לוס אנג'לס: גינקולוג מיו.סי.אל.איי הודה בפשעי המין שביצע – וקורבנותיו התייצבו מולו בבית המשפט

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

ג'יימס מייסון הייפס, גינקולוג לשעבר מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, הודה ב־13 עבירות פליליות חמורות, בהן תקיפה מינית וניצול מטופלות תוך מרמה. בית המשפט גזר עליו 11 שנות מאסר ורישום כעבריין מין לכל חייו. האיש שטיפל באלפי נשים לאורך עשרות שנים – הודה לבסוף.

זהו סיום חלקי בלבד לסיפור שהתנהל שנים. כבר ב־2022 הורשע הייפס, אך ההרשעה בוטלה בשל פגם דיוני חריג, כאשר מידע קריטי מחדר המושבעים לא נחשף לצדדים. עבור הקורבנות, המשמעות הייתה ברורה: להתחיל הכול מחדש. הפעם, הנאשם בחר לא להילחם – אלא להודות.

ג'יימס מייסון הייפס, גינקולוג לשעבר מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, הודה ב־13 עבירות פליליות חמורות, בהן תקיפה מינית וניצול מטופלות תוך מרמה. בית המשפט גזר עליו 11 שנות מאסר ורישום כעבריין מין לכל חייו. האיש שטיפל באלפי נשים לאורך עשרות שנים – הודה לבסוף.

אך הדרמה האמיתית לא התרחשה רק בפסק הדין, אלא בעדויות. נשים תיארו כיצד אמון רפואי בסיסי הפך לפגיעה עמוקה. אחת מהן כתבה כי לא תוכל עוד לשאת את עצם נוכחותו. אחרת הודתה כי חיכתה רק להודאה – לא לעונש. המשותף לכולן היה תחושת הבגידה: רופא, סמכות, אדם שאמור להגן – שהפך לפוגע.

מעבר להליך הפלילי, ממדי הפרשה מתגלים בזירה האזרחית. יותר מ־500 תביעות הוגשו, והאוניברסיטה שילמה מעל 700 מיליון דולר בהסדרים. מדובר לא רק בפיצוי – אלא בהכרה מערכתית בכשל עמוק. הטענות נגד המוסד חמורות: התעלמות, הסתרה, ואי־פיקוח מתמשך על רופא שפעל בתוך המערכת במשך עשרות שנים.

האוניברסיטה הודתה כי מדובר בהתנהגות "מגונה ומנוגדת לערכיה", אך ההצהרות אינן עונות על השאלה המרכזית: כיצד זה נמשך זמן כה רב.

הייפס לא היה רופא שולי. הוא נחשב למומחה מוביל, אדם שזכה להערכה מקצועית רחבה. דווקא המעמד הזה, כפי שציין בית המשפט, הפך לגורם מחמיר: הוא אפשר לו לבסס אמון – ואז לנצל אותו.

בסופו של יום, זהו סיפור על כוח, על שתיקה ועל מערכת שלקח לה זמן רב מדי להגיב. עבור הקורבנות, ההודאה היא נקודת סיום מסוימת – אך לא סגירה מלאה. עבור הציבור, זו תזכורת חדה: גם במוסדות הגדולים והיוקרתיים ביותר, הפיקוח אינו מובן מאליו.

והשאלה שנשארת תלויה באוויר, כבדה מתמיד: כמה עוד מקרים כאלה עדיין לא נחשפו.