חמישה מוצרים הציתו סערה: יהודים בברוקלין מפחדים להגיע למכולת שלהם
מה שהתחיל כהצבעה סמלית על חרם נגד כמה מוצרים ישראליים בקואופרטיב המזון של פארק סלופ הפך בתוך חודשים לאחת הפרשות המטלטלות בקהילה היהודית בניו יורק. איומים, עימותים פיזיים, פחד להגיע לאסיפות ומייל רשמי שבו ההנהלה מודה שאינה יכולה להבטיח את ביטחון החברים — כל אלה מעלים שאלה קשה: האם חלקים מהשמאל האמריקאי כבר אינם מבחינים בין אקטיביזם פוליטי לבין עוינות כלפי יהודים?
האזינו לכתבה זו
חמישה מוצרים הציתו סערה: יהודים בברוקלין מפחדים להגיע למכולת שלהם
05.26.2026 07:00
סוכנויות הידיעות
על פניו, קשה לחשוב על נושא שנשמע שולי יותר. קואופרטיב מזון בשכונת פארק סלופ בברוקלין, מוסד קהילתי שמאלני בן יותר מחמישה עשורים, עמד לקיים הצבעה על חרם נגד חמישה מוצרים ישראליים בלבד. בין המוצרים שעל הפרק: מצות כשרות לפסח וכמה סוגי חומוס. הנזק הכלכלי לישראל כמעט אפסי. אבל מה שהתפתח סביב ההצבעה הזאת כבר מזמן אינו ויכוח על מדפי סופרמרקט.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
בשבועות האחרונים הפך קואופרטיב המזון של פארק סלופ לזירה טעונה של פחד, עימותים והאשמות קשות באנטישמיות. חברים יהודים דיווחו על איומים, פעילים נגד ישראל התעמתו פיזית עם מתנגדי החרם, והנהלת הקואופרטיב עצמה שלחה הודעה לחברים שבה הודתה כי אינה יכולה להבטיח את ביטחונם במהלך האסיפה. בשל המתיחות החריגה הוחלט לקיים את ההצבעה בזום, לאחר שחברים רבים חששו להגיע פיזית למקום.
האירועים הללו מטלטלים במיוחד משום שקואופרטיב פארק סלופ נחשב במשך שנים לאחד הסמלים הבולטים של הפרוגרסיביות הניו־יורקית. מאז הקמתו בשנת 1973 הוא ייצג אידיאל של קהילה, שיתוף פעולה וצרכנות ערכית. חברי הקואופרטיב עובדים כמה שעות בחודש כחלק מתנאי החברות, והחנות עצמה נתפסה הרבה מעבר למקום לקנות בו מזון אורגני — אלא כמרחב חברתי עם זהות פוליטית וקהילתית ברורה.
בשבועות האחרונים הפך קואופרטיב המזון של פארק סלופ לזירה טעונה של פחד, עימותים והאשמות קשות באנטישמיות. חברים יהודים דיווחו על איומים, פעילים נגד ישראל התעמתו פיזית עם מתנגדי החרם, והנהלת הקואופרטיב עצמה שלחה הודעה לחברים שבה הודתה כי אינה יכולה להבטיח את ביטחונם במהלך האסיפה. בשל המתיחות החריגה הוחלט לקיים את ההצבעה בזום, לאחר שחברים רבים חששו להגיע פיזית למקום.
ניסיונות לקדם חרם על מוצרים ישראליים הופיעו כבר לפני יותר מעשור, אך נדחו שוב ושוב. אחרי 7 באוקטובר 2023 והמלחמה בעזה, המאבק התחדש בעוצמה אחרת לגמרי. תומכי תנועת החרם, הסנקציות ומשיכת ההשקעות נגד ישראל — BDS — הגבירו את הלחץ בתוך הקואופרטיב, והפעם ביקשו לשנות את מנגנון ההצבעה כך שניתן יהיה לקדם חרמות בקלות רבה יותר.
אלא שהוויכוח הפוליטי הידרדר במהירות לאווירה שרבים מהחברים היהודים מתארים כמאיימת. רמון מייסלן, חבר מועצת הקואופרטיב, אמר בפומבי כי אנשים פחדו להגיע פיזית לאסיפות, ותיאר חלק מהפעילים הפרו־חרם כ"די אלימים". לדבריו, הוא וחברים יהודים נוספים כבר הגישו תלונות לרשויות זכויות האדם במדינת ניו יורק בעקבות הטרדות שחוו בשל התנגדותם לחרם.
אחת החברות היהודיות סיפרה כי בזמן שתלתה כרזות נגד ההצבעה, פעיל אחר התקרב אליה בצורה מאיימת והחל לצעוק האשמות על "רצח עם" ו"אפרטהייד". היא תיארה כיצד ליבה דפק במהירות בזמן האירוע, ואמרה כי כאם לשני ילדים לא הצליחה להשתחרר מהתחושה שמשהו עמוק השתנה במקום שפעם הרגיש לה בטוח.
גם מחוץ לעימותים הפיזיים, חברים רבים תיארו אווירה של פחד מתמשך. אחת החברות הוותיקות סיפרה כי סבלה מחרדה קשה, איבדה שינה ואף חשה ברע פיזית לפני אסיפת החברים. היא הגיעה שעות לפני תחילתה מחשש שלא תוכל להיכנס אם המקום יתמלא.
אחד הרגעים המשמעותיים ביותר בפרשה הגיע דווקא מצד דמות המזוהה עם המחנה הליברלי. הרבה רייצ'ל טימונר, מהקולות הפרוגרסיביים הבולטים בקהילה היהודית בניו יורק, יצאה באופן חד נגד החרם. בדרשה שנשאה בפני קהילתה אמרה כי תנועת BDS אינה תנועה לשלום או לדו־קיום, אלא חלק ממאמץ רחב יותר שמטרתו חיסול ישראל. עבור רבים בקהילה היהודית, העובדה שגם רבנים ליברליים מתחילים לדבר כך מסמלת שינוי עמוק באווירה הציבורית.
נוח פוטר, עורך דין וחבר ותיק בקואופרטיב, ניסח את התחושה הזאת בצורה חריפה במיוחד כאשר אמר שהחרם הפך ל"ראש גולגולת על החגורה" עבור פעילי BDS — סמל ניצחון שמטרתו אינה באמת שינוי מדיניות, אלא יצירת פחד, קיטוב והוצאה של יהודים מהמרחב שבו הרגישו שייכים במשך שנים.
וזה אולי הסיפור האמיתי שמסתתר מאחורי ההצבעה על חמישה מוצרים ישראליים. לא מדובר במצות או בחומוס, וגם לא בשאלה אם חרם צרכני ישפיע כלכלית על ישראל. מדובר בשאלה עמוקה הרבה יותר: כיצד מרחבים שהציגו את עצמם במשך עשרות שנים כסמל לפתיחות, סובלנות וקהילתיות הפכו למקומות שבהם יהודים חוששים להשתתף באסיפת חברים של חנות מכולת.
גם אם ההצבעה עצמה תיכשל, הנזק כבר נגרם. חברים מדברים על עזיבה, קהילות נסדקות, ואמון שנשבר. ומה שמתרחש בפארק סלופ כבר אינו סיפור מקומי של ברוקלין — אלא עוד סימן למשבר רחב יותר בתוך השמאל האמריקאי, שמתקשה יותר ויותר להבחין בין ביקורת פוליטית לגיטימית לבין עוינות כלפי יהודים.
