השופטים שהעזו לומר לא: טראמפ פיטר את השופטים שעצרו גירוש פעילים פרו-פלסטינים

בסוף השבוע האחרון פוטרו שישה שופטי הגירה נוספים בארצות הברית. עבור הציבור הרחב מדובר אולי בידיעה שולית, אך בתוך המערכת המשפטית המספר הזה מצטרף למגמה מטרידה: מאז תחילת 2025 פוטרו 113 שופטים — רבים מהם לאחר שקיבלו החלטות שסתרו את מדיניות ההגירה של הנשיא דונלד טראמפ.

בין המפוטרות האחרונות נמצאות שתי שופטות ממסצ'וסטס, שנכנסו לאור הזרקורים לאחר שחסמו גירוש של סטודנטים זרים שהשתתפו בפעילות פרו־פלסטינית. עבור ארגוני זכויות אזרח, המקרים הללו אינם חריגים — אלא סימפטום לשינוי עמוק ביחסי הכוחות בין הרשות המבצעת למערכת המשפט.

אחת השופטות דנה בעניינה של סטודנטית זרה מאוניברסיטת טפטס, שנעצרה לאחר שבוטלה אשרת הלימודים שלה בעקבות מעורבות בכתיבת מאמר ביקורתי כלפי מדיניות האוניברסיטה ביחס לישראל. היא שוחררה לאחר שבועות במעצר, והשופטת קבעה כי אין בסיס חוקי לגירושה.

שופטי ההגירה שפסקו לטובת מוחסן מהדאווי, משמאל, ורומיסה אוזטורק פוטרו מתפקידם

במקרה נוסף, סטודנט מאוניברסיטת קולומביה נעצר דווקא בעת שהגיע לראיון קבלת אזרחות. גם כאן, לאחר מעצר ממושך, הורה בית המשפט על שחרורו וקבע כי הרשויות לא הציגו עילה מספקת לגירוש. שתי ההחלטות הללו, כך נראה, סימנו את גורל השופטות.

מערכת בתי המשפט לענייני הגירה בארצות הברית פועלת תחת משרד המשפטים, ולא כרשות שיפוטית עצמאית לחלוטין. המשמעות היא שלממשל יש סמכות ישירה על מינוי ופיטורי שופטים — אך בעבר נעשה שימוש בסמכות זו לעיתים נדירות בלבד. כעת, לטענת איגוד שופטי ההגירה, הפיטורים הפכו לכלי שגרתי.

הדפוס שמצטייר מדאיג: שופטים שמקבלים החלטות שאינן תואמות את עמדת הממשל, מוצאים את עצמם מחוץ למערכת. עבור רבים בקהילה המשפטית, מדובר במסר ברור — לא רק למי שכבר פוטר, אלא גם למי שנשאר.

ההשלכות אינן רק עקרוניות. כל שופט הגירה מטפל במאות תיקים בשנה, ופיטוריהם יוצרים עומס כבד על מערכת שכבר סובלת מעיכובים ממושכים. אלפי תיקים נדחים, ומהגרים רבים נותרים במצב של אי־ודאות מתמשכת.

הרקע למהלכים הללו קשור גם לאקלים הפוליטי הרחב. גל המחאות הפרו־פלסטיניות בקמפוסים האמריקאיים בשנים האחרונות הציב את סוגיית ההגירה והחופש הפוליטי במרכז הוויכוח הציבורי. הממשל טוען כי חלק מהפעילות חרגה לגבולות של הסתה ואיום, בעוד המבקרים מזהירים מפני טשטוש הגבול בין אכיפת חוק לבין ענישה על דעות פוליטיות.

במציאות הזו, בתי המשפט לענייני הגירה הפכו לזירת עימות. מעצרים במהלך דיונים, חשש של מהגרים להתייצב בפני הרשויות, והפעלת לחץ עקיף על שופטים — כל אלה מציירים מערכת שנמצאת תחת עומס לא רק משפטי, אלא גם פוליטי.

בסופו של דבר, השאלה אינה רק מה יקרה למי שעומדים בפני גירוש — אלא מה יקרה למערכת שאמורה לשפוט בעניינם. כאשר שופטים יודעים שהחלטותיהם עשויות להשפיע על עתידם האישי, עצמאותם אינה מובנת מאליה.

ובאמריקה של 2026, גם זה כבר חלק מהסיפור.