יש אירוניה קשה ביום שבו העולם מציין את זיכרון השואה — ובאותו יום בדיוק מתפרסם דו"ח שמערער את התחושה שהעבר מאחורינו. על פי המחקר השנתי של אוניברסיטת תל אביב, בשנת 2025 נרצחו 20 יהודים בפיגועים אנטישמיים ברחבי העולם — הנתון הגבוה ביותר מאז 1994, אז נרצחו 85 בני אדם בפיגוע במרכז הקהילה היהודית בבואנוס איירס.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
הדו"ח, שפורסם על ידי המרכז לחקר יהדות אירופה בימינו ומכון אירווין קוטלר, אינו מציג רק נתונים — אלא מצייר תמונת מצב מטרידה של התפשטות האלימות. הוא מתעד שורה של פיגועים קשים במהלך השנה: ירי בבתי כנסת ביום הכיפורים במנצ'סטר, תקיפות בארצות הברית, ופיגועים נוספים ברחבי העולם המערבי.
האירוע הקטלני ביותר התרחש באוסטרליה. במהלך חגיגות חנוכה בחוף בונדי שבסידני נרצחו 15 יהודים בעצרת ציבורית. האירוע זעזע את המדינה והגיע לכותרות בינלאומיות — אך זמן קצר לאחר מכן ירד מסדר היום הציבורי. הדו"ח מציב אותו בהקשר רחב יותר: בשנת 2025 נרשמו באוסטרליה כ־1,750 אירועים אנטישמיים, לעומת 472 בלבד בשנת 2022. מדובר בזינוק דרמטי, המעיד על שינוי עמוק ולא על תנודה רגעית.

הממצא המרכזי של הדו"ח אינו רק העלייה במספרים, אלא השינוי באופי התופעה. פרופסור אוריה שביט, מעורכי המחקר, מזהיר כי האנטישמיות הופכת ל“מציאות שאנשים מתרגלים אליה”. לדבריו, הסכנה אינה רק באלימות עצמה, אלא בכך שהיא מפסיקה להפתיע. כאשר החברה מתרגלת לשנאה — היא מפסיקה להיאבק בה. יום השואה 2026 והשנאה ליהודים עדיין כאן.
התמונה אינה מוגבלת לאוסטרליה. בקנדה נרשמו בשנת 2025 כ־6,800 אירועים אנטישמיים — עלייה חדה לעומת השנים הקודמות. גם בבריטניה נרשמה החמרה, עם כ־3,700 אירועים בשנה אחת. הנתון הבולט במיוחד הוא כי גם לאחר סיום הלחימה בעזה, רמת האנטישמיות לא ירדה — אלא המשיכה לעלות. ברבעון האחרון של 2025 נרשמה עלייה נוספת במספר האירועים, בניגוד לציפיות לירידה.
הממצא המרכזי של הדו"ח אינו רק העלייה במספרים, אלא השינוי באופי התופעה. פרופסור אוריה שביט, מעורכי המחקר, מזהיר כי האנטישמיות הופכת ל“מציאות שאנשים מתרגלים אליה”. לדבריו, הסכנה אינה רק באלימות עצמה, אלא בכך שהיא מפסיקה להפתיע. כאשר החברה מתרגלת לשנאה — היא מפסיקה להיאבק בה.
הדו"ח מצביע גם על מגמה מדאיגה בארצות הברית, בעלת חשיבות מיוחדת לקוראים מקליפורניה. החוקרים מתריעים מפני חדירת ביטויים אנטישמיים קיצוניים — כולל הערצת היטלר והכחשת שואה — אל תוך השיח הציבורי הרחב יותר. לצד זאת, הם מדגישים את תפקידה של הרשתות החברתיות בהפצת תכנים אלה, ואת הקושי הגובר לבלום אותם.
באשר למבצעי הפיגועים, התמונה מורכבת. מרבית התקיפות מבוצעות על ידי יחידים, ללא שיוך ארגוני ברור — מה שמקשה על מניעה מוקדמת. החוקרים מזהים שתי קבוצות עיקריות: פעילי ימין קיצוני לבנים ומוסלמים רדיקלים. במקרים רבים מדובר באנשים הנמצאים בשוליים החברתיים־כלכליים, נתון המצביע על הקשר בין תחושת ניכור לבין אימוץ אידיאולוגיות קיצוניות.
הדו"ח אינו חוסך ביקורת גם מממשלות. מחבריו טוענים כי מדינות רבות נכשלו בהתמודדות עם התופעה — בין היתר בשל טשטוש ההגדרה של אנטישמיות והיעדר אכיפה מספקת. כאשר ההגדרה נעשית רחבה מדי או לא עקבית, קשה להעמיד לדין, וכאשר אין הרתעה — האלימות מתגברת.
אירווין קוטלר, לשעבר שר המשפטים של קנדה, מסכם את המגמה במילים חדות: מדובר בעלייה חסרת תקדים הן במספר האירועים והן בחומרתם. לדבריו, העולם אינו מתמודד רק עם יותר תקריות — אלא עם תקריות קשות יותר.
יום השואה נועד לזיכרון. אך הנתונים העולים מן הדו"ח מזכירים כי הזיכרון לבדו אינו מספיק. כאשר אנטישמיות מתפשטת שוב במדינות דמוקרטיות — ולעיתים אף מתקבלת באדישות — השאלה אינה רק מה קרה בעבר, אלא מה מתרחש בהווה, ומה עוד עלול לקרות בעתיד הקרוב.