הימים הקריטיים של מלחמת איראן: ארצות הברית מכריזה על מצור ימי - והעולם עוצר נשימה

בשעות הבוקר המוקדמות של יום שני, בזמן שחלקים גדולים מן העולם עדיין ישנו, התגבשה מציאות חדשה שעשויה לעצב מחדש לא רק את הגיאופוליטיקה של המזרח התיכון, אלא גם את מחירי הדלק, הסחורות וההובלה באירופה, בארצות הברית ובישראל. הצבא האמריקאי הודיע רשמית על תחילתו של מצור ימי מלא על הנמלים והחופים של איראן — צעד שמומחים רבים מגדירים כמעשה מלחמה כמעט במובנו הקלאסי, כזה שמחייב נוכחות צבאית מתמשכת ומעלה שורה של שאלות שאין עליהן עדיין תשובות ברורות.

המהלך האמריקאי הגיע לאחר כישלון מוחלט של שיחות הפסקת האש שהתקיימו בסוף השבוע באסלאמאבאד, בירת פקיסטן. שני הצדדים עזבו את השיחות ללא הסכם, וכל אחד מהם הטיל על האחר את האחריות לקריסה. כעת, כאשר הפסקת האש השברירית שנחתמה לפני שבועיים אמורה לפוג ב־22 באפריל, נדמה כי הספירה לאחור כבר החלה.

לפי ההודעה שהופצה מטעם פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית, כל כלי שיט שייכנס לאזור שהוגדר — מפרץ עומאן וים ערב ממזרח למצר הורמוז — עלול להיעצר, להיות מוסט ממסלולו ואף להיתפס. וושינגטון הבהירה כי המצור יחול על כל ספינה, ללא קשר לדגל שהיא נושאת. רק ספינות הומניטריות, שיישאו מזון, תרופות וציוד חיוני, יוכלו לעבור — וגם זאת רק לאחר בדיקה.

לפי ההודעה שהופצה מטעם פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית, כל כלי שיט שייכנס לאזור שהוגדר — מפרץ עומאן וים ערב ממזרח למצר הורמוז — עלול להיעצר, להיות מוסט ממסלולו ואף להיתפס. וושינגטון הבהירה כי המצור יחול על כל ספינה, ללא קשר לדגל שהיא נושאת. רק ספינות הומניטריות, שיישאו מזון, תרופות וציוד חיוני, יוכלו לעבור — וגם זאת רק לאחר בדיקה.

אלא שהשאלה המרכזית נותרה פתוחה: מה יקרה ברגע האמת, כאשר כלי שיט ינסה לפרוץ את המצור? האם הכוחות האמריקאיים יסתפקו בעצירה ובאזהרה, או שיעברו לפעולה צבאית ישירה? בפיקוד המרכז נמנעו מלפרט, אך דווקא העמימות הזו היא שמגבירה את המתיחות. הפער בין ההכרזה הדרמטית לבין יישומה בפועל עשוי לקבוע אם מדובר במהלך בעל עוצמה ממשית — או בהימור יקר ומסוכן.

התגובה הבינלאומית לא איחרה להגיע, והיא לא הייתה נלהבת. להפך: מה שהתבלט כמעט מיד היה דווקא הבידוד האמריקאי. בריטניה, שעל פי טענותיו של דונלד טראמפ הייתה אמורה להצטרף למהלך, הבהירה באמצעות ראש הממשלה קיר סטארמר כי לא תיטול בו חלק. צרפת הודיעה על כוונתה לכנס ועידה בינלאומית שתעסוק בחידוש המעבר הימי באזור, אך הדגישה כי היא רואה זאת כמהלך שלאחר סיום הלחימה, ולא כחלק מן הפעולה האמריקאית. גרמניה מתחה ביקורת גלויה על האופן שבו התנהלו שיחות פקיסטן, והקנצלר פרידריך מרץ אמר כי הן לא היו בשלות מלכתחילה. ספרד הרחיקה לכת וכינתה את ההחלטה האמריקאית חסרת היגיון.

גם מחוץ לאירופה נשמעו אזהרות. רוסיה הזהירה כי המצור יוסיף לפגוע בשווקים הגלובליים. סין קראה לכל הצדדים לשמור על הפסקת האש ולחדש את הדיאלוג. יפן, שכלכלתה תלויה במידה רבה בנתיבי השיט העוברים דרך מצר הורמוז, קראה להפחתת מתיחות מיידית. בתוך נאט"ו עצמה הורגשה אי־נוחות עמוקה: בעלות הברית המרכזיות של ארצות הברית אינן ממהרות להיגרר לעימות שעלול להתרחב במהירות.

איראן, מצדה, מיהרה להשיב באיומים. בטהרן כינו את המצור "פיראטיות", ובמשמרות המהפכה הצהירו כי כל ספינת מלחמה שתתקרב למצר הורמוז תיחשב כמי שמפרה את הפסקת האש. אך המסר החריף ביותר הגיע בניסוח שנשמע כיותר מאזהרה דיפלומטית: "הביטחון במפרץ הפרסי ובים עומאן יהיה של כולם — או של אף אחד. שום נמל באזור לא יהיה בטוח." במילים אחרות, איראן מאותתת כי אם נמלי שלה ייחנקו, היא עשויה להרחיב את האש לעבר נמלים של מדינות שכנות, ובהן איחוד האמירויות הערביות, כווית וסעודיה.

גם רוסיה שיגרה מסר כבד, אולי דווקא מפני שעשתה זאת בשקט יחסי. מוסקבה הודיעה כי היא מפנה כמעט את כל אנשיה מן המתקן הגרעיני שבנתה בבושהר. 108 עובדים רוסים עוזבים את האזור, ורק 20 יישארו בו לצורך שמירה על הציוד. ההסבר הרשמי היה חשש ביטחוני מפני פגיעה בסביבת הכור. ההסבר הלא רשמי ברור לא פחות: רוסיה אינה רוצה למצוא את אנשיה בתוך אזור שעלול להפוך בכל רגע לחזית פעילה.

השווקים, מצדם, כבר הגיבו. מחיר הנפט מסוג ברנט זינק מעל 101 דולר לחבית, עלייה חדה של יותר מ־6.5 אחוזים בתוך יום אחד. החוזים העתידיים על מדדי וול סטריט נפתחו בירידות, והחשש מפני גל התייקרויות חדש הלך והתעצם. אנליסטים של ג'יי־פי מורגן הזהירו כי פתיחתו מחדש של מצר הורמוז הפכה לצורך הדחוף ביותר מבחינת השווקים, בין השאר משום שהמשלוחים האחרונים של נפט שיצאו מן המפרץ לפני פרוץ המלחמה צפויים להגיע ליעדם רק סביב 20 באפריל. לאחר מכן, למעשה, שרשרת האספקה הגלובלית תתחיל להרגיש את המחסור במלואו.

אבל הסיפור אינו רק שאלה של גרפים, חוזים עתידיים ומחירי אנרגיה. הוא נוגע גם לבני אדם הלכודים בתוך המשבר. באזור המצר תקועים עדיין אלפי כלי שיט, ועל פי דיווחים כ־20 אלף ספנים הודים, לצד אלפי אנשי צוות ממדינות נוספות, ממשיכים להימצא על ספינות מעוכבות, כאשר אספקת המים, המזון והתרופות שלהן הולכת ומצטמצמת. ארגון הספנים של הודו כבר שלח מכתב חירום לממשלה בניו דלהי בדרישה להתערבות מיידית.

וכעת, כל העיניים נשואות לתאריך אחד: 22 באפריל. אם עד אז לא יושג הסכם חדש, ואם המצור האמריקאי יישאר בתוקפו, כמעט כל תרחיש נראה אפשרי — מהסלמה ימית מוגבלת ועד התרחבות של העימות למפרץ כולו. ממשלת פקיסטן הודיעה כי ניסיונות התיווך שלה נמשכים. טורקיה הציעה להאריך את הפסקת האש ב־45 עד 60 יום. איראן הודיעה כי תהיה מוכנה לשוב לשולחן המשא ומתן, אך רק אם ארצות הברית תיסוג ממה שכינתה "דרישות בלתי חוקיות".

העולם כולו נמצא כעת בתוך חלון זמן קצר ומסוכן במיוחד. כל צעד שייעשה בימים הקרובים — בים, בשיחות, בשווקים או על רציפי הנמלים — עלול לקבוע אם המשבר ייעצר ברגע האחרון או יהפוך לעימות שיגלוש הרבה מעבר למזרח התיכון. בינתיים, העולם אינו רק עוקב. הוא כבר מתחיל לשלם.