כשהשקעה ישראלית הטביעה סטארטאפ הוליוודי: מובי — חברת הסטרימינג שמיליארד הדולר שלה הפכו לקללה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בקיץ 2025 פרסמה קבוצה בשם "עובדי קולנוע למען פלסטין" טענה שהדהדה במהירות ברחבי התעשייה: חברת הסטרימינג "מובי", המזוהה עם קולנוע אמנותי, קיבלה השקעה של 100 מיליון דולר מקרן ההון סיכון "סקוויה קפיטל" — קרן שמשקיעה גם בחברות טכנולוגיה ביטחונית ישראליות. בין היתר הוזכר סטארטאפ ישראלי המספק פתרונות לצבא.

מאותו רגע, המשבר יצא משליטת הנהלת החברה.

סיפורה של מובי ממחיש עד כמה הקשר בין כלכלה, פוליטיקה וזהות הפך הדוק. ישראל, גם מבלי להיות מעורבת ישירות, הפכה לגורם מרכזי במשבר של חברה בינלאומית. בעולם שבו השקעות נתפסות כהצהרות ערכיות, הגבול בין עסקים לעמדה פוליטית הולך ומטשטש.

מובי לא הייתה עוד פלטפורמת סטרימינג רגילה. היא הוקמה בידי אפי צ'קרל, מהנדס יליד טורקיה ובוגר אוניברסיטת סטנפורד, מתוך חזון פשוט: להנגיש קולנוע איכותי לקהל מצומצם אך נאמן. המודל היה ייחודי — סרט אחד חדש ביום, שנשאר לצפייה לזמן מוגבל. כך נבנתה קהילה של חובבי קולנוע שראו בפלטפורמה אלטרנטיבה תרבותית לשירותים המסחריים הגדולים.

תקופת מגפת הקורונה האיצה את צמיחתה. מספר המנויים עלה, הפעילות התרחבה למדינות נוספות, והחברה החלה גם להפיץ סרטים בבתי קולנוע. הצלחה בולטת נרשמה עם סרט אימה אמנותי שנרכש ב־12 מיליון דולר והכניס עשרות מיליונים בקופות, לצד פרסים בינלאומיים והכרה ביקורתית רחבה.

על רקע ההצלחה הזו, ובשווי של כמיליארד דולר, חתמה מובי על השקעת סקוויה. אלא שדווקא ברגע השיא — התברר כי הקשר לישראל עלול להפוך מנכס לנטל.

התגובה הייתה מיידית. יותר מ־200 מעובדי החברה חתמו על מכתב חריף להנהלה, בדרישה להחזיר את כספי ההשקעה. לטענתם, מדובר במהלך הסותר את ערכי החברה ואת הקהילה התרבותית שסביבה. לא מדובר היה במחאה שולית, אלא במשבר פנימי רחב.

המחאה גלשה במהירות אל מחוץ לחברה. פסטיבלים בוטלו, שיתופי פעולה עם יוצרים נפסקו, וסינמטקים ברחבי העולם התרחקו מהמותג. במאים ומפיקים הודיעו כי לא יעבדו עם מובי. אפילו פרויקט תיעודי עטור פרסים, שעסק בסכסוך הישראלי־פלסטיני, נמשך מהסכם הפצה שכבר נחתם.

למשבר התדמיתי התווספו גם גורמים נוספים. אמירות עבר של אחד השותפים הבכירים בסקוויה, שנתפסו כפוליטיות ושנויות במחלוקת, ליבו את האש — אף שלא היה מעורב ישירות בעסקה עם מובי.

הנתונים הכלכליים שיקפו במהירות את הפגיעה. החברה איבדה למעלה מ־200 אלף מנויים בתוך חודשים, וירדה לכ־1.2 מיליון בלבד — הרחק מהיעד הפנימי שעמד על שני מיליון. במקביל, השקעה יקרה במיוחד בסרט בכיכובם של שחקנים מובילים הסתיימה בהפסד צורב בקופות.

ברבעון האחרון של 2025 רשמה החברה תזרים מזומנים שלילי של עשרות מיליוני דולרים, והפסד שנתי על אף הכנסות משמעותיות. מה שנראה כהצלחה עסקית הפך במהירות למאבק הישרדות.

הנהלת מובי ניסתה לבלום את המשבר. צ'קרל פרסם הצהרות פומביות, הביע עמדה על המצב ההומניטרי, והתחייב לגבש מדיניות מימון אתית ושקופה יותר. עובדים קיבלו אפשרות לפרוש בתנאים מועדפים, ובוצעו גם קיצוצים.

בהדרגה, ניכרים סימני התאוששות מסוימים. מספר המנויים עלה מחדש, והחברה ממשיכה להשתתף בפסטיבלי קולנוע ולהפיץ סרטים. אך הפגיעה במותג ובאמון טרם נמחקה לחלוטין.

סיפורה של מובי ממחיש עד כמה הקשר בין כלכלה, פוליטיקה וזהות הפך הדוק. ישראל, גם מבלי להיות מעורבת ישירות, הפכה לגורם מרכזי במשבר של חברה בינלאומית. בעולם שבו השקעות נתפסות כהצהרות ערכיות, הגבול בין עסקים לעמדה פוליטית הולך ומטשטש.

גם חברות שמבקשות להישאר ניטרליות מגלות כי בעידן הנוכחי — הניטרליות עצמה כבר אינה אפשרות פשוטה.