הפסקת האש השבירה: הכרזה דרמטית מול מציאות של אש מתמשכת

רגע אחד בלבד של אופטימיות נדמה היה שאפשר להרשות לעצמנו. כאשר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז בשלהי יום שלישי על הפסקת אש "מיידית, מוחלטת ובטוחה" עם איראן, נדמה היה כי המזרח התיכון עומד סוף סוף לנשום לרווחה. אולם עם עלות השחר ביום רביעי התברר כי לא השקט הגיע — אלא תזכורת חדה לכך שסכסוכים אזוריים אינם מסתיימים בהצהרה חד־צדדית.

שעות ספורות לאחר ההכרזה, חיל הים האיראני פרסם אזהרה חריגה לאוניות סוחר במצר הורמוז, ולפיה כל כלי שיט שינסה לעבור ללא אישור יושמד. במקביל, בביירות, תקיפות אוויריות של צה"ל פגעו בכמאה יעדים של ארגון חיזבאללה בתוך דקות ספורות. עשן כבד עלה מאזורים אזרחיים ומסחריים, והבלבול בשטח הלך וגבר: מה בדיוק הוסכם, ומי מחויב לכך?

שורש הבעיה נעוץ בהיעדר גרסה מוסכמת להסכם. טראמפ הציג "הסכם בן חמש־עשרה נקודות" שלדבריו התקבל על ידי איראן, אולם בטהראן דחו את הפרטים והציגו מתווה אחר, מצומצם יותר. הפערים בין הצדדים אינם רק טכניים — הם נוגעים לעצם השאלה מה כוללת הפסקת האש. פקיסטן, צרפת ומצרים טענו כי גם הזירה הלבנונית כלולה בהבנות, בעוד ישראל הבהירה כי מבחינתה הלחימה מול חיזבאללה נמשכת ללא שינוי.

שעות ספורות לאחר ההכרזה, חיל הים האיראני פרסם אזהרה חריגה לאוניות סוחר במצר הורמוז, ולפיה כל כלי שיט שינסה לעבור ללא אישור יושמד. במקביל, בביירות, תקיפות אוויריות של צה"ל פגעו בכמאה יעדים של ארגון חיזבאללה בתוך דקות ספורות. עשן כבד עלה מאזורים אזרחיים ומסחריים, והבלבול בשטח הלך וגבר: מה בדיוק הוסכם, ומי מחויב לכך?

ראש הממשלה בנימין נתניהו הדגיש כי ההסכם אינו חל על פעילות ישראל בלבנון. מנגד, גורמים בחיזבאללה מסרו כי הארגון מוכן "לתת הזדמנות למתווכים", אך אינו רואה עצמו מחויב כל עוד התקיפות נמשכות. כך נוצר מצב שבו כל צד פועל על פי פרשנותו — ומכאן קצרה הדרך להמשך ההסלמה.

גם בזירות נוספות באזור לא נרשמה רגיעה. בכווית פגעו כלי טיס בלתי מאוישים במתקני נפט ותשתיות חשמל, ובאיחוד האמירויות הופעלו מערכות הגנה אווירית נגד ירי טילים איראניים. באיראן עצמה פרצה שריפה בבית זיקוק מרכזי באי לאוואן, זמן קצר לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף. אף גורם לא קיבל אחריות. במקביל, הרשויות באבו דאבי עצרו מאות אזרחים שתיעדו את האירועים ברשתות החברתיות — צעד המעיד על רגישות המצב גם הרחק מקו העימות הישיר.

בארצות הברית עצמה ניכרת אי־בהירות באשר למטרות המערכה. מפקד הצבא האמריקאי, הגנרל דן קיין, הציג שלוש מטרות עיקריות: פגיעה ביכולות הטילים הבליסטיים של איראן, החלשת כוחה הימי ופגיעה בתשתיות הביטחוניות. אולם לאורך השבועות האחרונים שונו היעדים מספר פעמים — ממניעת התגרענות ועד הגנה על בעלות ברית — שינוי המעיד על מדיניות מתפתחת ולא בהכרח מגובשת.

גם בדרג המדיני נשמעו קולות סותרים. סגן הנשיא ג'יימס דייוויד ואנס הגדיר את ההסדר כ"שביתת נשק שבירה", והטיל ספק באמינות ההצהרות האיראניות. הדברים הללו עומדים בניגוד לטון הניצחון שנשמע ממוקדי כוח אחרים בוושינגטון, וממחישים כי גם בתוך הממשל אין תמימות דעים.

בשטח, האזרחים הם שנושאים בנטל. בתל אביב ניכרת חזרה זהירה לשגרה, אך מתחת לפני השטח שוררת תחושת אי־ודאות. בביירות, משפחות עקורות נאלצות לשוב ולארוז את חייהן פעם נוספת, בעוד התקיפות מתחדשות. בטהראן, אזרחים מביעים עייפות עמוקה מהמצב הכלכלי ומהסנקציות, ורואים בכל הסכם — גם אם חלקי ושברירי — פתח להקלה.

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים נרשמו באיראן מאז תחילת הלחימה, ולמעלה ממיליון בני אדם נעקרו מבתיהם בלבנון. מחירי הנפט אמנם ירדו בעקבות ההכרזה על הפסקת האש, אך נותרו גבוהים ביחס לרמתם טרם העימות.

בסופו של דבר, מה שהושג אינו שלום ואף לא הפסקת אש יציבה. מדובר בהפוגה חלקית בלבד, שבה האש עדיין בוערת, ההבנות אינן ברורות, והמציאות בשטח ממשיכה לסתור את ההצהרות. ההכרזה ניתנה — אך נראה כי הקרבות טרם קיבלו את ההודעה.