בשבוע השישי למלחמה, הדרמה הגיעה לנקודת רתיחה: בדרום־מערב איראן מסתתר טייס קרב אמריקאי, בשטח הררי ומבודד, בעוד כוחות משמרות המהפכה האסלאמית מנהלים אחריו מצוד נרחב. במקביל, בוושינגטון, הנשיא דונלד טראמפ מציב אולטימטום פומבי ומחריף — כזה שמציב את האזור כולו על סף הסלמה רחבת היקף.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
מטוס הקרב האמריקאי מסוג אף־15 אי־סטרייק איגל הופל ביום שישי לאחר שנפגע מאש איראנית. על סיפונו היו שני אנשי צוות: אחד מהם חולץ בפעולת חיפוש והצלה מורכבת, אך השני נותר נעדר — ככל הנראה לאחר שנטש את המטוס וצנח לשטח בשליטת איראן.
הניסיון לאתרו הסתבך במהירות. שני מסוקי בלאק הוק שנשלחו לאזור נפגעו אף הם מאש איראנית, אך הצליחו לשוב לשטח בטוח. המשמעות ברורה: גם פעולות החילוץ עצמן הפכו למסוכנות במיוחד, והטייס הנעדר נותר לבדו בעומק שטח עוין.

אין זו הפעם הראשונה שטראמפ מאיים מאז פרוץ הלחימה בפברואר. הוא נע בין רמיזות לפתרונות דיפלומטיים לבין איומים בהפצצות נרחבות. הדפוס הזה — של מסרים סותרים ולוחות זמנים קצרים — יוצר אי־ודאות גם בקרב בעלות בריתה של ארצות הברית.
משמרות המהפכה הודיעו כי הם סורקים את האזור שבו לפי הערכות נחת הטייס. מושל המחוז הבטיח תגמול כספי לכל מי שיסייע ללכוד את "כוחות האויב" — ניסוח שמבהיר כי לכידה או חיסול נתפסים כאפשרויות שקולות מבחינתם. בארצות הברית, הסיפור כבר הפך לסמל: טייס בודד, נרדף, מאחורי קווי האויב.
על רקע ההתפתחויות בשטח, פרסם טראמפ הודעה ברשת החברתית "טרות' סושיאל" שבה החריף את הטון. "נתתי לאיראן עשרה ימים לסגור עסקה או לפתוח את מיצר הורמוז," כתב. "הזמן אוזל — 48 שעות לפני שתופת תאיר עליהם." זהו אולטימטום ברור, עם לוח זמנים קצר ולחץ מקסימלי.
אין זו הפעם הראשונה שטראמפ מאיים מאז פרוץ הלחימה בפברואר. הוא נע בין רמיזות לפתרונות דיפלומטיים לבין איומים בהפצצות נרחבות. הדפוס הזה — של מסרים סותרים ולוחות זמנים קצרים — יוצר אי־ודאות גם בקרב בעלות בריתה של ארצות הברית.
בטהראן משדרים מסר כפול: נכונות עקרונית לשיחות — לצד עמידה נוקשה. שר החוץ עבאס אראקצ'י הצהיר כי איראן אינה מסרבת לדיאלוג בתיווך פקיסטן, אך הדגיש כי תנאי הסיום של "המלחמה שנכפתה עליה" הם שיקבעו. במקביל, חגגו כלי התקשורת באיראן את הפלת המטוס האמריקאי.
פיקוד ההגנה האווירית האיראני "חאתם אל־אנביא" טען כי הופעלו מערכות מתקדמות מתוצרת מקומית שהפילו מטוס קרב, כלי טיס בלתי מאוישים וטילי שיוט. אם הטענות מדויקות, הן מערערות את ההצהרות האמריקאיות בדבר שליטה מלאה בשמי איראן — ומצביעות על מציאות מורכבת בהרבה.
העימות מתקרב גם לנקודות רגישות במיוחד. דיווחים מצביעים על פגיעה במבנה עזר סמוך לכור הגרעיני בבושהר. אף שהכור עצמו לא נפגע, עצם הקרבה לאתר גרעיני מעלה את רף הסיכון באופן דרמטי. רוסיה החלה בפינוי אזרחיה מהאזור.
במקביל, נמשכת הזירה האזורית: שיגורי טילים וכטב"מים מאיראן לעבר ישראל, נפילות באזור תל אביב, ופעילות צבאית מתמשכת מול חזבאללה בלבנון — כולל תקיפות בביירות. המלחמה כבר מזמן חצתה גבולות.
גם הזירה הכלכלית אינה נותרת מאחור. מיצר הורמוז — עורק האנרגיה המרכזי של העולם — נמצא תחת איום ממשי, לאחר שאיראן הגבילה את התנועה בו. חמישית מאספקת הנפט והגז העולמית עוברת במיצר, וכל שיבוש בו מטלטל את השווקים. כלי שיט הקשור לישראל הותקף ונפגע, ומחירי האנרגיה מגיבים בהתאם.
ובתוך כל זה — שעון החול מתקתק. 48 השעות שהציב טראמפ מצמצמות את מרחב התמרון הדיפלומטי למינימום. גורלו של הטייס הנעדר אינו ידוע. גם כיוון ההתפתחות של העימות אינו ברור.
אך דבר אחד כבר ברור: נקודת הסף נחצתה. בין מצוד אחר טייס בודד לאיומים על מתקנים אסטרטגיים, העולם מתקרב במהירות למצב שבו טעות אחת — או החלטה אחת — עלולות להצית עימות רחב בהרבה.