
לפי הממצאים, במהלך חלון זמן זהה של 22 ימים, נערכו בארצות הברית אלפי מחאות סביב כניסת צה"ל לרפיח - לעומת עשרות בודדות בלבד סביב הדיכוי האלים של המחאות בטהרן. נשיא המכון, פרופ’ ידידיה שטרן, אמר כי המחקר נועד להמחיש את האופן שבו ישראל נשפטת בזירה הבינלאומית.
המחקר נערך על ידי מרכז גלייזר למידע של JPPI, והובילו אותו החוקרים שלומי ברזניק, אלי קנאי ויעקב כץ. במסגרת הבדיקה נבחן הפער בין התגובה העולמית להיקף האלימות במהלך המחאות באיראן לבין המלחמה בין ישראל לחמאס, בדגש על כניסת צה"ל לרפיח. החוקרים השוו בין היקף הסיקור בתקשורת הבינלאומית לבין מספר ההפגנות שנערכו בארצות הברית סביב כל אחד מהאירועים.

המבצע הצבאי ברפיח גרר פי מאה יותר תשומת לב מאשר הדיכוי האלים של המחאות באיראן
פרופ’ שטרן ציין כי מטרת המחקר הייתה להראות שכאשר ישראל מנהלת, לדבריו, "מלחמת הגנה נגד ארגוני טרור חמושים שתקפו אותה - היא נשפטת בחומרה". לדבריו, כאשר המשטר האיסלאמי באיראן "טבח באזרחיו חסרי ההגנה", התגובה הבינלאומית הייתה מצומצמת יחסית.
החוקרים בחנו שני חלונות זמן זהים בני 22 ימים, כדי לאפשר השוואה ישירה. הממצאים הצביעו על תהודה רחבה משמעותית סביב האירועים ברפיח, בין היתר על רקע קמפיין הרשת All Eyes on Rafah. התקופה שנבדקה חפפה גם לגל מחאות בקמפוסים ברחבי ארצות הברית, מה שהגביר עוד יותר את היקף הפעילות הציבורית סביב הסוגיה הפלסטינית.
לצורך בדיקת היקף ההפגנות בארצות הברית, הסתמכו החוקרים על מאגר Crowd Counting Consortium - המאגר הגדול ביותר המתעד מחאות בארה"ב, כולל מיקום, מארגנים ומסרים מרכזיים. מהנתונים עלה כי במהלך דיכוי המחאות באיראן נערכו בארצות הברית 25 הפגנות בלבד. לפי המחקר, לא כולן ביטאו סולידריות עם המפגינים האיראנים, וחלקן אף קראו להימנע ממעורבות אמריקאית באלימות שהתרחשה.
על פי נתוני המחקר, בתקופה שבה דוכאו המחאות באיראן נערכו בארצות הברית 25 הפגנות בלבד שעסקו בנושא האיראני. באותה תקופה ממש תועדו 476 הפגנות נגד ישראל. בנפרד מכך, החוקרים בחנו חלון זמן אחר ומוגדר של 22 ימים סביב כניסת צה"ל לרפיח, ובמהלכו נספרו 2,120 הפגנות ברחבי ארצות הברית. כלומר, מדובר בשתי בדיקות שונות: האחת משווה בין איראן לישראל באותו פרק זמן, והשנייה מתמקדת בתקופה מצומצמת סביב רפיח - שם נרשם היקף מחאה רחב במיוחד.
בין הארגונים שנבדקו נכללו Codepink, Kalamazoo Nonviolent Opponents of War ו-Geneva Women’s Assembly. החוקרים בדקו גם את היקף הסיקור התקשורתי באמצעות מאגר Lexis-Nexis, וסקירה של כלי תקשורת בינלאומיים מרכזיים, בהם אל-ג'זירה באנגלית, CNN, CBC, NPR, סקיי ניוז, לוס אנג’לס טיימס, וושינגטון פוסט, שיקגו טריביון, Axios, Politico, טיימס אוף אינדיה, אייריש טיימס, Time והדיילי טלגרף.
מהנתונים עלה כי בתקופת הכניסה לרפיח היה היקף הסיקור בנושא הפלסטיני כמעט כפול מזה שניתן למחאות באיראן בזמן דיכוין האלים. מחברי המחקר ציינו כי עימותים שבהם מעורבת ישראל זוכים לרמת תשומת לב גבוהה במיוחד, ולעיתים מדובר, לדבריהם, בפער שאינו תואם את חומרת האירועים במקומות אחרים. החוקרים סיכמו כי הממצאים מצביעים על הטיה ברורה בשיח הבינלאומי סביב ישראל.