כשרשת ענק כורעת בפני הלחץ הפוליטי: סטיבן קולבר נלחם ברגולציה

בליל יום שני שגרתי לכאורה סיימה מערכת “המופע הלילי עם סטיבן קולבר” להקליט ראיון עם ג’יימס טלריקו, מועמד דמוקרטי לסנאט מארצות הברית מטעם מדינת טקסס. לא היו בו גילויים מטלטלים ולא התפרצויות חריגות – שיחה פוליטית רגילה מהסוג שתוכניות הלילה משדרות מאז שנות השישים. אלא שלאחר סיום הצילומים התקבלה החלטה חריגה: עורכי הדין של רשת סי־בי־אס הורו שלא לשדר את הראיון בטלוויזיה, מחשש להפרת כלל “זמן שווה” של הרשות הפדרלית לתקשורת – כלל המחייב מתן זמן שידור דומה למועמדים מתחרים בתקופת בחירות.

 

הניסיון לצנזר את הראיון השיג תוצאה הפוכה. בתוך יממה חצה הסרטון ביוטיוב את רף חמישה מיליון הצפיות – שיעור גבוה משמעותית מהרייטינג הטלוויזיוני הממוצע של התוכנית. קמפיין הבחירות של טלריקו דיווח על זינוק חד בתרומות בתוך 24 שעות. מה שנועד להיעלם מן המסך הפך לאירוע ויראלי, והדגים את “אפקט סטרייסנד”: ניסיון השתקה המעצים את המסר.

 

סטיבן קולבר סירב להשלים עם ההנחיה. על הבמה הסביר לצופים כי בדיקה משפטית לא העלתה אף מקרה שבו נאכף כלל “זמן שווה” נגד תוכנית לילה סאטירית מאז שנות השישים, וכי בפועל קיימת מסורת ארוכה של פטור דה־פקטו לתוכניות מסוג זה. יו”ר הרשות הפדרלית לתקשורת, ברנדן קאר, שמונה לתפקידו בידי דונלד טראמפ, הצהיר בינואר כי הוא שוקל לבטל את הפטור – אך בפועל טרם נקט צעד אופרטיבי. “סי־בי־אס עשתה את זה במקומו,” עקץ קולבר מעל הבמה. את הראיון עצמו העלה לערוץ היוטיוב של התוכנית, וכך עקף את המסך הטלוויזיוני.

למחרת פרסמה סי־בי־אס הודעה שבה טענה כי עורכי דיניה לא “אסרו” על השידור אלא סיפקו “הכוונה משפטית”. קולבר הגיב בפומבי באופן בוטה ומכוון: הוא הציג את ההודעה לקהל, תחב אותה לשקית ייעודית לאיסוף צואת כלבים והשליך אותה הצדה. מאחורי המחווה הסאטירית הסתתרה טענה מהותית יותר: לדבריו, הנהלת הרשת ידעה מראש כי הוא מתכוון לחשוף לצופים את ההתערבות המשפטית ואף אישרה את נוסח דבריו. “אין לי עניין במלחמה עם הרשת,” אמר, “אבל מפתיע אותי לראות תאגיד תקשורת ענק נסוג מול לחץ עוד לפני שניתן צו כלשהו.”

 

לצפייה בסרטון: https://www.instagram.com/reel/DU2ejijDj2r/?utm_source=ig_web_copy_link

 

הפרשה אינה מתרחשת בחלל ריק. סי־בי־אס מוחזקת בידי חברת פאראמאונט גלובל ופועלת בסביבה רגולטורית שבה ממשל טראמפ מפגין נכונות לנצל מנופים של פיקוח תקשורתי. התוכנית של קולבר עצמה הוכרז שתסתיים במאי הקרוב, באופן רשמי מטעמים כלכליים – הסבר שהמגיש ומבקרי תקשורת רבים מקבלים בספקנות לנוכח מתקפות חוזרות ונשנות של טראמפ על התוכנית. במקביל נרשמו בשנה האחרונה מקרים נוספים שבהם רשתות טלוויזיה בחרו לסגת מתוכן פוליטי שנוי במחלוקת מחשש לתגובה רגולטורית או פוליטית.

הניסיון לצנזר את הראיון השיג תוצאה הפוכה. בתוך יממה חצה הסרטון ביוטיוב את רף חמישה מיליון הצפיות – שיעור גבוה משמעותית מהרייטינג הטלוויזיוני הממוצע של התוכנית. קמפיין הבחירות של טלריקו דיווח על זינוק חד בתרומות בתוך 24 שעות. מה שנועד להיעלם מן המסך הפך לאירוע ויראלי, והדגים את “אפקט סטרייסנד”: ניסיון השתקה המעצים את המסר.

פרשת קולבר־סי־בי־אס מציפה שאלה רחבה יותר על מצבה של העיתונות החופשית בעידן של לחץ רגולטורי מרומז. הסכנה אינה טמונה רק בחוק שנאכף בפועל, אלא בצל שהוא מטיל – די באיום אפשרי כדי שתאגידים גדולים יפעילו צנזורה עצמית. במובן זה, העימות בין מגיש טלוויזיה לרשתו חורג מסכסוך פנימי והופך לסימפטום של מציאות שבה חופש הביטוי נשחק לא באמצעות צווים מפורשים, אלא באמצעות פחד מוקדם מהשלכות פוליטיות.