בגלל קשרים עם אפשטיין: ראש עיריית לוס אנג'לס דורשת את פיטוריו של יו"ר אולימפיאדת 2028

כאשר ראשת עיריית לוס אנג'לס, קארן באס, התראיינה לרשת סי־אן־אן ביום שני בלילה, היא שברה שתיקה שנמשכה שבועות. עד לאותו רגע נמנעה באס מלהביע עמדה חד־משמעית בפרשה המאיימת להכתים את אחד מאירועי הדגל של כהונתה – האולימפיאדה הקיצית של 2028, שתתקיים בעיר המלאכים. הפעם, היא בחרה בניסוח ישיר וחריג בנחרצותו: “הוא צריך להתפטר. זו דעתי”.

האמירה הפומבית הופנתה כלפי קייסי ווסרמן, בן 51, איש עסקים רב־השפעה העומד בראש ועד אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 – הגוף הממונה על ניהול ההכנות לאירוע הספורטיבי הגדול בתולדות העיר. ווסרמן, שבנה לעצמו מעמד מרכזי בתעשיית הבידור והספורט בארצות הברית, נקלע לסערה ציבורית לאחר פרסום מסמכים ממשרד המשפטים האמריקאי, שחשפו חילופי אימיילים בעלי אופי אינטימי בינו לבין גיסלן מקסוול – שותפתו של ג'פרי אפשטיין, עבריין מין סדרתי המרצה עונש מאסר של עשרים שנה בגין סחר בבני אדם למטרות מין.

 

ראשת עיריית לוס אנג'לס, קארן באס, התראיינה לרשת סי־אן־אן ביום שני בלילה/. היא שברה שתיקה שנמשכה שבועות. עד לאותו רגע נמנעה באס מלהביע עמדה חד־משמעית בפרשה המאיימת להכתים את אחד מאירועי הדגל של כהונתה – האולימפיאדה הקיצית של 2028, שתתקיים בעיר המלאכים. הפעם, היא בחרה בניסוח ישיר וחריג בנחרצותו: “הוא צריך להתפטר. זו דעתי”

 

האימיילים המדוברים נשלחו בשנת 2003, יותר משני עשורים לפני חשיפת הפרשה הנוכחית. באחת ההודעות כתב ווסרמן למקסוול: “איפה את? אני מתגעגע אלייך”, ובהודעה אחרת ביקש לתאם עמה עיסוי בניו יורק. מקסוול השיבה בסגנון מרומז ובעל אופי מיני: “כל כך הרבה שפשוף – האם אתה בטוח שתוכל להתמודד עם זה? המחשבה על כך ממש משאירה אותי ללא נשימה”.

עם פרסום ההתכתבויות מיהר ווסרמן לפרסם התנצלות פומבית. “אני מצטער מעומק הלב על חילופי הדברים שלי עם גיסלן מקסוול, שנעשו לפני יותר מעשרים שנה, הרבה לפני שפשעיה הנוראים נחשפו לציבור”, אמר בהצהרה רשמית. לדבריו, מעולם לא קיים קשר ממשי עם אפשטיין עצמו. ואולם, גם ההבהרות וההתנצלות לא הצליחו לשכך את הזעם הציבורי או את המבוכה הפוליטית שנלוו לפרשה.

חרף הביקורת הגוברת, הדירקטוריון של ועד אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 הביע תמיכה מלאה בווסרמן והצביע פה אחד על המשך כהונתו. בהודעה רשמית נמסר כי ווסרמן הפגין “מנהיגות עקבית וחזקה בעשור האחרון”, וכי הקשרים עם אפשטיין ומקסוול “לא חרגו מן המידע שכבר היה גלוי לציבור”. אחד מחברי הדירקטוריון מסר ל”פוסט קליפורניה” כי הוועד המנהל הוא גוף עצמאי, וכי היו״ר “אינו הולך לשום מקום”.

עמדתה של ראשת העיר סתרה במופגן את הקונצנזוס הזה. בראיון לתקשורת הדגישה באס כי החלטת הדירקטוריון, אף שהיא חוקית במסגרת סמכויותיו, היא בעיניה שגויה מבחינה ציבורית ומוסרית. “אני סבורה שיש לבחון מחדש את מבנה ההנהגה”, אמרה, והבהירה כי הדרישה להתפטרות אינה רק עניין של תדמית, אלא ביטוי לצורך באמות מידה מחמירות של אחריות ציבורית. רק ימים ספורים קודם לכן עוד הפנתה את הדיון לדירקטוריון עצמו; עתה ניכר שינוי חד בטון ובמסר.

ברקע ניצבת גם זירה פוליטית טעונה. ימים לפני הראיון, ניתיה ראמן, חברת מועצת העיר לוס אנג'לס המזוהה עם האגף הפרוגרסיבי ומתמודדת אפשרית מול באס בבחירות הבאות, תקפה בחריפות את ועד האולימפיאדה על הותרת ווסרמן בתפקידו. “אני מאוכזבת מהחלטת הוועד המנהל להמשיך בחוזה עם קייסי ווסרמן”, אמרה בהצהרה פומבית. הביקורת הציבה את ראשת העיר בעמדה מורכבת: שתיקה עלולה הייתה להתפרש כהסכמה שבשתיקה להמשך כהונת אדם שפרשה מביכה מעברו מטילה צל על הנהגת המיזם העירוני הגדול ביותר בעשורים האחרונים.

במקביל לסערה סביב תפקידו בוועד האולימפיאדה, הודיע ווסרמן על מכירת סוכנות הכישרונות הנושאת את שמו – אחד מנכסיו המרכזיים בעולם הבידור. בתזכיר פנימי, שפורסם בעיתון “וול סטריט ג'ורנל”, כתב לעובדי החברה: “אני מתנצל מעומק הלב על כך שטעויות אישיות מן העבר גרמו לכם אי־נוחות ופגעו בכם. הדבר אינו הוגן כלפיכם, כלפי לקוחותינו וכלפי שותפינו”. למרות הצעד הזה, הוא הבהיר כי אין בכוונתו לעזוב את תפקידו כיו״ר ועד האולימפיאדה.

אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 אמורה להיות רגע שיא עבור עיר המתמודדת עם אתגרים כלכליים, חברתיים וסביבתיים – ממשבר דיור ועד נזקי שריפות רחבות־היקף. הפרשה הנוכחית מאיימת להסיט את הדיון הציבורי מן ההכנות המקצועיות לאירוע אל שאלות של מוסר, אחריות ושקיפות. בעוד הדירקטוריון ממשיך להגן על יו״רו, ראשת העיר כבר אינה חלק מן החזית האחידה. השאלה שנותרה פתוחה היא האם הלחץ הציבורי והפוליטי יוביל בסופו של דבר לפרישתו של ווסרמן, או שמא ייכנסו ההכנות לאולימפיאדה לשנים המכריעות שלהן כשהן מלוות בעננה ציבורית כבדה, ובשם שנקשר – גם אם בשולי הדברים – לאחת מפרשיות ניצול המין החמורות בתולדות ארצות הברית.