
ברגע שיא דרמטי ביקשה חברת הקונגרס פראמילה ג'יאפל מבונדי להתנצל בפני ניצולות אפשטיין שישבו באולם מאחוריה. ג'יאפל פנתה אל הניצולות וביקשה מהן לקום אם טרם זכו לפגישה עם נציגי משרד המשפטים; כולן הרימו את ידיהן. במקום התנצלות, בונדי תקפה את מריק גרלנד, התובע הכללי בממשל הקודם, והאשימה את ג'יאפל ב“תיאטרון פוליטי”. כאשר ג'יאפל ניסתה להשיב את הדיון לשאלה, בונדי אמרה כי “לא תיכנס לביוב בגלל התיאטרון שלה”. השתיים דיברו זו על זו בו־זמנית, והעימות נחתם ללא התנצלות כלפי הניצולות.

עימות חריג התפתח מול חברת הקונגרס בקה באלינט מוורמונט. בונדי תהתה מדוע באלינט לא הפנתה שאלות דומות על אפשטיין גם כלפי ביל קלינטון או מריק גרלנד. באלינט קטעה את דבריה בקריאה “חלש”. אז העלתה בונדי את נושא האנטישמיות וטענה כי באלינט הצביעה בעבר נגד החלטה שגינתה את הקריאה “מהנהר ועד הים” כביטוי אנטישמי. באלינט התפרצה בזעם, צעקה לעברה כי היא נכדה לניצול שואה, ויצאה מן האולם בהפגנתיות.
עימות חריג נוסף התפתח מול חברת הקונגרס בקה באלינט מוורמונט. בונדי תהתה מדוע באלינט לא הפנתה שאלות דומות על אפשטיין גם כלפי ביל קלינטון או מריק גרלנד. באלינט קטעה את דבריה בקריאה “חלש”. אז העלתה בונדי את נושא האנטישמיות וטענה כי באלינט הצביעה בעבר נגד החלטה שגינתה את הקריאה “מהנהר ועד הים” כביטוי אנטישמי. באלינט התפרצה בזעם, צעקה לעברה כי היא נכדה לניצול שואה, ויצאה מן האולם בהפגנתיות.
מוקד מרכזי בביקורת הדמוקרטים היה אופן פרסום מסמכי פרשת אפשטיין. לטענתם, משרד המשפטים השחיר שמות של בעלי הון ואנשים רבי־השפעה שעלולים להיות מעורבים בפרשה, בעוד ששמות של ניצולות—שחוק פדרלי אמור להגן על פרטיותן—נותרו גלויים. גם חבר הקונגרס הרפובליקני תומאס מאסי, מיוזמי חוק שקיפות תיקי אפשטיין, תקף את בונדי על כך ששמו של המיליארדר לס וקסנר הושחר תחילה, חרף אזכורים קודמים של הבולשת הפדרלית לקשריו עם אפשטיין. רק לאחר פנייתו של מאסי הוסרה ההשחרה. בונדי השיבה במתקפה אישית והאשימה את מאסי ב“תסמונת שיגעון טראמפ”.
חבר הקונגרס הבכיר ג'יימי ראסקין פתח את דבריו בקריאת שמות של קורבנות רשת סחר המין של אפשטיין, ולאחר מכן האשים את בונדי כי הפכה את משרד המשפטים “לכלי נקמה פוליטי של הנשיא טראמפ”. לדבריו, הנשיא “מזמין תביעות כמו פיצה”, ובונדי “מספקת בכל פעם שניתנת פקודה”. בונדי הגיבה בכינויי גנאי כלפי ראסקין, והעימות ביניהם התגלגל לעוד חילופי צעקות.
לצפייה בסרטון: https://www.facebook.com/share/r/1HcG7U4oYr/
לאורך השימוע נקטה בונדי טקטיקה חוזרת של הסחת דעת: כאשר הופנו אליה שאלות נוקבות, פתחה תיק שחור ושלפה תמונות ומסמכים על פשיעה במדינות המיוצגות בידי מחוקקים דמוקרטים. לטענתה, עליהם להתמקד בבעיות במחוזותיהם במקום לבקר את משרד המשפטים. כאשר נשאלה על פרטי חקירות קונקרטיות, השיבה כי מדובר ב“חקירות תלויות ועומדות” וסירבה למסור פרטים.
הרפובליקנים מצדם הדגישו נושאים אחרים: הונאות בהטבות פדרליות, סכנות אידוי ניקוטין, ביטחון גבולות וירידה בשיעורי פשיעה. בונדי פתחה את עדותה בציון נתונים על ירידה בשיעורי הרצח והאשימה את הדמוקרטים בניסיון להסיט את תשומת הלב מ“הישגי הממשל”.
לאחר השימוע סיפרו ניצולות אפשטיין לתקשורת האמריקאית כי חוו “השפלה” ו“חוסר אמפתיה”. דני בנסקי אמרה כי “הייתה היום תחושה קשה של היעדר אנושיות”. סקיי רוברטס, אחיה של וירג'יניה ג'יופרה, כינה את התנהלות הממשל בפרשה “כישלון” וקרא לבונדי “לעשות את עבודתה”.
השימוע חשף את התהום העמוקה בין הצדדים סביב מושגי אחריות, שקיפות וצדק. בעוד הדמוקרטים דורשים חשיפה מלאה של המעורבים בפרשת אפשטיין ומתן מענה מכבד לניצולות, בונדי והממשל מתעקשים כי הם פועלים על פי החוק—גם במחיר סירוב פומבי להתנצל בפני מי שנפגעו מן הפרשה וישבו באולם עצמו.