טענות אנטישמיות על “נאמנות כפולה”: שר החוץ האיראני נגד מרים אדלסון

שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ’י, פתח השבוע במתקפה מילולית נגד הפילנתרופית והפעילה היהודית־אמריקאית מרים אדלסון, תוך שימוש ברמיזות על “נאמנות כפולה” ובטענות המשתלבות בתיאוריות קונספירציה על השפעה יהודית על מדיניות החוץ של ארצות הברית. הדברים נאמרו בזמן שאיראן מנסה להציג את עצמה כמי שמבקשת פתרון דיפלומטי למשבר הגרעין—ובמקביל מאותתת שהיא נערכת גם לעימות צבאי אפשרי.

“בכל פעם שהדובר של מרים אדלסון דוחף טענה דרמטית על איראן, כדאי לשאול למי זה משרת. אפילו הנשיא האמריקאי הכיר היכן נמצאת נאמנותה העיקרית”, כתב עראקצ’י ברשת אקס (לשעבר טוויטר). בדבריו התייחס גם לעיתון “ישראל היום”, שהוקם על ידי בעלה המנוח של אדלסון, איל ההימורים והמלונאות שלדון אדלסון.

 

“לפני שאתם קונים את הנרטיב שנמכר, שקלו מי מרוויח ממנו—ומי אולי באמת מרמה”, כתב, תוך שהוא חוזר וממקם את אדלסון כגורם שנטייתו הפרו־ישראלית, כביכול, פועלת בניגוד לאינטרסים האמריקאיים.

 

הטענה שיהודים נאמנים יותר למדינה אחרת מאשר למדינות שבהן הם אזרחים היא מן הדימויים האנטישמיים הוותיקים והמסוכנים ביותר. לאורך מאות שנים שימשה “עלילת הנאמנות הכפולה” להצדקת הדרה, גירוש, רדיפה ואלימות נגד יהודים באירופה ובמקומות נוספים. השימוש בה מצד שר חוץ של מדינה מודרנית מעיד על עד כמה רטוריקה כזו יכולה להפוך לכלי פוליטי לגיטימי בתוך שיח ציבורי.

עראקצ’י המשיך והאשים את “הפרסום של אדלסון” בכך שפרסם, לטענתו, “שעה בלבד לפני ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן”, שאיראן “רימתה” את דונלד טראמפ. הוא הוסיף טענה שלפיה “לא בוצעו הוצאות להורג, לא הושלם תהליך משפטי, ויותר מ־2,000 אסירים קיבלו חנינה”—אמירה שנגעה להפגנות נגד המשטר באיראן שנמשכו במשך שבועות.

“לפני שאתם קונים את הנרטיב שנמכר, שקלו מי מרוויח ממנו—ומי אולי באמת מרמה”, כתב, תוך שהוא חוזר וממקם את אדלסון כגורם שנטייתו הפרו־ישראלית, כביכול, פועלת בניגוד לאינטרסים האמריקאיים.

במקביל למתקפה האישית, העביר עראקצ’י מסר דו־משמעי בראיון לרשת “רוסיה טודיי”. מצד אחד הצהיר כי “אין פתרון מלבד פתרון דיפלומטי” לשיחות בין וושינגטון לטהראן; מצד שני הוסיף אזהרה: “אנחנו מוכנים לפתרון דיפלומטי באותה מידה שאנחנו מוכנים להגן על עצמנו מפני כל תוקפנות חדשה”.

לדבריו, “טכנולוגיה והתקדמות” אינן ניתנות להשמדה באמצעות הפצצות או איומים צבאיים. הוא טען כי איראן איבדה אמון בארצות הברית לאחר שלדבריו הותקפה בזמן תהליך משא ומתן. “עדיין אין לנו אמון מלא באמריקאים. היינו באמצע משא ומתן כשהם החליטו לתקוף אותנו. זו הייתה חוויה רעה מאוד עבורנו”, אמר.

עראקצ’י חזר וטען כי איראן מחויבת להסדר דיפלומטי, אך הבהיר שהיא נערכת גם לאפשרות של סבב עימות נוסף. הוא הכחיש כוונה לפתח נשק גרעיני, וטען שתוכנית ההעשרה של איראן היא “שלווה לחלוטין” ומבוססת על זכויותיה הריבוניות של המדינה.

בתוך כך שלל עראקצ’י משא ומתן על תוכנית הטילים הבליסטיים של הרפובליקה האסלאמית ועל רשת השלוחים שלה באזור, והבהיר כי מבחינתו אלה נושאים נפרדים. “אנחנו מנהלים משא ומתן רק על התוכנית הגרעינית שלנו עם ארצות הברית”, אמר, ותיאר דרישות אחרות ככאלה ש”לחלוטין” אינן על השולחן.

הוא הוסיף איום מפורש: אם איראן תותקף, היא תגיב בתקיפת נכסים ובסיסים אמריקאיים ברחבי המזרח התיכון. עם זאת, טען כי טהראן תנסה “ברצינות” להימנע ממלחמה אם גם ארצות הברית תהיה רצינית, והדגיש כי וושינגטון נדרשת לספק ערבויות שהמשא ומתן לא יהיה “מלווה בפעולה צבאית”.

עראקצ’י טען גם כי יכולותיה הצבאיות של איראן השתפרו “מבחינת כמות ואיכות”, והוסיף: “למדנו את הלקחים שלנו על מלחמה ודיפלומטיה. עכשיו אנחנו מוכנים לשניהם”.

במישור הפוליטי הרחב יותר, תיאר עראקצ’י את ראש הממשלה בנימין נתניהו כ“מבקש מלחמה” שלדבריו מנסה “לגרור את וושינגטון למלחמה רחבה יותר עם איראן”—מסר המשתלב במאמץ האיראני להעמיק פערים בין ארצות הברית לישראל ביחסן לטהראן.

בהמשך פרסם עראקצ’י גם פוסט לציון יום השנה למהפכה האסלאמית, שבו תיאר כיצד “חוקרים” מכנים אותה “המהפכה הגדולה האחרונה של המאה ה־20”, והתייחס לקשיים שעברה איראן בשנה האחרונה.

אולם מעל המסרים על דיפלומטיה מרחפת הסתירה המרכזית: שימוש גלוי בדימויים אנטישמיים נגד מרים אדלסון אינו “פליטת פה”, אלא חלק משפה פוליטית שמבקשת להסיט את הדיון מעובדות וממדיניות אל חשדנות כלפי יהודים והצגתם ככוח זר ומסוכן. כשאיומים במלחמה נאמרים במקביל לרמיזות כאלה—המסר שמתקבל במערב חד: איראן משדרת רצון בעסקה, אך גם מוכנות להסלמה, ותוך כדי כך אינה מהססת להפעיל רטוריקה מסיתה שמעמיקה עוינות כלפי ישראל והקהילות היהודיות בעולם.