על פי גורמים המעורים בתוכניות החברות, תאגידים כמו אמזון, מיקרוסופט וגוגל של קבוצת אלפאבית מתכננים להרחיב את הגיוס במסלולים שאינם מחויבים באגרה, ובהם העסקת עובדים שכבר מחזיקים באשרת אייץ’־ואן־בי, בוגרי אוניברסיטאות הנמצאים בתקופת העסקה זמנית לאחר הלימודים, ובעלי אשרות עבודה אחרות. חלק מהחברות הגדולות הפחיתו כבר בשנים האחרונות את התלות במסלול האשרה המסורתי, ומפתחות חלופות גיוס גמישות יותר.
על פי גורמים המעורים בתוכניות החברות, תאגידים כמו אמזון, מיקרוסופט וגוגל של קבוצת אלפאבית מתכננים להרחיב את הגיוס במסלולים שאינם מחויבים באגרה, ובהם העסקת עובדים שכבר מחזיקים באשרת אייץ’־ואן־בי, בוגרי אוניברסיטאות הנמצאים בתקופת העסקה זמנית לאחר הלימודים, ובעלי אשרות עבודה אחרות. חלק מהחברות הגדולות הפחיתו כבר בשנים האחרונות את התלות במסלול האשרה המסורתי, ומפתחות חלופות גיוס גמישות יותר.
לעומתן, חברות קטנות וסטארט־אפים – במיוחד בתחומי הבינה המלאכותית, מדעי הנתונים והבריאות הדיגיטלית – מתקשים להתמודד עם שינויי המדיניות. בניגוד לענקיות הטק, אין ברשותם מערכי גיוס גלובליים, משרדים מעבר לים או יכולת לשאת בעלויות נוספות של משכורות גבוהות יותר, שנועדו לשפר את סיכויי העובדים בהגרלת האשרות. “אלה הגדולים שמסתדרים, והקטנים שנאלצים לבחור בדרך אחרת או לוותר”, אמר מורגן ריד, נשיא ארגון איגוד יישומי התוכנה, המייצג חברות טכנולוגיה קטנות. לדבריו, המדיניות “סותרת את כל מה שמבקשים להשיג”.
האגרה הוכרזה בספטמבר כחלק ממאמץ רחב יותר לשינוי מנגנון אשרות העבודה המיומנות – הנתיב המרכזי עבור מהנדסים, מדענים ומתכנתים זרים המבקשים לעבוד בארצות הברית. אף שהממשל הבהיר בהמשך כי קבוצות מסוימות יהיו פטורות מן התשלום, עצם העלאת הרף הכלכלי משנה את כללי המשחק. מדי שנה נערך במרץ הליך הגרלה להקצאת כ־85 אלף אשרות חדשות, והממשל שינה לאחרונה את אופן ההגרלה כך שמועמדים המוצעים להם שכר גבוה יותר זוכים לסיכוי טוב יותר – שינוי נוסף שמיטיב עם תאגידי הענק.
אחת החלופות שבהן משתמשות החברות הגדולות היא תוכנית ההכשרה המעשית לבוגרים זרים של אוניברסיטאות בארצות הברית, המאפשרת עבודה זמנית לאחר סיום הלימודים. לבוגרי תחומי המדעפ"ם – מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה – ניתנת אפשרות להארכה של תקופת ההעסקה לפני המעבר לאשרת אייץ’־ואן־בי. עובדים במסלול זה אינם מחויבים באגרה החדשה, עובדה המעניקה יתרון תפעולי וכלכלי לחברות שיכולות לקלוט אותם בהיקף רחב.
הפער בין הגדולים לקטנים בא לידי ביטוי גם בשטח. ג’ניפר איד, מנהלת בכירה בחברת סטארט־אפ בתחום טכנולוגיות הבריאות שבסיסה באטלנטה, סיפרה כי החברה איבדה עובד שעבר לתאגיד גדול בעל משרדים בחו”ל, מחשש שלא יוכל להישאר בארצות הברית בעקבות שינויי המדיניות. עובד נוסף עלול להיאלץ לעזוב אם לא יזכה בהגרלת האשרה. “בלתי אפשרי עבורנו לשלם אגרה של מאה אלף דולר,” אמרה. לדבריה, מאגר המהנדסים המתמחים באינטגרציה של נתוני בריאות מצומצם מלכתחילה, והיכולת להתחרות בשכרי ענקיות הטק מוגבלת.
מבקרי המדיניות טוענים זה שנים כי מנגנון אשרות העבודה נוצל על ידי חברות ייעוץ ותאגידים כדי להעסיק עובדים זרים בשכר נמוך יותר, לעיתים במקביל לפיטורי עובדים אמריקאים. הנשיא טראמפ ושר המסחר האוורד לטניק הציגו את האגרה כתגובה לביקורת זו. ואולם, מומחי מדיניות מזהירים כי התוצאה בפועל עלולה להיות צמצום נוסף בהגעת כישרונות מובילים לארצות הברית, ופגיעה ביכולתה של הכלכלה האמריקאית לחדש ולהוביל טכנולוגית.
מספר גופים, ובהם לשכת המסחר של ארצות הברית ומדינות אחדות, עתרו לבתי המשפט נגד המדיניות. הבית הלבן, מנגד, מגן על המהלך וטוען כי הוא ירתיע הצפה של המערכת בבקשות אשרה ויבטיח שרק מעסיקים הזקוקים באמת לכישרון בינלאומי יפנו אליו.
בסופו של דבר, במקום ליצור מגרש משחקים שוויוני, מדיניות האגרה החדשה מעמיקה את הפער בין תאגידי הטכנולוגיה הגדולים לבין חברות ההזנק הקטנות – דווקא אותן חברות שממשל טראמפ הצהיר כי בכוונתו לחזק. השאלה אם מדובר בתוצאה לא מכוונת או בביטוי לאינטרסים מבניים עמוקים יותר של הכלכלה האמריקאית נותרת פתוחה.
