
אחת הדוברות פתחה את המפגש בקריאת הצהרת המשימה של הקבוצה, כפי שתועדה בסרטון שהגיע לידי העיתון “ניו יורק פוסט”. לדבריה, הקבוצה “נולדה מתוך תגובה לרצח העם המתמשך בפלסטין”, ושואפת לעסוק בעניין הגובר בקרב עובדי משרד הבריאות ללמוד על “דיכוי גלובלי עכשווי ומתמשך בצורותיו השונות” ועל השפעתו על קידום שוויון בבריאות.
במהלך המצגת, שנמשכה למעלה משעה, לא הוזכר כלל טבח חמאס ב־7 באוקטובר 2023 – האירוע שהוביל לפרוץ המלחמה בעזה ולפעולה הצבאית הישראלית. על פי תמליל הפגישה ועדויות של משתתפים, ההתעלמות מן האירועים שהובילו להסלמה נתפסה בעיני עובדים רבים כהטיה פוליטית בוטה.

אחת המרצות הייתה וים חמודה, פרופסורית במכללת האנטר וחברת הנהלה ב״רשת הבריאות הנפשית הגלובלית של פלסטין״. בדבריה טענה כי אזרחים פלסטינים במדינת ישראל סובלים מאפליה מערכתית, וכי מגבלות על מגורים, תעסוקה והזדמנויות נובעות בין היתר מדרישות לשירות צבאי. היא התייחסה להיסטוריה של ישראל במונחים של “עקירה ושלילה” של פלסטינים ולמצב החיים בשטחים שבשליטת ישראל.
הקבוצה הצהירה כי מטרותיה הן להבין טוב יותר את השפעת “הדיכוי הגלובלי” על בריאותן ורווחתן של “קהילות יעד בניו יורק” בהקשרים של טראומה, אלימות ואפליה, וכן לתמוך בעמיתים שנפגעו מתופעות אלה. עלוני הזמנה לפגישה הופצו ליד המעליות בבניין משרד הבריאות, באופן פומבי לעיני כלל העובדים.
גורמים לשעבר בעירייה הביעו תדהמה מן העובדה שסוכנות בריאות עירונית, שתפקידה המוצהר הוא שמירה על בריאות הציבור, עוסקת לפתע בעמדות פוליטיות הנוגעות למדיניות חוץ. מארק בוטניק, לשעבר נציגו של ראש העיר מייקל בלומברג, אמר כי מדובר בסטייה חמורה מן המנדט המקצועי של המשרד. לדבריו, אם עובדי משרד הבריאות סבורים שישראל מבצעת רצח עם, יש לתהות האם בכוונתם גם להחרים חברות תרופות ישראליות המייצרות תרופות מצילות חיים שתושבי ניו יורק נסמכים עליהן. בוטניק הוסיף כי מדובר בפוליטיזציה ראוותנית שאין לה מקום בסוכנות ציבורית הממומנת מכספי משלם המסים.
ראש עיריית ניו יורק, רפיק ממדאני, נודע כתומך בתנועת החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות נגד ישראל, ואף האשים בעבר את ישראל בביצוע רצח עם בעזה. חרף הפניות, הן לשכת ראש העיר והן משרד הבריאות וההיגיינה הנפשית של ניו יורק נמנעו ממתן תגובה רשמית לפרשה.
גם בקרב הקהילה הרפואית היהודית נשמעו קולות זעם. ד״ר יעל הלס, נשיאת האגודה הרפואית היהודית־אמריקאית, אמרה כי מדובר בשימוש במשאבים ציבוריים לקידום עלילה אנטי־ישראלית חמורה. לדבריה, יש כאן הפצה של האשמות קשות בעלות ניחוח של עלילות דם מודרניות, במסווה של דיון בבריאות הציבור.
עובד יהודי במשרד הבריאות, שביקש להישאר בעילום שם מחשש לפגיעה במעמדו, סיפר כי הפוליטיזציה החד־צדדית גורמת למתיחות פנימית ולפגיעה במורל. לדבריו, רבים מן העובדים מבקשים לעסוק בעבודתם המקצועית – פיקוח על בריאות הציבור, מניעת מחלות וקידום רווחת תושבי העיר – ואינם מעוניינים להיגרר למאבקים אידאולוגיים טעונים. עוד ציין כי במצגת הובלט סבלם של הפלסטינים, אך חמאס לא הוזכר כלל, וכי נושאי אנטישמיות זוכים להתעלמות כאשר מדובר בדיון בדיכוי ואפליה, משום שיהודים נתפסים לעיתים כקבוצה “פריבילגית” ולא כקורבנות.
בין מארגני המפגש נמנתה שרה מקני, מנהלת התפעול של צוות התגובה המהירה במשרד הבריאות. אחת המרצות הייתה וים חמודה, פרופסורית במכללת האנטר וחברת הנהלה ב״רשת הבריאות הנפשית הגלובלית של פלסטין״. בדבריה טענה כי אזרחים פלסטינים במדינת ישראל סובלים מאפליה מערכתית, וכי מגבלות על מגורים, תעסוקה והזדמנויות נובעות בין היתר מדרישות לשירות צבאי. היא התייחסה להיסטוריה של ישראל במונחים של “עקירה ושלילה” של פלסטינים ולמצב החיים בשטחים שבשליטת ישראל.
בהצהרת המשימה של הקבוצה נכתב כי מדובר ב״מאמץ בין־חטיבתי״ בהובלת נציגי תחום השוויון וצוותים העוסקים בבקרת מחלות. עוד נמסר כי הקבוצה תעסוק גם בטענות לרצח עם בסודן ובנושאים הנוגעים לקהילת הלהט״ב ולמבקשי מקלט. עם זאת, המבקרים טוענים כי בפועל מוקד הפעילות הוסט במובהק לעיסוק חד־צדדי בישראל.
משרד הבריאות וההיגיינה הנפשית של ניו יורק מחזיק תקציב שנתי של כ־1.6 מיליארד דולר ומעסיק למעלה מ־7,000 עובדים. תפקידו המוצהר הוא להגן ולקדם את בריאותם של יותר משמונה מיליון תושבי העיר, באמצעות מתן שירותי בריאות חיוניים, פיקוח על מסעדות, מעקב אחר מחלות זיהומיות וקידום קמפיינים לצמצום עישון והתמכרויות. בשנים האחרונות אימצה הסוכנות גישה חברתית אקטיביסטית יותר, ובשנת 2021 אף הכריזה מועצת הבריאות של העיר על גזענות כמשבר בריאות ציבורי.
הפרשה הנוכחית מעלה שאלות עקרוניות וקשות: האם ראוי שסוכנות בריאות עירונית תשתמש במשאבים ציבוריים לקידום אג’נדה פוליטית חד־צדדית בזירה הבין־לאומית? האם ראש העיר יתערב ויבהיר את גבולות המותר והאסור בפעילות עובדיו, או ששתיקתו תתפרש כהסכמה שבשתיקה וככישלון בהגנה על הקהילה היהודית בעיר?