איים בגז הציקלון בי על חברת קונגרס ורבה בג'ורג'יה: ניאו־נאצי נידון לחמש שנות מאסר פדרלי

מייקון, מדינת ג׳ורג׳יה – בבוקר 31 בינואר 2024 פתחה חברת בית הנבחרים של מדינת ג׳ורג׳יה, אסתר פאניץ׳, את תיבת הדואר בביתה ומצאה גלויה שהפכה את היום כולו לסיוט. באותו בוקר בדיוק אמור היה מושל ג׳ורג׳יה לחתום על הצעת חוק 30 – החקיקה הראשונה במדינה שמגדירה אנטישמיות בחוק. פאניץ׳, חברת הבית היהודייה היחידה במדינה ואחת מיוזמות ההצעה, לא ידעה שבאותו זמן אדם בצפון קרוליינה החליט לשלוח לה מסר מצמרר: “יש לנו ציקלון בי. השתמשו בקוד ‘גז־את־היהודים’ לקבלת עשרה אחוזי הנחה”.

למחרת קיבלה רבה אליזבת באהר מבית הכנסת “בית ישראל” בעיר מייקון גלויה זהה. שתי הנשים, שתמכו בפומבי בחקיקה המגדירה אנטישמיות, קיבלו איום מפורש בכימיקל שבו השתמשו הנאצים לרצח יהודים בשואה. לשתיהן יש קרובי משפחה שנרצחו באמצעות ציקלון בי – פרט שלא היה מקרי, אלא איום אישי ומכוון שנועד להטיל אימה ולהזכיר טראומה היסטורית כאמצעי הפחדה עכשווי.

 

הגלויות לא הסתפקו באיומים מילוליים. בצדן האחד הופיעה קריקטורה של יהודי בדמות עכבר, עם הכיתוב “יהודים הם עכברים”. בצדן השני נכתב האיום, בצירוף “קוד הנחה” ציני ומחריד. עבור הנמענות לא מדובר היה בסיסמה היסטורית מופשטת, אלא בהתייחסות ישירה לכלי הרצח של בני משפחותיהן. בעדויות שמסרו לבית המשפט תיארו פאניץ׳ ובאהר את תחושת הפחד, הפגיעה בתחושת הביטחון האישי והצעדים שנאלצו לנקוט כדי להגן על עצמן ועל סביבתן הקרובה.

 

ביום רביעי, 4 בפברואר 2026, גזר בית משפט פדרלי את העונש המרבי הקבוע בחוק על שולח האיומים: אריאל קולאזו רמוס, בן 32 מהעיר היי פוינט שבצפון קרוליינה, נידון לחמש שנות מאסר בכלא פדרלי. השופט מארק טרדוול הבהיר בגזר הדין כי איומים המבוססים על שנאה גזעית או דתית ייענשו במלוא חומרת הדין.

הגלויות לא הסתפקו באיומים מילוליים. בצדן האחד הופיעה קריקטורה של יהודי בדמות עכבר, עם הכיתוב “יהודים הם עכברים”. בצדן השני נכתב האיום, בצירוף “קוד הנחה” ציני ומחריד. עבור הנמענות לא מדובר היה בסיסמה היסטורית מופשטת, אלא בהתייחסות ישירה לכלי הרצח של בני משפחותיהן. בעדויות שמסרו לבית המשפט תיארו פאניץ׳ ובאהר את תחושת הפחד, הפגיעה בתחושת הביטחון האישי והצעדים שנאלצו לנקוט כדי להגן על עצמן ועל סביבתן הקרובה.

מן הראיות שהוצגו במשפט עלה כי רמוס הפעיל עסק ביתי למכירת נרות, גלויות ומוצרים נוספים הנושאים מסרים גזעניים, אנטישמיים ולאומניים־לבנים. לא מדובר היה בהתפרצות רגעית של זעם, אלא בפעילות שיטתית שהפכה שנאה למוצר מסחרי. בית המשפט קבע כי רמוס אשם בשליחת תקשורת מאיימת בדואר, בצירוף נסיבה מחמירה של פשע שנאה. במערכת הפדרלית אין שחרור על תנאי, ולכן ירצה את מלוא חמש שנות המאסר, ולאחר מכן שלוש שנות פיקוח.

האיום לא הגיע בחלל ריק. שנה קודם לכן התאספה קבוצה ניאו־נאצית מחוץ לבית הכנסת “בית ישראל” במייקון בעת שהקהילה התכנסה לתפילת שבת. בינואר 2024 העידה הרבה באהר בפני ועדת המשפט של הסנאט של מדינת ג׳ורג׳יה לתמיכה בהצעת החוק המגדירה אנטישמיות, ואסתר פאניץ׳ הייתה בין יוזמותיה. החוק נחתם באותו יום שבו קיבלה פאניץ׳ את הגלויה המאיימת; באהר קיבלה גלויה זהה למחרת. התזמון היה מדויק – והמסר חד: מי שמנסה להיאבק באנטישמיות ייענש בהפחדה אישית.

התביעה הפדרלית הגיבה בנחרצות. התובע האמריקני ויליאם קיז הבהיר כי פשעים המושרשים באנטישמיות ובשנאה דתית או גזעית יקבלו עדיפות אכיפתית מלאה. נציג לשכת החקירות הפדרלית באטלנטה הוסיף כי גזר הדין משדר מסר חד־משמעי: איומים על בסיס זהות או אמונה אינם עניין של חופש ביטוי – אלא עבירה פלילית חמורה.

חמש שנות מאסר אינן מוחקות את האיום או את הפחד שחוו הנפגעות, אך עבורן – ועבור הקהילה היהודית – מדובר במסר ברור: שימוש בטראומת השואה ככלי לאיומים בני זמננו לא יעבור בשתיקה. המקרה הזה ממחיש כיצד אנטישמיות בארצות הברית אינה תופעה מן העבר, אלא מציאות חיה – לעיתים עטופה במעטפת של “עסק ביתי”, ולעיתים מגיעה בדואר אל תיבת הבית הפרטי. מנגד, הוא גם משדר מסר הפוך: המערכת הפדרלית רואה באנטישמיות פשע חמור – ומתכוונת להיאבק בו בכל עוצמת החוק.