
בהודעת פרידה שפרסמו בעלי המסעדה נכתב: “בשנים האחרונות הפך ניהול מסעדה עצמאית למאבק מתמשך. עלויות המזון, השכירות והתפעול ממשיכות לעלות, והמציאות של להיות מסעדה ישראלית בתקופה רגישה כל כך הפכה את המשך הפעילות לבלתי אפשרי עבורנו מבחינה כלכלית ונפשית.” לדבריהם, ההחלטה התקבלה בלב כבד, אך לאחר בחינה ממושכת של המצב העסקי והאישי.

בהודעת פרידה שפרסמו בעלי המסעדה נכתב: “בשנים האחרונות הפך ניהול מסעדה עצמאית למאבק מתמשך. עלויות המזון, השכירות והתפעול ממשיכות לעלות, והמציאות של להיות מסעדה ישראלית בתקופה רגישה כל כך הפכה את המשך הפעילות לבלתי אפשרי עבורנו מבחינה כלכלית ונפשית.” לדבריהם, ההחלטה התקבלה בלב כבד, אך לאחר בחינה ממושכת של המצב העסקי והאישי.
הודעת הסגירה חשפה את המתח הכפול שמלווה בעלי עסקים ישראלים בעיר: מצד אחד, המציאות הכלכלית הקשה של ענף המסעדנות בניו יורק – אינפלציה מתמשכת, התייקרות חומרי גלם, עלייה בשכר העבודה ודמי שכירות גבוהים – ומן הצד האחר, אקלים ציבורי טעון שהחריף מאז המלחמה בעזה. בעלי עסקים ישראליים מדווחים על ירידה בתנועת לקוחות, על הטרדות מילוליות, על ונדליזם ולעיתים גם על הפגנות מול חזיתות של מסעדות וחנויות.
בשבועות האחרונים דווח כי רשת המאפיות “ברדס בייקרי” התמודדה עם דרישות מצד עובדים להתנער מתמיכה פומבית בישראל במסגרת מהלך התאגדות. עסקים יהודיים וישראליים נוספים ברחבי העיר דיווחו על השחתת חזיתות, על קריאות חרם ועל אווירה מאיימת שמרתיעה לקוחות. חלק מבעלי העסקים אף הסירו שלטים או סמלים המזוהים עם ישראל, בניסיון להימנע מעימותים.
הסגירה של “רי-יוניון” אינה מתרחשת בחלל ריק. בחודשים האחרונים עלו טענות מצד גורמים בקהילה העסקית כי האקלים הפוליטי בעיר, ובפרט עמדות הביקורת החריפות כלפי ישראל בשיח הציבורי המקומי, יוצר תחושת חוסר ביטחון בקרב יזמים ישראלים. על רקע זה הוקמה לאחרונה קואליציה של גופים עסקיים במטרה להגן על חברות ועסקים שנוסדו בידי ישראלים ויהודים בניו יורק מפני אפליה כלכלית ופגיעה במרחב הפעילות שלהם. לפי נתוני הקואליציה, בעיר פועלים מאות עסקים שהוקמו בידי יזמים ישראלים ומעסיקים עשרות אלפי עובדים.
ברשתות החברתיות הציפו לקוחות ותיקים של “רי-יוניון” זיכרונות מהמסעדה, שתוארה לא אחת כיותר ממקום אוכל: מרחב קהילתי קטן שבו נשמעו עברית, מוזיקה ישראלית ושיחות על הבית שמעבר לים. “זה היה אי של נורמליות ישראלית בלב ברוקלין,” כתב אחד המבקרים הקבועים. אחרים הביעו דאגה עמוקה מהמסר הרחב יותר: כל סגירה כזו, לדבריהם, משדרת ליזמים ישראלים שהעיר שפעם נתפסה כבית חם למהגרים ולמיעוטים הופכת בהדרגה למרחב עוין עבורם.
בעלי המסעדה מדגישים כי אינם מייחסים את הסגירה לגורם יחיד. “זו לא רק הפוליטיקה ולא רק הכלכלה – זה השילוב ביניהן,” אמר אחד מהם בשיחה עם מקורביו. “ניהול מסעדה בניו יורק הוא מאבק גם בימים שקטים. כשנוספת לזה תחושה שאתה צריך כל הזמן להסביר את עצם קיומך, זה מתיש.”
סגירת “רי-יוניון” נתפסת בעיני רבים כסימן אזהרה. לא מדובר רק במסעדה אחת שנכנעת ללחצים כלכליים, אלא באיתות רחב יותר על תחושת שחיקה וחוסר ביטחון של קהילה עסקית שלמה. השאלה שמרחפת מעל ברוקלין ומעל ניו יורק כולה היא עד כמה תצליח העיר לשמור על דימויה כמרחב פתוח, סובלני ומכיל – גם בתקופות של מתיחות פוליטית חריפה – והאם עסקים המזוהים עם ישראל יוכלו להמשיך לראות בה בית.
ביום ראשון ייסגרו דלתות “רי-יוניון” בפעם האחרונה. עבור תושבים רבים בשכונה, זו תהיה סגירה של מסעדה אהובה; עבור הקהילה הישראלית והיהודית בעיר, זהו עוד סימן לכך שהקרקע תחת רגליהם נעשית פחות יציבה.