הנתונים עולים ממחקר רחב־היקף שפורסם ביום שישי, המבוסס על ניתוח של כ־33 מיליון לידות בארצות הברית. המחקר נערך בידי חוקרים מבית הספר לרפואה צוקר של אוניברסיטת הופסטרה–נורת'וול, ומתבסס על נתוני המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן של ארצות הברית.
לפי הממצאים, לידות של נשים לבנות מהוות כיום 49.6% בלבד מכלל הלידות, בעוד שלידות בקרב נשים היספניות, שחורות, אסייתיות וקבוצות מיעוט נוספות מגיעות ל־50.4% – רוב ברור, גם אם דק, בעל משמעות סמלית ועמוקה.
המחקר משרטט תמונה מורכבת של דפוסי ילודה שונים בין קבוצות האוכלוסייה. נשים היספניות, כך עולה מהנתונים, נוטות ללדת בגיל צעיר יותר ולהביא לעולם יותר ילדים בממוצע מאשר נשים לבנות. נשים לבנות, לעומת זאת, דוחות את גיל הלידה הראשונה – לעיתים לשנות השלושים המאוחרות – ומסתפקות לרוב במשפחות קטנות יותר.
“נשים ממיעוטים אתניים הן כעת הרוב בקרב היולדות בארצות הברית – לראשונה אי פעם,” אמר ד"ר עמוס גרינבאום, אחד החוקרים הראשיים במחקר. “זו נקודת מפנה שמסכמת תהליך ארוך של שינוי דמוגרפי, והופכת אותו לעובדה סטטיסטית ברורה.”
המחקר משרטט תמונה מורכבת של דפוסי ילודה שונים בין קבוצות האוכלוסייה. נשים היספניות, כך עולה מהנתונים, נוטות ללדת בגיל צעיר יותר ולהביא לעולם יותר ילדים בממוצע מאשר נשים לבנות. נשים לבנות, לעומת זאת, דוחות את גיל הלידה הראשונה – לעיתים לשנות השלושים המאוחרות – ומסתפקות לרוב במשפחות קטנות יותר.
“זה לא עניין של מקריות,” הסביר גרינבאום. “נשים לבנות נוטות להשקיע יותר שנים בהשכלה ובקריירה, לדחות לידה ולהביא פחות ילדים. בקהילות היספניות קיימים דפוסים תרבותיים שונים, שמובילים למשפחות גדולות יותר וללידות מוקדמות יותר.”
השילוב בין דפוסי פוריות שונים לבין הגירה רבת־שנים הוא שמניע את השינוי הדמוגרפי הנוכחי – שינוי שהיה צפוי על ידי דמוגרפים כבר לפני עשורים, אך מתממש כעת באופן רשמי ובר־מדידה.
אלא שלדברי החוקרים, לא מדובר רק בסטטיסטיקה – אלא באזהרה מדיניות ברורה. גרינבאום מזהיר כי מדיניות ההגירה והבריאות הנוכחית של הממשל הפדרלי פועלת בניגוד גמור למטרה המוצהרת של חיזוק שיעור הילודה.
“אם הממשל באמת רוצה יותר לידות, יותר ילדים ויותר צמיחה דמוגרפית – הוא צריך להשקיע בנשים שיולדות את הילדים האלה,” אמר. “ובפועל, המדיניות הנוכחית פוגעת בהן.”
הדברים מכוונים ישירות לצעדים שמקדם ממשל טראמפ: הגבלות מחמירות על הגירה, לצד יוזמות לצמצום תוכנית מדיקייד – ביטוח הבריאות הממשלתי לאוכלוסיות מעוטות יכולת. נשים היספניות ושחורות, רבות מהן מהגרות או בנות למשפחות מהגרים, הן גם אלו שמסתמכות יותר על שירותי בריאות ציבוריים – וגם אלו שמובילות כיום את שיעור הילודה.
כך נוצר פרדוקס חריף: בעוד שהממשל מביע דאגה מהזדקנות האוכלוסייה ומהירידה הכללית בשיעור הילודה, הוא מקדם מדיניות שעלולה לפגוע דווקא בקבוצות שמונעות את הצמיחה הדמוגרפית של ארצות הברית.
המחקר מדגיש גם פערים חמורים בבריאות האם והילד. שיעורי תמותת אימהות ותינוקות גבוהים משמעותית בקרב נשים שחורות והיספניות לעומת נשים לבנות – פערים המוכרים היטב למערכת הבריאות, אך טרם טופלו באופן מספק.
לדברי החוקרים, השינוי הדמוגרפי מחייב התאמה עמוקה של מערכת הבריאות: שירותים מותאמים תרבותית, גישה רחבה יותר לטיפול לפני ואחרי לידה, והתייחסות לגורמים חברתיים וכלכליים המשפיעים ישירות על בריאות נשים וילדים.
מעבר להיבט הבריאותי, המשמעות רחבה בהרבה. אוכלוסייה צעירה ומגוונת יותר תשפיע על מערכת החינוך, שוק העבודה, התרבות והפוליטיקה האמריקאית. היא תציב דרישות חדשות ממערכות ציבוריות ותעצב מחדש את זהותה של האומה.
בסופו של דבר, השאלה איננה אם השינוי הדמוגרפי יתרחש – הוא כבר כאן. השאלה היא כיצד ארצות הברית תבחר להגיב אליו: האם תאמץ את המגוון ההולך וגדל ותשקיע בתשתיות תומכות לכל המשפחות, או שתמשיך במדיניות שמעמיקה פערים ופוגעת באותן קהילות שמחזיקות את עתידה הדמוגרפי של המדינה.
כפי שסיכם גרינבאום: “אם רוצים יותר תינוקות – צריך לתמוך בנשים שיולדות אותם. בלי כוכביות, ובלי קשר למוצא.”
