תזכיר נפיץ שנחשף: טענות לקשרי אפשטיין עם המוסד ולהשפעה זרה על נשיאות טראמפ

תזכיר מסווג של הבולשת הפדרלית של ארצות הברית, שהוסר מסיווגו ביום שישי כחלק מפרסום נרחב של תיקי ג׳פרי אפשטיין, מציג שורה של טענות חריגות, שנויות במחלוקת ולעיתים קיצוניות, הנוגעות לנשיא דונלד טראמפ, להשפעה זרה אפשרית על נשיאותו, ולקשרים לכאורה בין אפשטיין, ישראל ותנועת חב״ד־ליובאוויטש.

המסמך נכתב בשנת 2020 במסגרת חקירה של הבולשת הפדרלית שעסקה בשאלת השפעה מקומית או זרה על ההליך הדמוקרטי בארצות הברית. הוא נשען על מידע שמסר מקור אנושי סודי, ומציג תיאור מורכב של קשרים בינלאומיים ואינטריגות מודיעיניות – מבלי לקבוע ממצאים מאומתים או מסקנות חד־משמעיות.

 

המסמך נכתב בשנת 2020 במסגרת חקירה של הבולשת הפדרלית שעסקה בשאלת השפעה מקומית או זרה על ההליך הדמוקרטי בארצות הברית. הוא נשען על מידע שמסר מקור אנושי סודי, ומציג תיאור מורכב של קשרים בינלאומיים ואינטריגות מודיעיניות – מבלי לקבוע ממצאים מאומתים או מסקנות חד־משמעיות.

 

לפי התזכיר, המקור טען כי תנועת חב״ד פעלה “בכל האמצעים האפשריים” לקידום נשיאותו של טראמפ בקדנציה הראשונה. חב״ד־ליובאוויטש היא תנועה חסידית אולטרה־אורתודוקסית שנוסדה במזרח אירופה, ומונה כיום עשרות אלפי חסידים ומאות מוסדות קהילתיים ברחבי העולם. במסמך נטען כי האידאולוגיה המשיחית המזוהה עם חלקים מהתנועה נקשרה, לפי תפיסת המקור, לעמדות פוליטיות נוקשות בזירה הישראלית – טענה שאין לה ביסוס רשמי.

התזכיר מזכיר גם את הרב ברל לזר, המזוהה עם חב״ד וכיהן בעבר כרב הראששי של רוסיה, ומתאר אותו – על פי דברי המקור – כדמות המקורבת לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. לפי אותה גרסה, חב״ד משמשת, לכאורה, כלי השפעה של הקרמלין כלפי אוליגרכים יהודים ממוצא רוסי. המסמך מציין את ג׳ארד קושנר, חתנו של טראמפ ויועצו הבכיר לשעבר, כתומך מרכזי בתנועה וכדמות בעלת השפעה ניכרת במעגל הפנימי של הנשיא.

עוד נטען כי ביום בחירתו של טראמפ לנשיאות ביקרו קושנר ואשתו איוונקה טראמפ בקברו של האדמו״ר מנחם מנדל שניאורסון, מנהיגה ההיסטורי של חב״ד. המקור הרחיק לכת וטען כי טראמפ “נפגע על ידי ישראל”, והוסיף שקושנר הוא “המוח האמיתי” מאחורי הארגון הפוליטי של טראמפ ואף מאחורי נשיאותו. הבולשת הפדרלית מדגישה כי מדובר בהערכות של מקור יחיד, שלא אומתו.

חלק מרכזי נוסף בתזכיר עוסק בג׳פרי אפשטיין עצמו. לפי המסמך, המקור השתכנע שאפשטיין פעל, או נתפס כמי שפעל, בשירות גופי מודיעין אמריקאיים וזרים, ובפרט נטען כי היה “סוכן מוסד מגויס”. התזכיר מפנה לדיווחים קודמים של הבולשת, אך אינו מציג ראיות חותכות. עוד נטען כי אפשטיין היה מקורב לראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד ברק, וכי קשריהם נמשכו לאורך כעשור.

הקשר בין אפשטיין לברק אכן מתועד, וברק ביקר בביתו של אפשטיין בניו יורק עשרות פעמים בין השנים 2013 ל־2017. חילופי דוא״ל שנחשפו כעת מראים כי אפשטיין עצמו היה מודע לשמועות סביבו: “אתה צריך להבהיר שאני לא עובד עבור המוסד”, כתב לברק בהומור. ברק השיב בשאלה, ואפשטיין הבהיר כי כוונתו לעצמו. חילופי הדברים עוררו מחדש תהיות על אופי הקשר ועל מודעות השניים לספקולציות.

התזכיר מקשר את הטענות הללו להסכם הטיעון המקֵל שקיבל אפשטיין בשנת 2008. לפי גרסת המקור, התובע הפדרלי דאז אלכס אקוסטה עודכן לכאורה כי אפשטיין “שייך למודיעין”, בשיחה שבה השתתף גם עורך דינו, פרופסור אלן דרשוביץ. המסמך אף מעלה טענה חמורה נוספת שלפיה דרשוביץ עצמו “גויס” על ידי המוסד – טענה שאין לה כל אישור או ביסוס עצמאי.

פרסום תיקי אפשטיין, בהוראת משרד המשפטים האמריקאי, כולל אלפי עמודים שנותרו חסויים במשך שנים. החומרים מתעדים רשת רחבה של קשרים בין אפשטיין לדמויות בכירות בפוליטיקה, בעסקים ובממסד האמריקאי והבינלאומי, לצד תיעוד של התעללות מינית בקטינות שנמשכה לאורך זמן.

הבולשת הפדרלית מבהירה במסמך עצמו כי המידע מבוסס על מקור אנושי סודי אחד בלבד, וכי ייתכן שלא עבר אימות מלא. עם זאת, הכללת התזכיר בחקירה רשמית על השפעה זרה מצביעה על כך שהרשויות ראו בטענות חומר שראוי לתיעוד, גם אם לא לאימוץ.

תנועת חב״ד־ליובאוויטש לא פרסמה תגובה רשמית. גם ג׳ארד קושנר ואיוונקה טראמפ, הידועים בקשריהם עם התנועה ועם מרכז חב״ד ברחוב 770 בברוקלין, לא הגיבו. ממשל טראמפ והממשל הישראלי נמנעו אף הם מתגובה, ודוברים רשמיים הסתפקו באמירות כלליות על “טענות לא מאומתות”.

פרסום התיקים מוסיף נדבך נוסף לסערה הציבורית והפוליטית סביב פרשת אפשטיין. עבור חלק מהציבור, מדובר בקריאה לחקירה מעמיקה יותר של יחסי כוח, השפעה ומודיעין. עבור אחרים, זהו אוסף של טענות קצה שממחישות את הגבול המטושטש בין מידע מודיעיני, ספקולציה ותיאוריות קונספירציה. כך או כך, פרשת אפשטיין ממשיכה להציב שאלות קשות על האופן שבו כוח, כסף והשפעה פועלים במערכת הפוליטית והבינלאומית של המאה ה־21.