
“נשים שינו את היהדות”, אומרת גלר, שכיהנה במשך שנים כרבה בבית הכנסת טמפל עמנואל בבוורלי הילס, קליפורניה. “במשך דורות קולות נשיים הודרו מהשיח הדתי. ברגע שנכנסו – היה ברור שהיהדות עצמה חייבת להשתנות”. דבריה משקפים מהפכה תרבותית ודתית עמוקה: הרבנות האמריקאית מגוונת היום יותר מאי פעם, וכוללת שיעור הולך וגדל של נשים, חברי קהילת הלהט״ב, יהודים ממוצא אפריקאי ובני משפחות בין־דתיות.

“נשים שינו את היהדות”, אומרת גלר, שכיהנה במשך שנים כרבה בבית הכנסת טמפל עמנואל בבוורלי הילס, קליפורניה. “במשך דורות קולות נשיים הודרו מהשיח הדתי. ברגע שנכנסו – היה ברור שהיהדות עצמה חייבת להשתנות”. דבריה משקפים מהפכה תרבותית ודתית עמוקה: הרבנות האמריקאית מגוונת היום יותר מאי פעם, וכוללת שיעור הולך וגדל של נשים, חברי קהילת הלהט״ב, יהודים ממוצא אפריקאי ובני משפחות בין־דתיות.
מחקר מקיף חדש של “אטרה – המרכז לחדשנות רבנית”, ארגון העוסק בהכשרה וליווי של מנהיגות רוחנית יהודית, מתעד את השינוי. הסקר, שנערך בקרב רבנים, תלמידי רבנות ומוסדות יהודיים מרכזיים, מראה כי אף שגברים עדיין מהווים רוב מבין למעלה מ־4,000 הרבנים הלא־אולטרה־אורתודוקסיים בארצות הברית – שיעור הנשים, הלהט״בים ובני קבוצות מיעוט נמצא בעלייה מתמדת. בבתי המדרש עצמם, המגמה כבר ברורה: נשים הן כיום הרוב.
“אנחנו עדים לפתיחות שלא הייתה קיימת בעבר עבור אוכלוסיות שפשוט לא יכלו להיות רבנים”, אומרת הרבה שירה קוך אפשטיין, מנהלת “אטרה”. “עדיין אין שוויון מלא בשטח, אבל בצינור ההכשרה – התמונה כבר שונה לחלוטין”. אחת מאותן תלמידות היא שרה ליבשיץ, שעברה מניו זילנד ללוס אנג’לס כדי ללמוד בהיברו יוניון קולג’. מחזור הלימודים שלה מורכב כולו מנשים. “עבורי זה טבעי לחלוטין שאישה תהיה רבה”, היא אומרת. “אני חיה בעולם שונה לגמרי מזה שהיה לפני שלושים שנה – ואפילו לפני עשור”.
השינוי הזה אינו מובן מאליו. בזרמים אורתודוקסיים רבים, נשים עדיין אינן מוסמכות לרבנות, למעט חריגים מצומצמים. לעומת זאת, התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית – הגדולות ביהדות ארצות הברית – כמו גם הזרם הבלתי־עדתי ההולך וגדל, פתחו את שעריהן זה מכבר. “ככל שהקהילה היהודית נעשית מגוונת יותר, כך גם ההנהגה הרוחנית שלה חייבת להשתנות”, מסבירה ג’נט קרסנר ארונסון, מנהלת זמנית של מרכז כהן ללימודי יהדות מודרנית באוניברסיטת ברנדייס.
“אנשים נכנסים היום לרבנות מתוך רצון לטלטל מוסכמות”, אומרת ארונסון. הרבה רבקה ויינטראוב, אחת מהרבניות המובילות בקהילת בני ישורון בניו יורק, רואה זאת היטב. “כשאני גדלתי, המילה ‘רב’ העלתה אוטומטית דמות גברית. עבור רבים מהצעירים היום – הדימוי הוא אישה”.
עם זאת, הדרך לשוויון לא הייתה חפה ממכשולים. הרבה טיפרת ברנבאום, מנהלת תחום הלמידה והקהילה בבית הכנסת טמפל בית ציון בברוקליין, מסצ’וסטס, נזכרת בחששות שליוו אותה לקראת סיום לימודיה. ברנבאום, רבה שחורה ופעילה בולטת בתחום המאבק בגזענות בקהילה היהודית, הוסמכה בשנת 2013. “לא שאלתי את עצמי מי ישכור רבה אישה”, היא אומרת. “השאלה הייתה: מי ישכור רבה שחורה”.
במהלך שירותה בקהילות בוויסקונסין ובניו ג’רזי, נתקלה בשרידים של פטריארכיה עמוקה – בין היתר סביב התאמות למשפחה, לאחר שבעלה לקח על עצמו תפקידים שיועדו בעבר לנשות רבנים. “רבניות רבות מהדור הראשון התקבלו – אבל בתנאים גבריים”, היא אומרת. “היום נשים יכולות להביא את עצמן במלואן”.
גם עבור רבנים ורבניות להט״בים, הדרך נפתחה בזכות דור חלוצי. שרה רוקפורד, תלמידת רבנות להט״בית בסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק של התנועה הקונסרבטיבית, אומרת: “המנהיגות שלי אינה נתפסת כחריגה. אנחנו לפעמים שוכחים עד כמה מהר התרחש השינוי”. היא מציינת כמקור השראה את הרבה רייצ’ל אייזקס, שהפכה בשנת 2011 לרבה הקונסרבטיבית הגאה הראשונה שהוסמכה בגלוי, וכיום מכהנת בקהילת בית ישראל בווטרויל, מיין.
לצד תחושת השליחות, הרבנות היא גם מקצוע תובעני במיוחד. “אנחנו נמצאים בלב הרגעים המשמעותיים ביותר בחיי אנשים – לידות, נישואין, מחלות, לוויות”, אומרת פליסיה סול, האישה הראשונה שכיהנה כרבה בכירה בתולדות בית הכנסת בני ישורון, מוסד בן כמעט 200 שנה. “העומס הרגשי עצום”. מחקר “אטרה” מצביע על שחיקה, תשישות ולחצים כלכליים כאתגרים מרכזיים, במיוחד על רקע קיטוב פוליטי ומתחים סביב המלחמה בין ישראל לחמאס.
למרות זאת, הדור הצעיר של הרבנים והרבניות נותר אופטימי. “התקווה שלי היא שנמשיך להרחיב את מעגל הקולות שאנו רואים כמנהיגים רוחניים”, אומרת רוקפורד, שתוסמך בקרוב. “הגיוון הזה לא מחליש את היהדות – הוא מחזק אותה, ומכין אותה למאה השנים הבאות”.
כך, חמישים שנה לאחר שאישה אחת ישבה לבדה בכיתה גברית, הרבנות היהודית בארצות הברית אינה רק פתוחה יותר – היא משתנה מן היסוד.