מי שקבע את הטון לערב היה הזמר הפוארטו־ריקני באד באני, שזכה בפרס אלבום המוזיקה האורבנית הטוב ביותר על אלבומו "דבי טירר מאס פוטוס" ("הייתי צריך לצלם עוד תמונות"). במקום לפתוח בהודיה לאל, כנהוג בטקסים מסוג זה, בחר באד באני במשפט קצר וחד: "לפני שאני מודה לאלוהים – אני אומר: החוצה עם רשות ההגירה". הקהל קם על רגליו לתשואות ממושכות, ואמנים רבים באולם נראו נסערים ודומעים.
טקס פרסי הגראמי ה־68, שנערך אמש (ראשון) באולם קריפטו.קום בלוס אנג'לס, חרג השנה מגבולותיו של אירוע מוזיקלי חגיגי והפך לבמה פוליטית בוערת. בזה אחר זה ויתרו כוכבי־על על נאומי התודה המקובלים, ובחרו לנצל את הרגע הנצפה ביותר בתעשיית המוזיקה האמריקאית כדי למחות בגלוי נגד מדיניות ההגירה של ממשל דונלד טראמפ.
בהמשך נאומו החריף הזמר את המסר: "אנחנו לא פראים. אנחנו לא חיות. אנחנו לא חייזרים. אנחנו בני אדם – ואנחנו אמריקאים". באד באני, שבחודשים האחרונים נמנע מלהופיע בארצות הברית מחשש לפשיטות של רשות ההגירה על הופעותיו, הוסיף דברים אישיים ונוגעים ללב: "בימים כאלה קל מאוד לשנוא. נדמה לפעמים שגם אנחנו עצמנו מתלכלכים. אבל שנאה רק מחזקת שנאה. הדבר היחיד שחזק יותר משנאה הוא אהבה. אם אנחנו נלחמים – אנחנו חייבים לעשות את זה באהבה. לא מתוך שנאה אליהם, אלא מתוך אהבה לאנשים שלנו, למשפחות שלנו. זו הדרך היחידה. אל תשכחו את זה".
המחאה לא הסתכמה בנאום אחד. לאורך הערב נראו עשרות אמנים, בהם ג'סטין ביבר, היילי ביבר, בילי אייליש ופיניאס, עונדים סיכות כתומות עם הכיתוב "החוצה עם רשות ההגירה" – מחאה ישירה נגד גל הפשיטות שביצעה רשות ההגירה האמריקאית בשבועות האחרונים. פשיטות אלה עוררו ביקורת חריפה בארצות הברית ומחוצה לה, בין היתר בשל שימוש בכוח, מעצרים אלימים והפרדת ילדים מהוריהם.
בילי אייליש, שזכתה בפרס שיר השנה על "ויילדפלאוור", לקחה את המחאה צעד נוסף קדימה. כשעלתה לבמה לקבל את הפרס מידיה של אגדת המוזיקה קרול קינג, פתחה במשפט טעון: "במקום להרגיש שאני צריכה לשאת נאום, אגיד רק דבר אחד – אין דבר כזה אדם לא־חוקי על אדמה גנובה". האולם התפוצץ ממחיאות כפיים, ואייליש המשיכה בקול מהוסס אך נחוש: "קשה לדעת מה להגיד ומה לעשות בתקופה כזאת. אבל אני מרגישה כאן הרבה תקווה. אנחנו חייבים להמשיך לדבר, להילחם, להפגין. לקולות שלנו יש כוח אמיתי, ולאנשים יש כוח אמיתי". רגע לפני שירדה מהבמה הוסיפה, בלי להתנצל: "לעזאזל עם רשות ההגירה".
לצפייה בסרטון המחאה: https://www.youtube.com/shorts/t-8I9_YPglQ?t=5&feature=share
גם זוכים נוספים הצטרפו לקו המחאה. אוליביה דין, שקטפה את פרס האמן החדש הטוב ביותר, אמרה: "אני עומדת כאן כנכדה של מהגר. אני תוצר של אומץ. האנשים האלה ראויים לחגיגה. אנחנו כלום בלי אחד את השני". ליידי גאגא, שזכתה בפרס אלבום הפופ הווקאלי הטוב ביותר על "מהיימ", אמנם לא התייחסה ישירות להגירה, אך נשאה מסר טעון פוליטית לנשים בתעשייה: "כשאת באולפן מוקפת בגברים, זה יכול להיות קשה. לכן אני אומרת – תקשיבו לעצמכן, תילחמו על הרעיונות שלכן, על השירים שלכן, ועל מי שאתן".
גם מנחה הערב, טרבור נואה, לא ניסה להסתיר את עמדותיו. בפתיחת הטקס עקץ את ניקי מינאז', שנעדרה מהאירוע: "היא עדיין בבית הלבן עם דונלד טראמפ, דנים בנושאים חשובים", אמר, תוך חיקוי של טראמפ בוויכוח מדומיין על מי מהם מחזיק בישבן גדול יותר. בהמשך, לאחר זכייתה של אייליש, הוסיף נואה: "זה הפרס שכל אמן חולם עליו – כמעט כמו שטראמפ חולם על גרינלנד. זה גם הגיוני, כי האי של אפשטיין כבר לא קיים, והוא צריך יעד חדש לבלות בו עם ביל קלינטון".
קנדריק לאמאר זכה בפרס תקליט השנה על "לות'ר", שביצע יחד עם אס־זד־איי, והקדיש את הזכייה לזמר האגדי לות'ר וונדרוס. שותפתו לביצוע הוסיפה מסר מפוכח אך אופטימי: "בבקשה אל תתמסרו לייאוש. אני יודעת שזו תקופה מפחידה, ואני יודעת שהאלגוריתמים גורמים להכול להיראות אבוד – אבל זה לא". הערב כלל גם מחוות מרגשות לאמנים שהלכו לעולמם, בהן מחווה לדיאנג'לו ולרוברטה פלאק, וכן מחווה לאוזי אוסבורן בביצוע פוסט מאלון, סלאש וצ'אד סמית'.
רצף המסרים החריפים ששמע הקהל משקף את האקלים הציבורי המתוח בארצות הברית, לאחר שממשל טראמפ פתח בגל פשיטות הגירה נרחב בכמה מדינות. אל מול מדיניות של גירוש, הפרדה והפחדה, בחרו אמני הגראמי – רבים מהם מהגרים או בני מהגרים – להציב קו ברור. הבמה היוקרתית ביותר בתעשיית המוזיקה הפכה לערב אחד לפחות לזירת מאבק, והמסר שהועבר ממנה היה חד ובלתי משתמע לשתי פנים: תעשיית המוזיקה האמריקאית ניצבת לצד המהגרים, ונגד מדיניות ההדרה והגירוש.
