
זהו אינו מקרה בודד. חקירה של העיתון “וושינגטון פוסט” חושפת כי רשות ההגירה והמכס של ארצות הברית, הכפופה למשרד לביטחון המולדת, מובילה מבצע רחב־היקף ודיסקרטי לרכישת מחסנים תעשייתיים ב־23 יישובים ברחבי המדינה. מטרת המבצע היא הקמת רשת מעצר המונית, שתוכל להחזיק בו־זמנית עד 80 אלף עצורים. רק בחודש האחרון נרכשו שני מחסנים מרכזיים: אחד בוויליאמספורט שבמרילנד תמורת 102 מיליון דולר, ואחד בעיר סרפרייז שבאריזונה תמורת 70 מיליון דולר – עסקאות שבוצעו מבלי ליידע מראש את הקהילות המקומיות.

חקירה של העיתון “וושינגטון פוסט” חושפת כי רשות ההגירה והמכס של ארצות הברית, הכפופה למשרד לביטחון המולדת, מובילה מבצע רחב־היקף ודיסקרטי לרכישת מחסנים תעשייתיים ב־23 יישובים ברחבי המדינה. מטרת המבצע היא הקמת רשת מעצר המונית, שתוכל להחזיק בו־זמנית עד 80 אלף עצורים. רק בחודש האחרון נרכשו שני מחסנים מרכזיים: אחד בוויליאמספורט שבמרילנד תמורת 102 מיליון דולר, ואחד בעיר סרפרייז שבאריזונה תמורת 70 מיליון דולר – עסקאות שבוצעו מבלי ליידע מראש את הקהילות המקומיות.
מרבית המבנים שנבחרו הם קליפות תעשייתיות גדולות: קירות מתכת, רצפת בטון עבה ותקרות הנתמכות בעשרות קורות. הם ממוקמים באזורים המיועדים לשימוש תעשייתי, סמוך לכבישים בין־מדינתיים ולשדות תעופה. בפועל, תושבים רבים גילו על התוכניות רק כאשר צוותי חדשות מקומיים תיעדו פקידי רשות ההגירה בוחנים את המבנים, או לאחר שמסמכים פנימיים הודלפו לתקשורת.
“תכנון מתקן מעצר מאחורי דלתיים סגורות אינו ממשל – זו הפחדה”, אמרה חברת הקונגרס אפריל מקליין דלייני מהמפלגה הדמוקרטית, לאחר שהתברר לה כי הרשויות המקומיות במרילנד קיבלו הודעה על העסקה יומיים בלבד לפני השלמתה. בסרפרייז שבאריזונה, כך התברר, לא נמסרה כל הודעה מוקדמת לעירייה לפני רכישת מחסן חדש בשטח של יותר מ־38 אלף מטרים רבועים. גם בוויליאמספורט, עיירה בת כ־2,000 תושבים סמוך להייגרסטאון, נודע לתושבים על התוכנית רק לאחר השלמת הרכישה של מבנה עצום ממדים.
על פי מסמכים וראיונות עם גורמים המעורים בתהליך, כל מתקן אמור להכיל בין 1,500 ל־10,000 עצורים בכל עת. הרחבת מערך המעצר נועדה ליישם את יעדו המוצהר של הנשיא דונלד טראמפ לגרש מיליוני מהגרים, באמצעות מודל של “רכזות וחישורים”: רישום ראשוני במתקני עיבוד זמניים, ולאחר מכן העברה למרכזי כליאה גדולים, שם ימתינו העצורים לגירושם.
במכתב שנשלח לסוכנות התכנון של אוקלהומה סיטי, פקיד במשרד לביטחון המולדת כתב על כוונת המשרד “לרכוש, לתפוס ולשקם מחסן בשטח של כ־27 דונם” לטובת מרכז עיבוד של רשות ההגירה. השיפוצים, כך נכתב, עשויים לכלול הקמת אזורי כליאה, משרדים, מתחמי ביקור, חדרי אוכל, שירותים ומרפאות. המתקן המתוכנן אמור היה להכיל עד 1,500 עצורים, במרחק של מעט יותר מקילומטר מבית ספר יסודי וכנסייה.
מומחים מזהירים כי התאמת מחסנים תעשייתיים לסטנדרטים הפדרליים למעצר מהגרים היא משימה מורכבת, יקרה ולעיתים בלתי ישימה בלוחות הזמנים שקבעה רשות ההגירה. במסמכי בקשת הצעות נכתב כי המתקנים אמורים להתחיל לקלוט עצורים בתוך 30 עד 60 יום מאישור התכנון הסופי ותחילת העבודות. “התקנים הללו לא נכתבו מתוך הנחה שמדובר במחסנים פתוחים וענקיים”, אומרת יוניס צ’ו, עורכת דין המייצגת עצורי הגירה במסגרת פרויקט הכלא הלאומי של האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות. לדבריה, דרישות כמו חדרי בידוד עם אוורור בלחץ שלילי לטיפול בחשודים בנשיאת שחפת, הופכות שיפוץ כזה למורכב במיוחד.
גם רשויות מקומיות מביעות חשש מבעיות תשתית חמורות. בערים כמו סושיאל סרקל בג’ורג’יה ורוקסברי שבניו ג’רזי עלו חששות לגבי מחסור במים, נוכח הצורך לספק שירותים לאלפי עצורים נוספים. ברוקסברי, למשל, העיירה כבר קרובה למגבלת שאיבת מי התהום היומית שלה – והוספת מתקן כליאה בסדר גודל כזה עלולה להציף את המערכת.
ההתנגדות המקומית הולכת ומתרחבת. בלפחות 15 קהילות נערכו הפגנות, ואולמות מועצות עיר התמלאו בתושבים הדורשים תשובות. בקנזס סיטי שבמיזורי, מועצת העיר העבירה בינואר האחרון מורטוריום של חמש שנים על הקמת מתקני מעצר שאינם עירוניים, בדיוק ביום שבו תועדו פקידי רשות ההגירה בוחנים מחסן מקומי. “אני לא בטוח שמדובר בסוג מעצר שניתן לכנותו אנושי”, אמר ראש העיר קווינטון לוקאס, בהתייחסו לתוכנית להפוך מבנה שמומן בעשרות מיליוני דולרים מכספי ציבור למתקן כליאה שיכיל עד 7,500 איש.
באוקלהומה סיטי הודיע ראש העיר דייוויד הולט, בעקבות לחץ ציבורי, כי בעל הבניין המיועד נסוג מהמשא ומתן למכירתו לממשלה הפדרלית. במחוז אורנג’ שבמדינת ניו יורק הוגשה התנגדות משפטית רשמית, בטענה שהפרויקט יפר את חוקי הייעוד, יפגע בהכנסות ממסים ויעמיס על מערכת הביוב – במיוחד משום שהמבנה מצוי באזור מועד להצפות.
מבחינה משפטית, הממשלה הפדרלית נהנית ממרחב פעולה רחב. לדבריו של פרופ’ ריק סו מאוניברסיטת צפון קרוליינה, בתי המשפט נוטים לאפשר לה לעקוף תקנות מקומיות כאשר היא טוענת שהן פוגעות ביישום מדיניות פדרלית. עם זאת, ראשי ערים אחדים מאותתים כי אינם מתכוונים לוותר בקלות, ומבטיחים להגן על ההגבלות המקומיות גם אם יידרשו לעימות משפטי ממושך.
כאשר עמד לברונה מול המחסן הישן בצ’סטר, לצד בנו, המבנה חדל להיות זיכרון נוסטלגי מעבודת קיץ רחוקה. עבורו, הוא הפך לסמל מוחשי לאופן שבו מדיניות הגירה פדרלית עשויה לטלטל קהילה שלמה. “זה גורם לזה להרגיש פתאום מאוד קרוב לבית”, אמר.