יום השואה בלי יהודים: הצהרת סגן נשיא ארה״ב מעוררת סערה חוצת מחנות

“היום אנחנו זוכרים את מיליוני החיים שאבדו במהלך השואה… אחד הלקחים המתמשכים הוא שבעוד שבני אדם יוצרים דברים יפים ומלאי חמלה, הם גם מסוגלים לברוטליות בלתי נתפסת”. כך נפתחה הצהרתו של סגן נשיא ארצות הברית, ג’יי־די ואנס, שפורסמה ביום שלישי לרגל יום השואה הבינלאומי.

אלא שדווקא מה שלא הופיע בהצהרה עורר את תשומת הלב הציבורית: לא הוזכרו היהודים, לא נאמרה המילה נאצים, לא הוזכרו ששת המיליונים, ולא הופיעה כל התייחסות לאנטישמיות.

התגובה הייתה מיידית וחריגה בהיקפה. יהודים מכל הקשת הפוליטית – דמוקרטים ורפובליקנים, ליברלים ושמרנים – ביקרו בחריפות את נוסח ההצהרה וטענו כי מדובר בהשמטה בעייתית, אם לא מכוונת.

 

דווקא מה שלא הופיע בהצהרה עורר את תשומת הלב הציבורית: לא הוזכרו היהודים, לא נאמרה המילה נאצים, לא הוזכרו ששת המיליונים, ולא הופיעה כל התייחסות לאנטישמיות.

 

המגזין היהודי־שמרני “טאבלט” פרסם תגובה עוקצנית: “תודה למר סגן הנשיא על הנצחה ייחודית של השואה, שמצליחה להימנע מלהזכיר יהודים או לגנות נאצים”. הציוץ זכה לשיתופים רבים והדהודו חצה קווים אידאולוגיים, כולל בקרב פעילים פרו־פלסטינים ומועמדים לשעבר לקונגרס.

האלי סויפר, מנכ”לית המועצה היהודית הדמוקרטית של אמריקה, כתבה כי “זה באמת דורש מאמץ לפרסם הצהרת יום שואה בלי אזכור של שישה מיליון יהודים, העם היהודי, הנאצים או בעיית האנטישמיות”. ג’ואל פטלין, מפקח על מחוז החינוך החרדי־חסידי קריית יואל ופרשן פוליטי שמרני, הוסיף: “זה לא קל להשאיר יהודים ואנטישמיות מחוץ להצהרה ביום השואה הבינלאומי. ובכל זאת – הנה אנחנו”.

בהצהרתו צירף ואנס ארבע תמונות שלו ושל רעייתו ההרה, אושה ואנס, מביקור באתר זיכרון לשואה: חתימה בספר אורחים, פגישות עם נציגים והנחת זר. הוא דיבר על “מיליוני חיים שאבדו”, על “סיפורי אומץ אישיים” ועל “אחד הפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה האנושית”, והבטיח ש“לעולם לא נלך שוב בדרך האפלה ביותר”. אך גם כאן – ללא אזכור מפורש של זהות הקורבנות או של מבצעי הרצח.

ואנס ביקר במחנה הריכוז דכאו בשנה שעברה, אך הביקור לא בא לידי ביטוי בנוסח חד וברור יותר. זאת בניגוד לגורמים אחרים בממשל טראמפ: שר החוץ מרקו רוביו וההצהרה הרשמית של הבית הלבן כן הזכירו את היהודים ואת האנטישמיות, וציינו במפורש את אחריות גרמניה הנאצית. בכך הפך ואנס לחריג בתוך הממשל עצמו.

עבור מבקריו, ההצהרה אינה אירוע נקודתי אלא חלק מדפוס רחב יותר. בחודשים האחרונים הביעו ארגונים יהודיים דאגה מהאופן שבו ואנס מתייחס לאנטישמיות בתוך המחנה השמרני. הוא נמנע מגינוי פומבי של שאלה אנטישמית שהופנתה אליו על ידי סטודנט, טען במספר הזדמנויות כי אנטישמיות אינה בעיה משמעותית בתנועה השמרנית, ושמר על קרבה תקשורתית ואידאולוגית למנחה טאקר קרלסון – דמות מרכזית שמעניקה במה קבועה לתיאורטיקנים קונספירטיביים ולמכחישי שואה.

בכנס של ארגון “נקודת מפנה ארצות הברית” בדצמבר אמר ואנס כי “יש לנו עבודה הרבה יותר חשובה לעשות מאשר לבטל אחד את השני” – אמירה שפורשה כהתנגדות להוצאת גורמים אנטישמיים מהמחנה. בראיון למגיש הרדיו השמרני סקוט ג’נינגס נשאל במפורש האם יש להרחיק תומכי אנטישמיות מהתנועה. תשובתו הייתה חד־משמעית: “לא”.

הביקורת החריפה עוד יותר כאשר טאקר קרלסון אירח לאחרונה את יאן קרול, תיאורטיקן קונספירציה שטען כי ישראל עומדת מאחורי פיגועי 11 בספטמבר, כי השואה “נופחה” בספרי ההיסטוריה וכי ג’פרי אפשטיין פעל “בשם ישראל”. קרול אינו דמות שוליים: הוא הופיע בפודקאסט של ג’ו רוגן ואף ניהל אירוע קמפיין עבור רוברט קנדי הבן. בכנסת ישראל אף נשמע השבוע גינוי פומבי וחריג נגד קרלסון ועמיתתו קנדיס אוונס, בנאום באנגלית של חבר כנסת מהליכוד.

הרקע הציבורי מוסיף נדבך מטריד נוסף. סקר שפרסם החודש מכון המחקר השמרני “מכון מנהטן” מצא שכמעט 40 אחוזים מבוחרי המפלגה הרפובליקנית סבורים שהשואה “הוגזמה מאוד” או “לא התרחשה כפי שמתארים ההיסטוריונים”. הסקר מצא גם שכאחד מכל חמישה אמריקאים – דמוקרטים ורפובליקנים בשיעור דומה – מחזיקים בעמדות אנטי־יהודיות.

ואנס עצמו אמר בראיון לכתב העת הבריטי “אן־הרד” כי אף שהוא רואה בישראל בעלת ברית חשובה, על המפלגה הרפובליקנית “להרחיב את האוהל” ולאפשר מגוון דעות כלפיה. לדבריו, ההתמקדות בדמויות קיצוניות מסיטה את הדיון משאלות מדיניות רחבות יותר. מבקריו טוענים כי מדובר בהסטת מוקד – מהצורך להתמודד עם אנטישמיות אל ויכוח מופשט על חופש דעות.

חלק מתומכיו של ואנס טענו להגנתו כי אין צורך לפרט את ההקשר ההיסטורי, וכי “כולם יודעים” מי היו הקורבנות ומי היו הרוצחים. אך הטיעון הזה לא שכנע רבים. “כשמנהיגים פוליטיים נמנעים מלנקוב בשם הנאצים כמבצעי השואה”, כתב אחד המבקרים, “קל יותר לתנועות קיצוניות בימינו לטשטש, למזער או למתג מחדש את הפשעים”.

האירוניה לא נעלמה מעיני המבקרים: יום קודם לכן ספג מושל מינסוטה הדמוקרטי טים וולץ מתקפה חריפה מצד גורמים בממשל טראמפ לאחר שהשווה פשיטות הגירה לדמותה של אנה פרנק. רגישות להשוואות לנאצים – כן; נכונות להזכיר נאצים ויהודים ביום השואה עצמו – פחות.

השורה התחתונה ברורה: סגן נשיא ארצות הברית פרסם הצהרה ליום השואה, ביקר במחנה ריכוז, דיבר על זיכרון, מוסר וברוטליות אנושית – אך נמנע מאזכור היהודים, ששת המיליונים, הנאצים והאנטישמיות.

והפעם, הביקורת לא נשארה במחנה אחד.
כי כשאי אפשר לומר “יהודים” ביום השואה – הבעיה גדולה מהצהרה אחת.