הדו"ח, שכותרתו “איך אוניברסיטת העיר ניו יורק הפכה בתוך שנתיים לאחת האוניברסיטאות האנטישמיות ביותר בארצות הברית”, פורסם על ידי ארגון סטודנטים ואנשי סגל לשוויון באוניברסיטת העיר ניו יורק. מחבריו טוענים כי אספו שורה של ראיות המעידות על מה שהם מגדירים כ”טיהור מנהיגותי” – סילוק הדרגתי אך עקבי של יהודים מעמדות ניהול והשפעה.
לדבריהם, התמונה ההיסטורית ממחישה את עומק השינוי. עד תחילת שנות האלפיים נהנתה האוניברסיטה ממוניטין של מוסד פתוח ליהודים. היא גייסה באופן פעיל אנשי סגל מישיבות, פרסמה במדיה יהודית, והצמרת האקדמית שלה כללה מספר דו־ספרתי של נשיאי קמפוסים יהודים, לצד עשרות מנהלים בכירים נוספים.
הדו"ח מפנה אצבע מאשימה ישירה להנהגת האוניברסיטה, ובראשה הקנצלר פליקס מתאוס רודריגז. לטענת המחברים, הנהלת האוניברסיטה נגועה בעמדות אנטי־ציוניות ובתמיכה בגורמים המזוהים עם תנועת החרם, הדה־השקעה והסנקציות נגד ישראל. בין היתר נטען כי רודריגז התגאה בהתכתבויות פרטיות בקשריו עם המועצה האמריקאית ליחסים אסלאמיים, ואף מינה פעילת חרם לשעבר מתוכה, סאלי עבדאללה, לתפקיד נציבת הגיוון הראשית של האוניברסיטה – האחראית גם על טיפול בתלונות אנטישמיות.
אלא שמאמצע העשור הקודם החלה מגמה הפוכה. ביקורי הגיוס במוסדות יהודיים צומצמו, פרסום בערוצים יהודיים נעלם כמעט לחלוטין, ועל פי הדו"ח – גם גיוס יהודים לעמדות הנהגה הפך לחריג. עד סוף שנות ה־2010 כבר נרשמה ירידה דרמטית במספר היהודים בתפקידי מפתח, ובמרץ 2023 הגיע התהליך לשיאו: לא יהודי אחד בין כ־80 נשיאי קמפוסים ומשרות הנהלה בכירות.
“בעיר שבה כחמישית מהאוכלוסייה היא יהודית, בלתי מתקבל על הדעת שמוסד ציבורי כה מרכזי מגיע לאפס מוחלט במקרה”, נכתב בדו"ח. “זה אינו פער סטטיסטי – זו תוצאה של מדיניות”.
הדו"ח מפנה אצבע מאשימה ישירה להנהגת האוניברסיטה, ובראשה הקנצלר פליקס מתאוס רודריגז. לטענת המחברים, הנהלת האוניברסיטה נגועה בעמדות אנטי־ציוניות ובתמיכה בגורמים המזוהים עם תנועת החרם, הדה־השקעה והסנקציות נגד ישראל. בין היתר נטען כי רודריגז התגאה בהתכתבויות פרטיות בקשריו עם המועצה האמריקאית ליחסים אסלאמיים, ואף מינה פעילת חרם לשעבר מתוכה, סאלי עבדאללה, לתפקיד נציבת הגיוון הראשית של האוניברסיטה – האחראית גם על טיפול בתלונות אנטישמיות.
לפי הדו"ח, רודריגז גם סירב פעמיים להופיע לשימועי מועצת העיר ניו יורק שעסקו באנטישמיות באוניברסיטה, למרות שנקבעו מחדש לפי לוח הזמנים שלו. בנוסף, הוא דחה את ההגדרה המקובלת של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה לאנטישמיות, ובחר לקדם תחתיה את “הצהרת ירושלים”, מסמך שנוי במחלוקת שנדחה על ידי רוב הארגונים היהודיים המרכזיים.
גם ארגון הסגל אינו יוצא נקי. הדו"ח קובע כי נשיא איגוד הסגל, ג’יימס דייוויס, הוא תומך חרם מוצהר, אשר הכחיש זאת בעדות רשמית אף שתועד בעבר בסרטונים שבהם הצהיר על חברותו בתנועה. תחת הנהגתו, אימץ האיגוד שורה של החלטות התומכות בחרם, והיה שותף למהלכים שהובילו להדרת ארגונים יהודיים מהקמפוס.
המחברים מציינים גם שורת מקרים שבהם העניקה האוניברסיטה במה לדמויות קיצוניות בעלות רקע אנטישמי מובהק, בהן נרדין קיסוואני ולינדה סרסור, חרף מחאות ציבוריות נרחבות. לדבריהם, לא מדובר בכשלי שיקול דעת נקודתיים אלא בדפוס חוזר של לגיטימציה לשיח קיצוני – לצד השתקה או ענישה של מתלוננים יהודים.
בין הממצאים החמורים: שני פרופסורים שהתלוננו בפברואר 2023 על אנטישמיות הועמדו מיד לחקירה פנימית, מבלי שנמסר להם אפילו נוסח התלונה נגדם. לטענת הדו"ח, זהו מסר ברור לכל מי ששוקל להתלונן – המחיר עלול להיות אישי ומקצועי.
הדו"ח מזכיר גם קביעה רשמית של נציבות שוויון ההזדמנויות בתעסוקה משנת 2021, שלפיה קמפוס קינגסבורו ואיגוד הסגל הפלו יהודים אורתודוקסים וציונים, ואף תזמנו אירועים בכוונה בליל שבת כדי למנוע השתתפותם.
הרגע המטלטל ביותר, לטענת המחברים, התרחש כאשר חבר מועצת העיר קלמן יגר שאל את הקנצלר רודריגז האם לדעתו קיימת אנטישמיות בקרב סגל או סטודנטים באוניברסיטה. תשובתו – “אין לי מושג” – נתפסה בעיני רבים כסמל לניתוק, אם לא להכחשה.
בעקבות פרסום הדו"ח גברו הקריאות להדחת הקנצלר. חברת הקונגרס אליס סטפניק קראה למושלת ניו יורק לפטרו לאלתר, ואישי ציבור נוספים הצטרפו. עורך דין בכיר אף רמז כי תביעות נוספות כבר בדרך.
שורת המסקנות בדו"ח חותכת: “בדרגי ההנהגה הגבוהים ביותר מצאנו לא רק חוסר הבנה של אנטישמיות, אלא פעולה אקטיבית לצמצום, טשטוש ודחייה של משמעותה. עמדות אנטישמיות אינן רק נסבלות – לעיתים הן מתוגמלות”.
הטענה המרכזית שמרחפת מעל כל העמודים היא זו: כשאין אף יהודי בצמרת של אחת האוניברסיטאות הציבוריות הגדולות בעולם – זו כבר לא שאלה של גיוון. זו נורת אזהרה.
