האלגוריתם שהרג: שש משפחות תובעות את טיקטוק אחרי מות ילדיהן ב"אתגר החניקה" הקטלני

בבית המשפט בעיר וילמינגטון שבמדינת דלאוור מתנהל בימים אלה מאבק משפטי שעשוי להפוך לציון דרך ביחסים שבין רשתות חברתיות לאחריות כלפי קטינים. שש משפחות – חמש מבריטניה ואחת מארצות הברית – הגישו תביעה נגד חברת טיקטוק, בטענה שהאלגוריתם של הפלטפורמה דחף את ילדיהן לצפות בתכנים הקשורים ל“אתגר החניקה”, תופעה מסוכנת שגבתה את חייהם של ילדים ובני נוער ברחבי העולם.

בלב התביעה עומדת טענה אחת מרכזית: טיקטוק אינה רק פלטפורמה שמארחת תוכן שיצרו משתמשים, אלא מערכת אקטיבית שמזהה דפוסי צפייה של קטינים ומזרימה אליהם תכנים קיצוניים ומסוכנים – גם כאשר מדובר בסיכון חיים מובהק. ביום שישי האחרון התקיים דיון בבקשת החברה לדחות את התביעה על הסף, בטענה להגנה חוקית רחבה המוענקת לה כחברת אינטרנט.

 

בלב התביעה עומדת טענה אחת מרכזית: טיקטוק אינה רק פלטפורמה שמארחת תוכן שיצרו משתמשים, אלא מערכת אקטיבית שמזהה דפוסי צפייה של קטינים ומזרימה אליהם תכנים קיצוניים ומסוכנים – גם כאשר מדובר בסיכון חיים מובהק. ביום שישי האחרון התקיים דיון בבקשת החברה לדחות את התביעה על הסף, בטענה להגנה חוקית רחבה המוענקת לה כחברת אינטרנט.

 

המשפחות מתארות מציאות שבה ילדים בגילאי 11 עד 17 נחשפו שוב ושוב לסרטונים המעודדים חניקה עצמית עד אובדן הכרה, לכאורה לשם “תחושת אופוריה”. אחד המקרים הבולטים הוא של ג’יידון בובל, שמת בשנת 2020 לאחר שניסה את האתגר בביתו. אמו, מישל אורטיז, אמרה בבית המשפט כי “ילדים אינם מבינים סופיות כפי שמבוגרים מבינים אותה – והמערכת סומכת בדיוק על החולשה הזו”.

מקרה נוסף הוא של ג’ולס רום, נער בן 14 מבריטניה, שנמצא מת בחדרו בשנת 2022. אמו, אלן רום, הפכה מאז לדמות מרכזית במאבק ציבורי וחקיקתי בבריטניה, ודוחפת לקידום “חוק ג’ולס” – חקיקה שתחייב שימור מיידי של נתונים דיגיטליים של קטינים לאחר מותם, כדי למנוע מחיקת ראיות בידי פלטפורמות טכנולוגיות.

עורך הדין מתיו ברגמן, המייצג את המשפחות, טוען כי מנגנון “דף בשבילך” של טיקטוק אינו ניטרלי. לדבריו, מדובר במערכת שנועדה למקסם זמן צפייה ומעורבות, גם במחיר של חשיפה לתוכן מסוכן. “זה לא תוכן שילדים מחפשים”, אמר, “זה תוכן שהם לא מצליחים להתחמק ממנו”.

לפי נתונים שאספו גופים משפטיים ורפואיים, יותר ממאה ילדים ברחבי העולם מתו בעשור האחרון כתוצאה מאתגרי חניקה שונים. אתגרים אחרים, כמו אכילת קפסולות כביסה, טיפוס על ארגזים מוערמים או משחקי אש, הובילו לעשרות אלפי פניות לחדרי מיון, לפציעות קשות ואף לנכויות. מומחים מצביעים על שילוב מסוכן בין לחץ חברתי, תרבות ויראלית ומוח מתבגר שעדיין אינו מסוגל להעריך סיכונים באופן מלא.

טיקטוק מצידה דוחה את הטענות. בהצהרה רשמית מסרה החברה כי היא אוסרת לחלוטין תכנים המעודדים התנהגות מסוכנת, וכי אתגר החניקה נחסם בפלטפורמה כבר בשנת 2020. לטענתה, מערכות זיהוי ואכיפה מסירות את מרבית התכנים הבעייתיים עוד לפני שהם מדווחים. החברה גם מזכירה כי תופעת משחקי החניקה קדמה לעידן הרשתות החברתיות, וכי מקרי מוות תועדו כבר בשנות התשעים.

אלא שהתביעה אינה עוסקת רק בעצם קיומו של התוכן, אלא בשאלה המשפטית הרחבה יותר: האם אלגוריתם שמקדם תכנים מסוכנים לקטינים נחשב לפעולה אקטיבית של החברה – או רק לשיקוף של בחירות משתמשים. כאן נכנס לתמונה סעיף 230 לחוק תקינות התקשורת האמריקאי, שמעניק לחברות אינטרנט הגנה רחבה מפני אחריות לתוכן גולשים. עם זאת, פסיקות עדכניות בארצות הברית מתחילות לערער על ההגנה הזו בכל הנוגע לאלגוריתמים.

אם בית המשפט בדלאוור יאפשר לתביעה להתקדם, היא עשויה לפתוח פתח לחשיפת נתונים פנימיים של טיקטוק ולחייב את החברה למסור למשפחות מידע על התכנים המדויקים שילדיהן צפו בהם. עבור ההורים, מדובר לא רק במאבק משפטי אלא במאבק על אמת, אחריות ושינוי עתידי. “אנחנו לא מחפשים נקמה”, אמר אחד האבות, “אנחנו מחפשים תשובות – כדי שאף משפחה אחרת לא תעבור את מה שאנחנו עברנו”.

ההכרעה הצפויה בתיק עשויה להשפיע הרבה מעבר לשש המשפחות: היא נוגעת ללב הדיון העולמי על אחריות פלטפורמות דיגיטליות, על הגנת קטינים בעידן האלגוריתמים, ועל המחיר האנושי של תרבות הוויראליות.