
הנתונים ממחישים את עומק המשבר: בשנת הלימודים הנוכחית נרשמה ירידה של כ־4% במספר התלמידים במחוז, שהם כ־16,400 תלמידים פחות לעומת השנה הקודמת. מדובר בירידה החורגת בהרבה מהתחזיות המוקדמות, כאשר בסך הכול משרת המחוז כמעט 400 אלף תלמידים. מאחורי המספרים היבשים מסתתרת מציאות של פחד יומיומי, משפחות שמסתגרות בבתים וילדים שנותרים מחוץ למערכת החינוך מחשש שהדרך לבית הספר תהפוך למסלול מסוכן.
הפגיעה אינה רק חינוכית אלא גם כלכלית. כל תלמיד שנגרע מהמערכת גורר אחריו אובדן מימון מהמדינה, העומד על כ־24 אלף דולר לשנה לתלמיד. המשמעות: ירידה של כמעט 400 מיליון דולר בתקציב השנתי של המחוז – סכום עצום שמאיים על יכולתו להפעיל תוכניות חינוך, לשלם משכורות, להחזיק מתקנים ולהעניק שירותים בסיסיים.

הנתונים ממחישים את עומק המשבר: בשנת הלימודים הנוכחית נרשמה ירידה של כ־4% במספר התלמידים במחוז, שהם כ־16,400 תלמידים פחות לעומת השנה הקודמת. מדובר בירידה החורגת בהרבה מהתחזיות המוקדמות, כאשר בסך הכול משרת המחוז כמעט 400 אלף תלמידים. מאחורי המספרים היבשים מסתתרת מציאות של פחד יומיומי, משפחות שמסתגרות בבתים וילדים שנותרים מחוץ למערכת החינוך מחשש שהדרך לבית הספר תהפוך למסלול מסוכן.
המגמה אינה חדשה, אך החריפה משמעותית. בין השנים 2013 ל־2023 איבד מחוז לוס אנג’לס יותר מ־15% מתלמידיו – השיעור הגבוה ביותר בקליפורניה – והתחזיות מדברות על ירידה של כמעט חמישית עד שנת 2033. חוקרים מצביעים על שילוב של גורמים: שיעורי ילודה נמוכים, יוקר מחיה קיצוני, השלכות מגפת הקורונה והגירה שלילית מחוץ למדינה. אולם אנשי חינוך והורים מדגישים כי בשנה האחרונה נוסף גורם מכריע: מדיניות ההגירה של ממשל טראמפ.
הירידה בולטת במיוחד בקרב תלמידים מהגרים חדשים – תלמידים שנולדו מחוץ לארצות הברית ולומדים אנגלית פחות משלוש שנים. בקבוצה זו נרשמה ירידה של כ־8% במספר החוזרים לבתי הספר. מתוך יותר מ־18 אלף תלמידים שהיו צפויים לשוב ללימודים, אלפים פשוט לא הגיעו. עבור רבים מהם, הפחד מהיתקלות בסוכני הגירה גבר על החובה ללמוד.
מפקח מחוז החינוך, אלברטו מ’ קרוואלו, תיאר את המצב כ”אקלים של פחד ואי־יציבות”. לדבריו, האכיפה המתמשכת בתחום ההגירה משבשת את חיי המשפחות, פוגעת ביציבות הדיור והעבודה, ומקרינה ישירות על חיי הילדים. “המחוז עומד לצד קהילות המהגרים שלנו”, אמר, “אך הירידה בהירשמות היא תמרור אזהרה חמור”.
בשיחות עם אנשי צוות בבתי הספר מתבררת תמונה קשה עוד יותר. פסיכולוגים חינוכיים מדווחים על עלייה חדה במספר הילדים הסובלים מחרדה, בכי, בעיות התנהגות והיעדרויות תכופות. “ילדים מדברים על פשיטות של סוכני הגירה, על שמועות, על פחד שההורים לא יחזרו הביתה”, סיפרה פסיכולוגית בבית ספר יסודי בעמק סן פרננדו. “אי אפשר ללמוד כשאתה חי בפחד מתמיד”.
יועצי נוכחות מספרים כי משפחות רבות אינן יודעות כיצד לנהוג. חלקן קיבלו רק עלון קצר עם הנחיות משפטיות כלליות, אך ללא ליווי אמיתי. הורים מביעים תסכול מכך שאין מספיק אנשי מקצוע בעלי רגישות תרבותית שיודעים לגשת למשפחות מהגרות, להסביר, להרגיע ולבנות מחדש אמון.
ובכל זאת, יש גם דוגמאות שמראות שאפשר אחרת. בדרום לוס אנג’לס, בבית ספר יסודי בשכונה שנפגעה ישירות מפעולות אכיפה, החליטו אנשי הצוות לפעול ביוזמה מקומית: הם גייסו יועצי נוכחות שיצרו קשר אישי עם משפחות, התקשרו, ביקרו בבתים ודפקו בדלתות עוד לפני פתיחת שנת הלימודים. במקביל אורגנו סיורים קהילתיים סביב בית הספר בשעות הבוקר, כדי לוודא שאין נוכחות של רשויות אכיפה ולהעניק תחושת ביטחון.
התוצאה הייתה דרמטית: מספר התלמידים זינק בתוך חודשים בודדים במאות. “לקח זמן עד שאנשים העזו לצאת”, סיפרה רכזת קהילתית בבית הספר. “אבל כשהם ראו שיש צוות, שיש נוכחות, שיש מי ששומר – הם חזרו. הילדים חזרו”.
אלא שמדובר ביוזמות נקודתיות, שאינן זוכות למימון מספק מצד המחוז. אנשי חינוך מזהירים כי ללא השקעה רחבה ביועצי נוכחות, תמיכה נפשית ואבטחה קהילתית, ההצלחה הזו לא תתרחב.
גם תחום בריאות הנפש נמצא תחת עומס כבד. מחקרים עדכניים מראים כי ילדים החיים בפחד מגירוש של הורה או קרוב סובלים מניתוק לימודי וממצוקה רגשית מוגברת, וכי טיפול נפשי מסייע לשיפור נוכחות והישגים. במחוז מועסקים מאות עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, אך רבים בשטח טוענים שזה רחוק מלהספיק.
ראש עיריית לוס אנג’לס, קארן בס, הטילה את האחריות ישירות על ממשל טראמפ. “אל תטעו”, אמרה, “הירידה בהרשמה לבתי הספר הוחמרה בגלל הפחד והכאוס שנוצרו על ידי מדיניות ההגירה הפדרלית. אף ילד לא צריך לחשוש שסוכני הגירה יופיעו ליד בית הספר שלו”.
המציאות הקשה בלוס אנג’לס ממחישה כיצד מדיניות הגירה אינה נשארת בגבולות החוק והאכיפה – אלא חודרת אל לב הכיתה, אל חיי הילדים ואל עתיד הקהילה כולה. עבור אלפי תלמידים, הדרך לבית הספר כבר אינה מובנת מאליה. היא רצופה פחד, חוסר ודאות ושאלה אחת כואבת: האם מותר בכלל לצאת מהבית.