
המחקר, שפורסם בכתב העת JAMA Network Open, בדק גישה טיפולית שמתמקדת פחות בתרגילים ספציפיים ויותר במה שקורה בראש. הרעיון פשוט: לעזור למטופלים לשנות תפיסות שליליות לגבי הגב שלהם, להפחית פחד מתנועה, ולעודד פעילות גופנית יומיומית - כזו שכל אחד בוחר בעצמו.
במסגרת המחקר השתתפו יותר מ-1,600 אנשים עם כאב גב תחתון כרוני. רובם קיבלו טיפול רגיל, שכלל שילובים שונים של פיזיותרפיה, תרופות לשיכוך כאבים והמלצות כלליות לניהול עצמי. קבוצה קטנה יותר עברה טיפול שנקרא Enhanced Transtheoretical Model Intervention, או בקיצור ETMI – גישה שמדגישה ניהול עצמי, שינוי אמונות מגבילות ועידוד לפעילות כמו הליכה נמרצת בזמני הפנאי.

במהלך המחקר נמדדו רמות הפעילות הגופנית של המשתתפים, מספר הטיפולים שעברו, וגם שינויים בתפקוד היומיומי, ברמת הכאב ובפחד מתנועה. התפקוד הוערך בסולם של 0 עד 100, והכאב בסולם של 0 עד 10.
התוצאות היו מעניינות: המשתתפים שקיבלו ETMI נזקקו לפחות מפגשי טיפול, אך חוו שיפור גדול יותר בתפקוד היומיומי והפחתה משמעותית בפחד מפעילות גופנית, בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול רגיל. במילים אחרות - הם חזרו לזוז יותר ולהרגיש בטוחים יותר בגוף שלהם, גם בלי טיפול פיזיותרפי אינטנסיבי.
חשוב לציין: רמות הכאב עצמן לא השתנו בצורה משמעותית בין הקבוצות. החוקרים מסבירים שזה הגיוני, כי הטיפול לא נועד "לכבות" את הכאב, אלא לשנות את האופן שבו המטופלים מתמודדים איתו וממשיכים לחיות לצדו.
ההשפעה החיובית של ETMI נצפתה גם בקרב משתתפים שסבלו מדיכאון או חרדה - קבוצות שבהן כאב כרוני נוטה להיות מורכב יותר לטיפול.
המסקנה של החוקרים ברורה: מעבר מגישה שבה המטפל "מנהל" את הכאב, לגישה שמחזירה למטופל שליטה ואחריות, אולי לא תמיד נשמע פשוט – אבל זה עשוי להוביל לטיפול יעיל יותר.
ובתרגום לחיים עצמם? לפעמים, במקום לשאול איזה תרגיל חדש לעשות, השאלה החשובה באמת היא איך חוזרים לזוז, לטייל, ללכת, ולעשות דברים שאוהבים - בלי לפחד כל כך מהגב.