
ברין, שהונו האישי מוערך בכ־259 מיליארד דולר, ופייג', שמחזיק בהון מוערך של כ־279 מיליארד דולר, החלו בשורת צעדים שקטים אך דרמטיים לניתוק קשרים עסקיים, משפטיים ונכסיים מקליפורניה – וזאת על רקע יוזמת מס עושר חדשה שעלולה להטיל על מיליארדרים מס חד־פעמי של 5% מהונם.
המהלכים הללו אינם הצהרתיים או פוליטיים בלבד. הם מתורגמים למעשים קונקרטיים, לרישומים משפטיים, להעברות נכסים – ובעיקר לאיתות חד וברור לשוק: גם קליפורניה, מעצמת־הטכנולוגיה הגדולה בעולם, אינה חסינה מבריחת הון.
בחודש שעבר בלבד, גוף תאגידי המקושר לברין ביטל או העביר 15 חברות בערבון מוגבל שפעלו מקליפורניה, ואשר שימשו לניהול השקעות ונכסי יוקרה. שבע מהחברות הללו, ובהן כאלה האחראיות לניהול אחת מיאכטות־העל של ברין וכן חלקו במסוף תעופה פרטי בנמל התעופה הבינלאומי של סן חוזה, הוסבו לחברות הרשומות בנבאדה – וכל זאת ימים ספורים לפני חג המולד, על פי מסמכים שנבדקו בידי “ניו יורק טיימס”.

נבאדה ופלורידה מתגלות כמרוויחות הגדולות. שתיהן אינן גובות מס הכנסה מדינתי, מציעות רגולציה נוחה יותר לעסקים, ומספקות אלטרנטיבה אטרקטיבית לעשירים שמבקשים להפחית את נטל המס מבלי לוותר על איכות חיים גבוהה. מיאמי, בפרט, הופכת במהירות למוקד של הון טכנולוגי, השקעות וחדשנות – תפקיד שבעבר היה שמור כמעט בלעדית לסן פרנסיסקו וסביבתה.
ברין אינו לבד. פייג' הקדים אותו בצעדים נרחבים אף יותר. למעלה מ־45 חברות בערבון מוגבל המקושרות אליו בקalifornia הוגדרו כלא פעילות או הועברו מחוץ למדינה, ובמקביל קרן הקשורה אליו רכשה אחוזת־יוקרה בשווי של 71.9 מיליון דולר בשכונת קוקונאט גרוב היוקרתית במיאמי. מדובר בנכס סמלי לא פחות מאשר פיננסי – כזה שממקם את פייג' בלב אחד ממרכזי ההון החדשים של ארצות הברית.
ברקע למהלכים הללו ניצבת יוזמה דרמטית בקליפורניה: הצעת חוק שתובא להכרעת הבוחרים בהמשך השנה, ושמבקשת להטיל מס עושר חד־פעמי של 5% על תושבים ששווי נכסיהם עולה על מיליארד דולר. ההצעה, הנתמכת בידי איגוד עובדי הבריאות החזק במדינה, תחול רטרואקטיבית על מי שהיה תושב קליפורניה בראשון בינואר, ותאפשר פריסת תשלום על פני חמש שנים – אך גם כך מדובר בנטל כבד במיוחד.
במקרה של פייג' וברין, מס כזה עשוי להגיע לסכום עתק של כ־27 מיליארד דולר – סכום שממחיש מדוע גם בעלי ההון הגדולים בעולם אינם אדישים לשינויים רגולטוריים.
האירוניה ההיסטורית בולטת: גוגל נוסדה ב־1998 בידי פייג' וברין, אז שני דוקטורנטים צעירים באוניברסיטת סטנפורד, שפיתחו שיטה חדשנית לדירוג אתרי אינטרנט על פי קישורים נכנסים. מה שהחל כחזון אקדמי בחדר מעונות ובמוסך במנלו פארק, הפך לאלגוריתם PageRank – ולבסוף לאחת החברות החזקות בעולם, ששווייה מתקרב כיום ל־4 טריליון דולר.
קליפורניה לא רק אירחה את הולדת גוגל – היא הייתה הבית, המעבדה והקרקע הפורייה שאפשרה את צמיחתה. כעת, אותם מייסדים עצמם מאותתים שהקרקע הזו הפכה בעיניהם לפחות מזמינה.
והם רחוקים מלהיות היחידים. פיטר תיל, ממייסדי פייפאל, הרחיב משמעותית את פעילותו בפלורידה. המשקיע דייוויד סאקס עבר מסן פרנסיסקו לאוסטין, טקסס. המשקיע הטכנולוגי צ’מאט פאליהפיטיה הצהיר בפומבי כי הוא שוקל ברצינות מעבר דומה. יועצי עושר מובילים מדווחים שכ־15 עד 20 משפחות מיליארדרים נוספות נערכות לאפשרות של עזיבה, אם המס יאושר.
לפי הערכות, קליפורניה היא ביתם של כ־200 מיליארדרים בלבד – אך תרומתם לבסיס המס של המדינה עצומה. הם אינם משלמים רק מס הכנסה אישי גבוה, אלא גם מניעים אקוסיסטם שלם: השקעות, תעסוקה, נדל"ן, תרומות לאקדמיה, לאמנות ולרפואה. עזיבה רחבת־היקף עלולה לפגוע בכל אלה במקביל.
מנגד, נבאדה ופלורידה מתגלות כמרוויחות הגדולות. שתיהן אינן גובות מס הכנסה מדינתי, מציעות רגולציה נוחה יותר לעסקים, ומספקות אלטרנטיבה אטרקטיבית לעשירים שמבקשים להפחית את נטל המס מבלי לוותר על איכות חיים גבוהה. מיאמי, בפרט, הופכת במהירות למוקד של הון טכנולוגי, השקעות וחדשנות – תפקיד שבעבר היה שמור כמעט בלעדית לסן פרנסיסקו וסביבתה.
קליפורניה ניצבת כעת בפני דילמה עמוקה: הצורך במקורות הכנסה חדשים למימון שירותים ציבוריים ולצמצום גירעונות, מול הסיכון הממשי שהמס המיועד יבריח דווקא את משלמי המסים הגדולים ביותר. זהו המתח הקלאסי שבין צדק חברתי, שוויון בנטל ומציאות כלכלית גלובלית שבה הון יכול לנוע במהירות בין מדינות.
ההצבעה הצפויה בהמשך השנה תהיה לא רק משאל מס – אלא משאל על זהותה הכלכלית של קליפורניה בעשורים הבאים. בין אם מס העושר יאושר ובין אם יידחה, הנזק התדמיתי והאות שנשלח לשוק כבר כאן. במקרה של ברין ופייג', הסיפור גדול בהרבה משני אנשים – הוא עשוי לסמן את תחילתו של עידן חדש, שבו מדינת הזהב מגלה שהזהב יכול גם לעזוב.