טראמפ טוען: "זו תקופה מסוכנת" - מציע תקציב ביטחון של 1.5 טריליון דולר ומטלטל את וושינגטון

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז ביום רביעי על אחת ההצעות הדרמטיות והשנויות ביותר במחלוקת בתולדות מדיניות הביטחון האמריקאית: הגדלה חדה של תקציב הביטחון ל־1.5 טריליון דולר בשנת 2027. מדובר בזינוק של כמעט 66% לעומת התקציב הנוכחי, העומד על 901 מיליארד דולר לשנת 2026 — קפיצה של כ־600 מיליארד דולר בתוך שנה אחת בלבד, ללא תקדים בעשורים האחרונים.

ההכרזה מגיעה בעיתוי טעון במיוחד. ימים ספורים קודם לכן הורה טראמפ על מבצע צבאי ללכידת שליט ונצואלה ניקולס מדורו והעברתו לשטח ארצות הברית לצורך העמדה לדין באשמת סחר בסמים. במקביל, כוחות אמריקאיים מתוגברים ממשיכים לפעול בים הקריבי, והנשיא מרמז על אפשרות לפעולות צבאיות נוספות באזור. בעיני תומכיו, מדובר בהוכחה לכך שהעולם נכנס ל״עידן מסוכן״; בעיני מבקריו — בתמרור אזהרה מפני הסלמה מיותרת.

״זה יאפשר לנו לבנות את ‘צבא החלומות’ שמגיע לנו זה מכבר, ובעיקר להבטיח שנהיה בטוחים ומוגנים — ללא קשר לזהות האויב,״ כתב טראמפ ברשת החברתית שלו, Truth Social, שבה פרסם את עיקרי ההצעה. דבריו משקפים תפיסת עולם ברורה: עליונות צבאית מוחלטת כבסיס למדיניות החוץ והביטחון של ארצות הברית.

מאחורי המספרים האסטרונומיים עומדת תפיסה רחבה יותר. בימים האחרונים חזר טראמפ והשמיע הצהרות ואיומים בזירה הבינלאומית: הוא שב והעלה את רעיון השתלטות ארצות הברית על גרינלנד, בטענה לשיקולי ביטחון לאומי; רמז לאפשרות של פעולה צבאית בקולומביה; ושר החוץ מרקו רוביו הזהיר את קובה כי היא ״בדרך לצרות״. כל אלה מצטרפים למסגרת נרטיבית של עולם בלתי יציב, המחייב — לשיטתו של טראמפ — חימוש מואץ והרתעה חסרת פשרות.

 

מאחורי המספרים האסטרונומיים עומדת תפיסה רחבה יותר. בימים האחרונים חזר טראמפ והשמיע הצהרות ואיומים בזירה הבינלאומית: הוא שב והעלה את רעיון השתלטות ארצות הברית על גרינלנד, בטענה לשיקולי ביטחון לאומי; רמז לאפשרות של פעולה צבאית בקולומביה; ושר החוץ מרקו רוביו הזהיר את קובה כי היא ״בדרך לצרות״. כל אלה מצטרפים למסגרת נרטיבית של עולם בלתי יציב, המחייב — לשיטתו של טראמפ — חימוש מואץ והרתעה חסרת פשרות.

 

גם ללא ההצעה הנוכחית, תקציב הביטחון האמריקאי כבר זכה לחיזוק משמעותי בשנים האחרונות. בשנה שעברה חתם טראמפ על חבילת חקיקה רפובליקנית רחבה, שכונתה על ידו ״החוק הגדול והיפה״, וכללה כ־175 מיליארד דולר נוספים לביטחון במסגרת רפורמות מס וקיצוצי הוצאות. כעת הוא מבקש להוסיף סכום הגבוה פי שלושה וחצי — מהלך שמערער לא רק את האיזון התקציבי, אלא גם את הקונצנזוס הפוליטי סביב היקף ההוצאה הצבאית.

ההתנגדות הצפויה אינה נחלתם של הדמוקרטים בלבד. אמנם, חברי המפלגה הדמוקרטית כבר מאותתים כי ייאבקו בהצעה, בטענה שהיא תבוא על חשבון השקעות בחינוך, בריאות, תשתיות ותוכניות רווחה. אך גם בקרב הרפובליקנים נשמעים קולות ספקניים — בעיקר מצד מחוקקים שמרנים המודאגים מהגירעון ומהחוב הלאומי, שכבר מצוי ברמות שיא.

טראמפ, מצדו, מתעקש כי יש לו מקור מימון ברור: מכסים. לדבריו, העלאות המכסים שהטיל ממשלו על יבוא ממדינות ידידות ויריבות כאחת ייצרו הכנסות עתק שיאפשרו לממן את ההרחבה הדרמטית של תקציב הביטחון. אכן, נתונים רשמיים מצביעים על עלייה חדה בהכנסות ממכסים ומסי יבוא: בשנה החולפת גבתה ממשלת ארצות הברית כ־288.5 מיליארד דולר ממסים אלה — עלייה חדה לעומת כ־98.3 מיליארד דולר בשנת 2024.

אלא שהמספרים אינם מסתדרים. גם אם מניחים שכל העלייה בהכנסות תוקדש לביטחון — הנחה שאינה סבירה — מדובר בתוספת של כ־190 מיליארד דולר בלבד. סכום זה רחוק מלהספיק לכיסוי זינוק של כמעט 600 מיליארד דולר בהוצאות הביטחון, במיוחד לאור העובדה שטראמפ עצמו הבטיח להשתמש בהכנסות המכסים גם לצרכים אחרים: תשלומי ״דיבידנד״ למשלמי מסים, הפחתת החוב הלאומי ומימון יוזמות נוספות.

במקביל להצעת התקציב, פתח טראמפ חזית מפתיעה נוספת — הפעם מול תעשיית הביטחון האמריקאית עצמה. הנשיא איים לחסום רכישות של הפנטגון מחברת רייתיאון, אחת מקבלניות הנשק הגדולות במדינה, אם לא תחדל ממדיניות רכישות חוזרות של מניות ותפנה חלק גדול יותר מרווחיה להשקעה בייצור ובמפעלים.

בחודשים האחרונים הלין טראמפ על עיכובים חמורים באספקת מערכות נשק קריטיות לצבא, בעוד שחברות הביטחון ממשיכות — לדבריו — לחלק דיבידנדים נדיבים ולתגמל מנהלים בכירים בשכר עתק. ״או שרייתיאון תשקיע ביכולת ייצור — או שהיא לא תעשה יותר עסקים עם משרד המלחמה,״ כתב הנשיא, כשהוא משתמש בכינויו ההיסטורי של משרד ההגנה. הוא אף הוסיף כי כל קבלן ביטחוני שיבקש חוזים עתידיים מהממשלה יידרש להימנע מרכישות חוזרות של מניות כל עוד ביצועיו אינם עומדים בסטנדרטים.

האיום לא נותר ברמת הרטוריקה. טראמפ חתם על צו נשיאותי המורה לפנטגון לערוך סקירה מקיפה של קבלני ביטחון שאינם עומדים בלוחות הזמנים או שאינם משקיעים בהרחבת כושר הייצור, אך ממשיכים להעשיר את בעלי המניות. הצו אף דורש לשנות את מבנה התמריצים למנהלים, כך שלא יתבסס על מדדים פיננסיים קצרי טווח.

תגובת השווקים הייתה מיידית. מניות חברות הביטחון הגדולות רשמו ירידות חדות: נורת׳רופ גרומן צנחה בכ־5.5%, לוקהיד מרטין איבדה כ־4.8%, וחברת RTX — חברת האם של רייתיאון — ירדה בכ־2.5%. רייתיאון עצמה לא מיהרה להגיב. מדובר בחברה המייצרת חלק מהמערכות האסטרטגיות המרכזיות של הצבא האמריקאי, ובהן טילי השיוט טומהוק, טילי הכתף ג׳אוולין וסטינגר, טילי אוויר־אוויר סיידווינדר, וכן מנועי סילון של פראט אנד ויטני — המניעים, בין היתר, את מטוס הקרב F-35.

הדיון הציבורי סביב ההצעה רחב ועמוק. מבקרים מזכירים כי ארצות הברית כבר מוציאה יותר על ביטחון מאשר עשר המדינות הבאות אחריה יחד, וכי ההוצאה הצבאית שלה מהווה כ־40% מההוצאה הצבאית העולמית. בעיניהם, הגדלה נוספת אינה מעידה על צורך ביטחוני אמיתי — אלא על בזבוז משאבים מסוכן.

תומכי טראמפ משיבים כי המציאות הגלובלית השתנתה: סין מרחיבה במהירות את כוחה הצבאי, רוסיה ממשיכה במדיניות תוקפנית כלפי שכנותיה, ואיראן מתקדמת ביכולותיה הגרעיניות. לשיטתם, רק עליונות צבאית ברורה ומוחלטת תבטיח הרתעה ותמנע מלחמות עתידיות.

ההצעה צפויה כעת להיכנס למסלול חקיקה מורכב בקונגרס, שבו הדמוקרטים שולטים בסנאט והרפובליקנים בבית הנבחרים. היא תהפוך, ללא ספק, לאחד הנושאים המרכזיים בשיח הפוליטי האמריקאי בחודשים הקרובים. האם טראמפ יצליח לגייס רוב להגדלה כה דרמטית? האם מודל המימון באמצעות מכסים הוא בר־קיימא? והאם אמריקה באמת זקוקה לצבא גדול עוד יותר — או דווקא לאיזון מחדש של סדרי העדיפויות?

התשובות לשאלות הללו יעצבו לא רק את עתיד הביטחון של ארצות הברית, אלא גם את מצבה הכלכלי ואת תפקידה בזירה העולמית. בינתיים, בעלות ברית ויריבים כאחד עוקבים בדריכות — מנסים להבין לאן מוביל הנשיא האמריקאי הבלתי צפוי את המעצמה החזקה בעולם.