במסיבת עיתונאים דרמטית במאר־א־לאגו, שעות לאחר חטיפת ניקולס מדורו, הנשיא האמריקאי מציג חזון מרחיק לכת: שליטה אמריקאית במדינה, השתלטות על תעשיית הנפט, ואפשרות לפריסת חיילים בשטח; יותר מ־150 מטוסים השתתפו במבצע, כוחות דלתא תרגלו חודשים על דגם של ארמון הנשיאות בקראקס, איומים מרומזים הופנו לקובה – ובישראל רואה ראש הממשלה בנימין נתניהו “רגע מכונן בסדר העולמי החדש”
וושינגטון / קראקס – שעות ספורות לאחר אחד המבצעים הצבאיים הדרמטיים ביותר של ארצות הברית בעשורים האחרונים, שבו הוצא נשיא ונצואלה ניקולס מדורו מהמדינה והועבר למעצר אמריקאי, הציב הנשיא דונלד טראמפ חזון מרחיק לכת בהרבה מהדחת שליט: שליטה אמריקאית ישירה, גם אם “זמנית”, בניהול ונצואלה, כולל השתלטות בפועל על תעשיית הנפט העצומה של המדינה והכוונה למכור את המשאב לשווקים בינלאומיים – תחת פיקוח אמריקאי.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
במסיבת עיתונאים יוצאת דופן שנערכה במועדון מאר־א־לאגו בפלורידה, הצהיר טראמפ כי ארצות הברית “תישאר במקום” עד שיתרחש, לדבריו, “מעבר ראוי ואחראי”. כשנשאל במפורש מי ינהל את ונצואלה בתקופת הביניים, השיב הנשיא ללא היסוס: “האנשים שעומדים מאחוריי” – והצביע על שר החוץ מרקו רוביו, שר ההגנה פיט הגסת’ ויושב ראש המטות המשולבים, הגנרל דן קיין.

מאדורו הועלה על ספינת מלחמה אמריקאית בלב הים הקריבי, משם הוטס לניו יורק, שם הואו ורעייתו צפויים לעמוד לדין פדרלי באשמות חמורות של סחר בסמים, טרור ושיתוף פעולה עם ארגוני פשיעה בינלאומיים
טראמפ לא ניסה לרכך את דבריו. להפך. הוא הדגיש כי האפשרות של פריסת חיילים אמריקאים על אדמת ונצואלה אינה יורדת מהשולחן. “אנחנו לא מפחדים מחיילים בשטח,” אמר. “אנחנו לא מפחדים מזה, ולא מתביישים לומר את זה. אם צריך – נעשה את זה. אנחנו הולכים לוודא שהמדינה הזו מנוהלת כמו שצריך.”
בלב החזון של טראמפ עומד הנפט. ונצואלה מחזיקה בעתודות הנפט המוכחות הגדולות בעולם, אך תעשיית האנרגיה שלה קרסה תחת שנים של שחיתות, סנקציות וניהול כושל. טראמפ הבהיר כי בכוונתו להפוך את המשאב הזה למנוע כלכלי בשליטה אמריקאית. “אנחנו בעסקי הנפט,” אמר. “אנחנו הולכים להוציא אותו מהאדמה, לשקם את התשתיות ולמכור אותו. חברות הנפט ישלמו על השיקום. הכסף שייצא משם – הוא אדיר.”

צבא ארה"ב תקף בבירת ונצואלה וכוחות אמריקאים עצרו את השליט ניקולס מדורו ורעייתו
לדבריו, ההכנסות מנפט ונצואלה יממנו את ניהול המדינה, כך ש”זה לא יעלה לארצות הברית כלום”. אמירה זו עוררה מיד ביקורת חריפה בקרב משפטנים ודיפלומטים, שטענו כי מדובר בהודאה פומבית בכוונה לשלוט במשאבי טבע של מדינה זרה – צעד שעלול להיחשב הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי.
הגנרל דן קיין חשף פרטים חסרי תקדים על מבצע “Absolute Resolve”, שתוכנן בקפידה במשך חודשים ארוכים. לדבריו, כוחות מיוחדים של ארצות הברית, ובראשם יחידות דלתא, תרגלו שוב ושוב על מודל מדויק של ארמון הנשיאות בקראקס. “ידענו הכול,” אמר. “איפה הוא ישן, איפה הוא אוכל, לאן הוא הולך, מה הוא לובש – ואפילו פרטים אישיים יותר.”

תושבי עיר הבירה נמלטים מהמתקפות האמריקאיות
יותר מ־150 כלי טיס השתתפו במבצע, בהם מטוסי קרב מתקדמים מדגמי אף־22, אף־35 ואף־18, מפציצים על־קוליים ומטוסי תדלוק ותמיכה. מסוקים טסו בגובה נמוך במיוחד מעל הים הקריבי, והכוחות הגיעו למתחם הנשיאותי דקות ספורות לאחר אחת בלילה. הם נתקלו באש מצד כוחות ונצואליים, מסוק אחד נפגע – אך המבצע נמשך. בתוך פחות משעתיים, מדורו ואשתו היו נתונים בידי האמריקאים.
טראמפ תיאר את רגעי הלכידה בראיון מאוחר יותר ואמר כי מדורו “כמעט הצליח להגיע לחדר בטוח מבוצר בפלדה”, אך לא הספיק לסגור אותו. לדבריו, הכוחות היו ערוכים גם לתרחיש קיצון, עם ציוד לחיתוך קירות פלדה אילו היה צורך בכך.
התגובות הבינלאומיות לא איחרו להגיע – ורובן נזעמות. סין, רוסיה, איראן וקובה גינו בחריפות את הפעולה, והאיחוד האירופי קרא לשמירה על עקרונות אמנת האו״ם. מזכ״ל האו״ם הביע “דאגה עמוקה מתקדים מסוכן”. מועצת הביטחון צפויה להתכנס לדיון חירום.

פיצוצים במספר מוקדים ברחבי עיר הבירה של ונצואלה, קראקס
בארצות הברית עצמה התלקח ויכוח פוליטי חריף. דמוקרטים בכירים האשימו את טראמפ בעקיפת הקונגרס ובגרירת המדינה למבצע צבאי רחב ללא אישור. מנגד, רפובליקנים מרכזיים בירכו על הפעולה והציגו אותה כהכרחית במאבק בדיקטטורות ובסחר בסמים.
בישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו בירך על המהלך וכינה אותו “רגע מכונן בסדר העולמי החדש”. בהצהרה שפרסם, אמר נתניהו כי “כאשר דיקטטורים מבינים שהמערב מוכן לפעול – ולא רק לדבר – העולם נעשה בטוח יותר. זהו מסר שמהדהד הרבה מעבר לוונצואלה”.
בינתיים, עתידה של ונצואלה נותר לוט בערפל. על פי החוקה, סגנית הנשיא אמורה להיכנס לתפקיד זמני, אך בפועל אין סימנים ברורים לשינוי שלטוני בשטח. ארמון הנשיאות ובסיסים צבאיים עדיין מאוישים בכוחות מקומיים, והרחוב הוונצואלי מתוח, מבולבל וחרד.
המהלך האמריקאי מסמן את ההתערבות הישירה ביותר של וושינגטון בדרום אמריקה זה יותר משני עשורים – ומציב שאלה כבדת משקל: האם מדובר בצעד חד־פעמי יוצא דופן, או בפתיחתו של עידן חדש שבו מעצמות חוזרות לנהל מדינות בשם “יציבות”, נפט וסדר עולמי חדש.