שביל הבריחה: יהודים קנדים מחפשים מוצא מהאנטשימיות הגואה – ותוכנית אמריקאית מציעה דרך החוצה

מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה, קהילות יהודיות ברחבי קנדה חוות מציאות שלא הכירו זה עשרות שנים: עלייה חדה באירועי אנטישמיות, הסלמה בשיח הציבורי, הפגנות שהופכות לאיומים, ותחושת חוסר ביטחון הולכת ומעמיקה. עבור חלק מהיהודים הקנדים, השאלה כבר איננה כיצד להילחם בתופעה – אלא האם יש עתיד בטוח במדינה שבה נולדו וגדלו.

מייקל סאקס הוא אחד מהם. מוקדם יותר השנה הוא עבר עם משפחתו מקנדה לארצות הברית, וכעת הוא עומד מאחורי יוזמה חדשה שמבקשת להציע ליהודים קנדים זכאים מסלול מעשי למעבר לטולסה, אוקלהומה. לדבריו, התוכנית נולדה מתוך שיחות חוזרות ונשנות עם משפחות יהודיות שמרגישות שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהן.

 

תמונה אחת, שהפכה ויראלית, ממחישה את האווירה: מפגין אנטי־ישראלי, עטוי כפייה אדומה, מתעמת עם אישה בשכונה יהודית וקורא לעברה: ״ציונית, את לא הבעלים כאן״. עבור רבים בקהילה, זו כבר לא סיסמה – אלא אזהרה.

 

״משפחות שלמות מדברות היום על אסטרטגיות יציאה״, אומר סאקס. ״זה לא משהו שחשבנו שנראה בקנדה של המאה ה־21. עבור רבים, זו כבר לא שאלה תיאורטית״.

התחושות הללו אינן נולדות בחלל ריק. מאז אוקטובר 2023 תועדו בקנדה מאות מקרים של אנטישמיות: תקיפות פיזיות, השחתת בתי כנסת ומוסדות יהודיים, איומים ישירים, הטרדות של תלמידים יהודים בקמפוסים, והפגנות שבהן הביקורת על ישראל חוצה קווים והופכת לשנאת יהודים גלויה. באירועים מסוימים נרשמו אף ירי לעבר מוסדות יהודיים ואיומים ברשתות החברתיות.

תמונה אחת, שהפכה ויראלית, ממחישה את האווירה: מפגין אנטי־ישראלי, עטוי כפייה אדומה, מתעמת עם אישה בשכונה יהודית וקורא לעברה: ״ציונית, את לא הבעלים כאן״. עבור רבים בקהילה, זו כבר לא סיסמה – אלא אזהרה.

בתוך המציאות הזו, הבחירה בטולסה כיעד להגירה מפתיעה לכאורה. לא מדובר במרכז יהודי גדול כמו ניו יורק, לוס אנג’לס או מיאמי. אך דווקא שם, טוען סאקס, טמון היתרון. עלות המחיה נמוכה משמעותית מערים קנדיות כמו טורונטו או ונקובר, שוק הדיור נגיש יותר, והקהילה היהודית – אף שהיא קטנה יחסית – מגובשת, פעילה ומסבירת פנים. בעיר פועלים בתי כנסת, מוסדות קהילתיים ומסגרות חינוך יהודיות, והאווירה הכללית נתפסת כבטוחה יותר עבור יהודים.

התוכנית שמקדם סאקס מציעה ליווי מעשי: ייעוץ בתחום ההגירה לארצות הברית, חיבור לעורכי דין המתמחים בדיני הגירה, סיוע במציאת דיור, קישור להזדמנויות תעסוקה, והיכרות עם הקהילה היהודית המקומית. מעבר לכך, היא כוללת תמיכה בתקופת ההסתגלות הראשונית – שלב שרבים מהמהגרים חוששים ממנו לא פחות מהמעבר עצמו.

עם זאת, סאקס מדגיש כי אין כאן הבטחות שווא. המעבר מותנה בעמידה בדרישות ההגירה האמריקאיות, ביכולת תעסוקתית ובנכונות אמיתית להתחיל פרק חדש. ״אנחנו לא ממציאים פתרונות קסם״, הוא אומר, ״אבל אנחנו מנסים להקל על מי שמרגיש שאין לו עוד שקט נפשי״.

התגובות בקהילה היהודית הקנדית מעורבות. יש הרואים בתוכנית חבל הצלה. ״הילדים שלנו מפחדים ללכת עם כיפה ברחוב״, אומרת אם מטורונטו ששוקלת את המעבר. ״זו לא קנדה שגדלנו בה״. אחרים רואים בכך סימן מדאיג לכישלון עמוק יותר. ״אם יהודים שוקלים לעזוב את קנדה כדי להרגיש בטוחים – זו נורת אזהרה אדומה לחברה כולה״, אומר מנהיג קהילתי. ״הממשלה חייבת לעשות הרבה יותר״.

ואכן, היוזמה מעלה שאלות קשות על תגובת השלטונות בקנדה לגל האנטישמיות. מבקרים טוענים לאכיפה רפה של חוקים נגד פשעי שנאה, לגינויים רכים מדי ולאווירה ציבורית שבה שנאת יהודים זוכה ללגיטימציה במסווה של מחאה פוליטית. מנגד, גורמים רשמיים מדגישים מחויבות למאבק בגזענות – אך עבור רבים בקהילה, התחושה היא שהפער בין הצהרות למציאות הולך וגדל.

עזיבת קנדה איננה החלטה קלה. משפחות משאירות מאחור קרובים, קריירות, עסקים, מערכות חינוך ובריאות מוכרות, ולעיתים גם זהות קנדית מושרשת. מעבר למדינה אחרת כרוך באי־ודאות, בהתאקלמות תרבותית ובהתחלה מחדש כמעט בכל היבט של החיים.

ובכל זאת, עצם העובדה שיהודים קנדים מדברים היום בגלוי על עזיבה היא עדות לעומק המשבר. קנדה התגאתה לאורך שנים בדימוי של חברה רב־תרבותית, סובלנית ובטוחה למיעוטים. השאלה הגדולה היא האם היא תצליח לשקם את האמון של אזרחיה היהודים – או שתעמוד בפני תהליך שקט אך מתמשך של יציאה.

עבור סאקס, המעבר כבר מאחוריו. כעת הוא מבקש להושיט יד לאחרים. ״אף אחד לא צריך לחיות בפחד״, הוא אומר. ״ואם המקום שבו חיית כל חייך כבר לא מצליח להבטיח לך ביטחון – מותר לחפש עתיד במקום אחר״.