
המשמעות המעשית ברורה וחדה: החל מהיום – החרם על ישראל שוב מותר בעיר ניו יורק. סוכנויות עירוניות אינן מחויבות עוד להימנע מניתוק קשרים עם ישראל, והעיר אינה מחויבת עוד להגדיר צורות מסוימות של דה־לגיטימציה לישראל כאנטישמיות. המהלך הצית סערה מיידית בקרב מנהיגים יהודים, בעיקר במחנה השמרני, והעמיק את תחושת החרדה בקרב הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל.

המשמעות המעשית ברורה וחדה: החל מהיום – החרם על ישראל שוב מותר בעיר ניו יורק. סוכנויות עירוניות אינן מחויבות עוד להימנע מניתוק קשרים עם ישראל, והעיר אינה מחויבת עוד להגדיר צורות מסוימות של דה־לגיטימציה לישראל כאנטישמיות
הצו שביטל ממדני, שנחתם רק בחודש שעבר על ידי אדמס, אסר על גופי העירייה להחרים את ישראל או להתנתק ממנה כלכלית ומוסדית. צו נוסף, שנחתם ביוני, אימץ את הגדרת האנטישמיות של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה – הגדרה הכוללת גם דוגמאות שבהן ביקורת מסוימת על ישראל חוצה את הקו לשנאת יהודים. שני הצווים הללו הוצגו אז כהצהרה ברורה של סולידריות עם ישראל ועם יהודי ניו יורק, על רקע העלייה החדה באירועי אנטישמיות מאז מתקפות שבעה באוקטובר.
ממדני הותיר על כנו את המשרד העירוני למאבק באנטישמיות, שהוקם במאי האחרון, אך עבור רבים בקהילה היהודית – מדובר במחווה סמלית בלבד. ראש העיר לשעבר אדמס, כמו גם שורת מנהיגים יהודים שהתנגדו למועמדותו של ממדני מלכתחילה, הזהירו כי ביטול הצווים מסיר שכבת הגנה חיונית בדיוק ברגע שבו האנטישמיות מרימה ראש.
אינה ורניקוב, חברת מועצת העיר הרפובליקנית מברוקלין, תקפה בחריפות את המהלך. לדבריה, ביטול אחד הצווים “מסיר הגנה בסיסית מפני אפליה של יהודים המאמינים בזכות להגדרה עצמית”. זמן קצר לאחר מכן הוסיפה אזהרה חריפה עוד יותר: “האנטישמים הפרו־חמאסיים, שמרגישים מועצמים מהקו החדש של ראש העיר – כבר בדרך”.
מן העבר השני, תומכי ממדני טוענים כי הצווים שביטל היו בעייתיים מלכתחילה. דונה ליברמן, מנכ”לית האיגוד לחירויות אזרחיות של ניו יורק, אמרה כי הצווים של אדמס נתפסו כניסיון פוליטי של הרגע האחרון לכבול את ידיו של יורשו. לדבריה, מדובר בצווים שיצרו “אפקט מצנן” על חופש הביטוי, במיוחד בכל הנוגע לדיון ציבורי על ישראל והמלחמה בעזה. “הזכות לחופש ביטוי אינה תלויה בעמדתך”, אמרה, “וזה נכון גם כשמדובר בישראל”.
אלא שעבור יהודים רבים בניו יורק, הוויכוח הזה איננו תיאורטי. הניצחון של ממדני בפריימריז הדמוקרטיים ולאחר מכן בבחירות הכלליות עורר דאגה עמוקה בקרב חלקים נרחבים מהקהילה היהודית, בשל עמדותיו החריפות כלפי ישראל. במהלך השנים האחרונות הוא כינה את ישראל “מדינת אפרטהייד”, קרא לשינוי אופייה כמדינה יהודית, ותמך בפומבי בתנועת החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות – חרם, נטישה וסנקציות – שמטרתה לבודד את ישראל בזירה הבינלאומית.
תומכיו היהודים של ממדני טוענים כי ביקורת על ישראל אינה שנאת יהודים, וכי עמדותיו משקפות ערכים אוניברסליים של שוויון וזכויות אדם. אחרים, רבים לא פחות, חוששים כי הקו החדש של העירייה יעניק רוח גבית לארגונים ופעילים שכבר חצו מזמן את הגבול שבין ביקורת פוליטית לבין דה־לגיטימציה מסוכנת של יהודים.
החששות הללו התעצמו לאחר שהתברר כי יועצת בכירה בקמפיין של ממדני, קתרין אלמונטה דה קוסטה, פרסמה בעבר התבטאויות אנטישמיות ברשתות החברתיות. היא התפטרה בשבוע שעבר, אך הפרשה הותירה סימני שאלה כבדים לגבי האנשים שמקיפים את ראש העיר החדש ושיקול הדעת שהוא מפעיל.
ממדני עצמו שב והצהיר כי הוא מחויב לביטחונם של יהודי ניו יורק. במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר חתימת הצווים אמר כי המאבק באנטישמיות הוא “מחויבות עמוקה” של עיריית ניו יורק, וכי המשרד הייעודי ימשיך לפעול. “לא רק שנגן על יהודי העיר”, אמר, “אלא גם נכיר בתרומתם ונחגוג אותה”.
אולם עבור רבים בקהילה היהודית, ההצהרות הללו אינן מרגיעות. ביטול איסור החרם על ישראל, דווקא בעת של עלייה חדה באירועי אנטישמיות, נתפס כמהלך סמלי בעל משמעות עמוקה: שינוי כיוון חד, שמסמן כי ישראל והמאבק באנטישמיות אינם עוד קו אדום ברור במדיניות העיר.
מאז מתקפות שבעה באוקטובר והמלחמה בעזה, ניו יורק חווה גל של הפגנות פרו־פלסטיניות, חלקן מלוות ברטוריקה חריפה נגד ישראל ולעיתים גם באיומים ובהשחתת רכוש יהודי. עבור יהודי העיר – המהלך של ממדני אינו עוד שינוי בירוקרטי, אלא נורת אזהרה.
כעת נותרה שאלה אחת מרכזית, שמרחפת מעל הקהילה היהודית כולה: האם ראש העיר החדש יצליח להוכיח שהצהרותיו על הגנה על יהודים אינן ריקות מתוכן – או שמדובר בתחילתו של עידן שבו ניו יורק, לראשונה זה שנים, מסירה את ההגנה מעל ישראל ומותירה את יהודיה חשופים יותר מאי פעם.