
הביקור, הראשון של נתניהו מאז חזרתו לבית הלבן של טראמפ, התנהל באווירה ידידותית במיוחד. בניגוד לביקוריו בתקופת ממשל ביידן, שהתאפיינו במתיחות, מסרים מרוסנים ולעיתים אף ביקורת פומבית, הפעם קיבל ראש הממשלה יחס של שותף אסטרטגי מלא. טראמפ, בהצהרות פומביות, חזר והדגיש את “זכותה המלאה של ישראל להגן על עצמה”, הביע תמיכה בלתי מסויגת בפעולות צה״ל ברצועת עזה, והבהיר כי ארצות הברית לא תפעיל לחץ מדיני על ישראל לסיום הלחימה בתנאים שאינם מקובלים עליה.

ראש הממשלה גם שיבח את צעדי הממשל הנוכחי במאבק באנטישמיות, ובראשם חקיקה פדרלית מחמירה נגד גילויי שנאה בקמפוסים, שלילת תקציבים ממוסדות אקדמיים שאינם מגנים על סטודנטים יהודים, והכרה רחבה יותר בהגדרת האנטישמיות של הברית הבינלאומית לזכר השואה. לדבריו, בתקופת ביידן צעדים אלה נבלמו או יושמו באופן חלקי בלבד, בשל לחצים פוליטיים מצד האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית.
במפגש עם הקהילה היהודית הדגיש נתניהו כי בעיניו זהו ההבדל המרכזי בין שתי התקופות. “בממשל הקודם”, אמר, “שמענו שוב ושוב דיבורים על ‘מידתיות’, על ‘ריסון’ ועל הצורך לקחת בחשבון את דעת הקהילה הבינלאומית – גם כשמדובר בטרור רצחני. היום, המסר שונה לחלוטין: אמריקה עומדת לצד ישראל, לא מעליה ולא מולה”.
נתניהו קשר בין שינוי האקלים המדיני בוושינגטון לבין מצבה של הקהילה היהודית בארצות הברית. לדבריו, גל האנטישמיות ששטף את הקמפוסים, הרחובות והרשתות החברתיות מאז מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר אינו תופעה מנותקת, אלא תוצאה של שנים של סלחנות כלפי קיצוניות אנטי־ישראלית ואנטי־יהודית. “כשמנהיגים מגמגמים מול שנאה”, אמר, “השנאה מריחה חולשה. וכשיש חולשה – היא מתפשטת”.
בהקשר זה קרא נתניהו ליהודי ארצות הברית “להפסיק להתנצל”. לדבריו, הקהילה היהודית איננה צריכה להסביר מדוע היא תומכת בישראל או להתנצל על עצם זהותה. “אל תורידו את הראש”, אמר. “אל תפחדו לומר מי אתם ומה אתם מאמינים. זה לא הזמן לשקט – זה הזמן לעמידה זקופה”.
ראש הממשלה גם שיבח את צעדי הממשל הנוכחי במאבק באנטישמיות, ובראשם חקיקה פדרלית מחמירה נגד גילויי שנאה בקמפוסים, שלילת תקציבים ממוסדות אקדמיים שאינם מגנים על סטודנטים יהודים, והכרה רחבה יותר בהגדרת האנטישמיות של הברית הבינלאומית לזכר השואה. לדבריו, בתקופת ביידן צעדים אלה נבלמו או יושמו באופן חלקי בלבד, בשל לחצים פוליטיים מצד האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית.
לצד הדברים הפומביים, הביקור שימש גם להעברת מסרים פוליטיים פנימיים בזירה האמריקאית. נתניהו, מבלי להזכיר שמות, מתח ביקורת מרומזת על פוליטיקאים יהודים אמריקאים שלדבריו “בחרו להרחיק את עצמם מישראל כדי למצוא חן בעיני קהלים קיצוניים”. הוא הזהיר כי ניתוק כזה אינו מגן על איש, אלא רק מעודד את תוקפיה של הקהילה היהודית. “מי שחושב שוויתור על ישראל יקנה לו שקט – טועה”, אמר. “השנאה אינה מבחינה בין ציוני ללא־ציוני”.
בקרב המשתתפים באירוע נרשמה תמיכה נרחבת במסריו של נתניהו, אך גם דאגה עמוקה מהשסע הפנימי בקהילה היהודית בארצות הברית. כמה מהנוכחים הביעו חשש כי הזיהוי ההולך ומעמיק של ישראל עם מחנה פוליטי אחד בארה״ב עלול להחריף מתחים פנימיים ולהרחיק צעירים יהודים ליברלים. נתניהו התייחס לכך בעקיפין ואמר כי “המאבק באנטישמיות ובטרור אינו עניין של ימין ושמאל, אלא של ערכים בסיסיים”.
הביקור הסתיים בהצהרה משותפת קצרה של נתניהו וטראמפ, שבה חזרו השניים על מחויבותם ל“ברית הבלתי ניתנת לערעור” בין המדינות. טראמפ אף רמז כי בתקופה הקרובה יינקטו צעדים נוספים לחיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני והמדיני, אם כי נמנע מלפרט.
עבור נתניהו, הביקור היווה לא רק הישג מדיני, אלא גם הצהרה פוליטית רחבה: ישראל, תחת הנהגתו, בוחרת צד ברור במאבק על דמותה של אמריקה – ומצפה מהקהילה היהודית לבחור גם היא. המסר שיצא מפלורידה היה חד: בעידן של קיטוב, שתיקה איננה נייטרליות, והמאבק על הלגיטימציה של ישראל הוא גם מאבק על עתיד היהודים בארצות הברית.
בסיום דבריו חזר נתניהו לנקודה האישית: “מדינת ישראל הוקמה כדי שיהודים לא יצטרכו להתחנן להגנה. אבל יהדות התפוצות תמיד הייתה ותמיד תהיה חלק מאיתנו. כשאתם חזקים – אנחנו חזקים. וכשאנחנו עומדים יחד, אין כוח שיכול לשבור אותנו”.