בחירות 2026 בארה"ב: פוליטיקה יהודית ואנטי ישראלית מעצבת את מפת קרבות המועמדים מחוף לחוף

לאחר שנה שבה מתקפת 7 באוקטובר, המלחמה בעזה והזינוק באנטישמיות שינו את השיח הציבורי בארצות הברית, הפוליטיקה היהודית האמריקאית נכנסת ל־2026 כשהיא מקוטבת, מפוצלת וחסרת יציבות כפי שלא הייתה זה עשרות שנים. ממעון ראש עיריית ניו יורק ועד לשדות הקרב של בחירות האמצע במדינות מתנדנדות, השאלה המרכזית איננה עוד רק מי בעד ישראל – אלא מה המשמעות של זהות יהודית בפוליטיקה אמריקאית בעידן של רדיקליזציה אידיאולוגית.

השבעתו הקרובה של זוהראן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק מסמלת עבור רבים את תחילתו של עידן חדש – ומטריד. עבור חלקים נרחבים בקהילה היהודית, בעיר ומחוצה לה, 2026 תימדד לפי הדרך שבה ראש העיר הדמוקרטי־סוציאליסטי יתנהל בשאלות של אנטישמיות, ביטחון יהודי ויחסי העיר עם ישראל, ולפי השאלה האם מועמדים נוספים יאמצו את המודל שלו: ביקורת חריפה וגלויה על ישראל, בצד הצהרות כלליות נגד שנאת יהודים.

 

הזירה הרפובליקנית עוברת טלטלה עמוקה. במשך שנים הציגה עצמה המפלגה הרפובליקנית כבית הפוליטי הבטוח של יהודים תומכי ישראל, אך בשנים האחרונות – וביתר שאת מאז 2024 – מתרחב בה אגף לאומני קיצוני שמטשטש את הקווים בין ביקורת על ישראל לבין שיח אנטי־יהודי מובהק. הנשיא דונלד טראמפ אמנם ממשיך להצהיר על תמיכתו בישראל, אך סגנו, ג’יי־די ואנס, בחר שלא לגנות ביטויים של אנטישמיות מימין ואף קרא “להרחיב את האוהל” של המפלגה.

 

במהלך תקופת המעבר נקט ממדאני שורה של צעדים שנועדו להרגיע את המתח: הוא פיטר עובדת שנחשפו פוסטים אנטישמיים שפרסמה בעבר, נפגש עם מועצת הרבנים של ניו יורק – כולל מבקריו החריפים ביותר – ואף ביקר בקבר האדמו״ר מליובאוויטש לאחר פיגוע קטלני בחגיגת חנוכה באוסטרליה. ועדיין, החשדנות לא התפוגגה. הליגה נגד השמצה השיקה מיזם ניטור ייעודי לממשלו, וממדאני ממשיך להצהיר כי יפעל למעצר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אם יבקר בעיר – איום שנתניהו עצמו כבר לעג לו בפומבי.

במקביל, גם הזירה הרפובליקנית עוברת טלטלה עמוקה. במשך שנים הציגה עצמה המפלגה הרפובליקנית כבית הפוליטי הבטוח של יהודים תומכי ישראל, אך בשנים האחרונות – וביתר שאת מאז 2024 – מתרחב בה אגף לאומני קיצוני שמטשטש את הקווים בין ביקורת על ישראל לבין שיח אנטי־יהודי מובהק. הנשיא דונלד טראמפ אמנם ממשיך להצהיר על תמיכתו בישראל, אך סגנו, ג’יי־די ואנס, בחר שלא לגנות ביטויים של אנטישמיות מימין ואף קרא “להרחיב את האוהל” של המפלגה.

גופים שמרניים משפיעים, בהם קרן הריטג’ וארגון טורנינג פוינט ארצות הברית, פתחו את דלתות השיח לדמויות קונספירטיביות קיצוניות, ובהן האנטישמי המוצהר ניק פואנטס והפודקאסטר טאקר קרלסון. במקביל, מועמדים רפובליקנים המזוהים עם אידיאולוגיית “אמריקה תחילה” מציגים עמדות אנטי־ישראליות מוצהרות ומתנערים מקשר עם השדולה הפרו־ישראלית אייפא״ק. כך, למשל, מועמד למושל פלורידה הצהיר כי לא יקבל תרומות מהארגון ואף שיבח את ההגנה הפומבית על פואנטס.

במוקד נוסף של תשומת הלב ניצב מושל פנסילבניה ג’וש שפירו, יהודי בעל פרופיל לאומי, המבקש להיבחר מחדש. יריבתו הרפובליקנית, סטייסי גריטי, מתונה ופופולרית, מנסה למשוך גם בוחרים יהודים ומדגישה את תמיכתה בהשקעות מדינתיות בישראל – למרות עברה בקידום טענות להכחשת בחירות. הפסד של שפירו, גם אם אינו התרחיש הסביר, עלול לקטוע באחת את הדיבורים על מועמדותו העתידית לנשיאות כיהודי הראשון בתפקיד.

גם המפלגה הדמוקרטית סוערת מבפנים. במחוז מנהטן, לאחר פרישתו של חבר הקונגרס הוותיק ג’רי נדלר, מתנהל אחד הפריימריז הצפופים והנפיצים ביותר בזיכרון. בין המועמדים: חבר האספה מיכה לאשר, המזוהה עם הממסד הדמוקרטי; ולצדו קמרון קסקי, פעיל דור ה־Z וניצול הירי בתיכון פארקלנד, שהפך את המאבק ב”תמיכה ברצח עם” בעזה לדגל הקמפיין שלו, תוך חיזור מוצהר אחרי בוחרים פרו־פלסטינים.

ההתנערות מאייפא״ק, שבעבר נחשבה חותמת כשרות פוליטית, הפכה בחלק מהמרוצים לנטל. חבר הקונגרס הדמוקרטי סת’ מולטון הודיע כי יחזיר תרומות שקיבל מהארגון, ובניו יורק ובמישיגן מועמדים תוקפים יריבים על תמיכתם בישראל. במישיגן, חברת הקונגרס היילי סטיבנס – תומכת ישראל שאינה יהודייה – מובילה אמנם בסקרים, אך מתמודדת מול מועמדים פרוגרסיביים הקוראים להפסקת הסיוע הצבאי לישראל ומגדירים את הלחימה בעזה כ”רצח עם”.

אפילו סוגיות סמליות הפכו לנפיצות. במיין, מועמד פרוגרסיבי לסנאט סירב לפרוש לאחר שנחשף כי נשא במשך שנים קעקוע מתקופת גרמניה הנאצית. אף שכיסה אותו והתנצל, והביע עמדות פרו־פלסטיניות נלהבות, הוא נותר תחרותי בפריימריז – תופעה שממחישה עד כמה נשחקו קווי היסוד שהגדירו בעבר את גבולות הלגיטימיות הפוליטית.

בחירות 2026 מציבות את הקהילה היהודית האמריקאית בצומת דרכים. עם מועמדים יהודים ולא־יהודים, משמאל ומימין, המאמצים עמדות סותרות בתכלית בנוגע לישראל, אנטישמיות וזהות יהודית, המבחן הגדול יהיה האם יהודי ארצות הברית עדיין מהווים כוח פוליטי מאוחד – או שמא הם מתפצלים, לראשונה באופן עמוק וגלוי, לאורך קווי אידיאולוגיה, דור ומפלגה.