סערה בוושינגטון: חבר קונגרס יהודי דוחף ל“איסור כניסה למוסלמים” ולגירושים – והימין הפרו־ישראלי ממשיך לגבות

בעוד הקהילה היהודית בעולם עדיין מעכלת את הלם מתקפת הטרור שאירעה בחג החנוכה באוסטרליה, חבר קונגרס רפובליקני יהודי מפלורידה מצית בוושינגטון מחלוקת חריפה: רנדי פיין, שנבחר לאחרונה בבחירות מיוחדות במחוז שמרני במיוחד בצפון־מזרח פלורידה, פרסם בשבועות האחרונים שורת התבטאויות בוטות נגד מוסלמים ופלסטינים. מבקריו טוענים כי מדובר ברטוריקה מסוכנת ומסיתה, בעוד תומכיו מציגים אותו כמי “שאומר אמת שאחרים מפחדים לומר”. הפרשה חושפת קו שבר בתוך הקהילה היהודית בארצות הברית: עד כמה תמיכה תקיפה בישראל יכולה – או אמורה – לדור בכפיפה אחת עם מחויבות לערכים דמוקרטיים ולשיח ציבורי שאינו מדרדר לשנאה.

פיין בנה לעצמו דימוי ציבורי לוחמני, ובפרט בכל הנוגע לאסלאם ולמוסלמים. אולם סבב הביקורת הנוכחי התעצם לאחר הופעתו ב־10 בדצמבר בוועדת החוץ של בית הנבחרים. במהלך השימוע אמר כי “צריכה להיות באמת רפורמה באסלאם”, ובהמשך הוסיף משפט שעורר סערה: “אני לא יודע איך עושים שלום עם מי שמבקשים את ההרס שלך. אני חושב שאתה משמיד אותם תחילה.”

 

פיין בנה לעצמו דימוי ציבורי לוחמני, ובפרט בכל הנוגע לאסלאם ולמוסלמים. אולם סבב הביקורת הנוכחי התעצם לאחר הופעתו ב־10 בדצמבר בוועדת החוץ של בית הנבחרים. במהלך השימוע אמר כי “צריכה להיות באמת רפורמה באסלאם”, ובהמשך הוסיף משפט שעורר סערה: “אני לא יודע איך עושים שלום עם מי שמבקשים את ההרס שלך. אני חושב שאתה משמיד אותם תחילה.”

 

בשבוע שלאחר מכן החריף את הטון ברשתות החברתיות, ובצל מתקפת הטרור באוסטרליה – שבוצעה, לפי הדיווחים, בידי תומכים מוצהרים של ארגון “המדינה האסלאמית” – קרא לצעדים גורפים. “הגיע הזמן לאיסור נסיעות מוסלמי”, כתב, והוסיף קריאה ל“גירושים רדיקליים” ולמה שכינה “ביטולי אזרחות בכל מקום שאפשר”. באותה הודעה כלל גם ביטוי גס ומבזה כלפי מוסלמים בארצות הברית.

התבטאויות נוספות שלו – בהן האשמה של חברת הקונגרס ממינסוטה אילהאן עומר ו“חבריה הסומלים” במעורבות בפרשת הונאת סיוע ציבורי – הרחיבו עוד את הביקורת, גם בתוך הציבור היהודי. “כחלק מהקהילה היהודית, אני יודע שאני חייב לדבר”, אמר נועם שלף מארגון “ניו ג'ואיש נרטיב” בהצהרה. “חבר הקונגרס פיין, שחובש כיפה, עלול להיתפס כפנים של הקהילה היהודית האמריקאית. השנאה הזו אינה מי שאנחנו.”

אלא שבניגוד לציפייה בקרב מבקריו, התמיכה בו מצד גורמים מרכזיים בימין הפרו־ישראלי כמעט שלא נסדקה. הקואליציה היהודית הרפובליקנית (אר־ג'יי־סי) המשיכה לעמוד לצדו, ואייפא"ק – ארגון הלובי הפרו־ישראלי – העניק לו תמיכה לקראת פריימריז תחרותי. מאז שהתבטאויותיו הפכו לכותרות, הוא המשיך להופיע באירועים בעלי פרופיל ציבורי גבוה: בין היתר בכנס שאירח “ג'רוזלם פוסט”, במסיבת חנוכה של התובעת הכללית של פלורידה פאם בונדי, ובמפגש חנוכה של צעירים יהודים שמרנים.

מאט ברודסקי, אסטרטג רפובליקני יהודי שעבד עם צוות הדיפלומטיה של המזרח התיכון של הנשיא דונלד טראמפ במהלך כהונתו הראשונה ואף ייעץ בקמפיינים שבהם השתתפו רפובליקנים מוסלמים, אמר כי אלה “בהחלט לא המילים” שבהן היה בוחר. עם זאת, הוסיף כי ייתכן שפיין “נוגע בנקודה” שלפיה מוסלמים התומכים בגלוי ביהודים או בישראל “נוטים להיות החריג ולא הכלל”. ברודסקי ציין כי על רקע האירועים האלימים באוסטרליה אינו ממהר “להיכנס לדקדוקי עניות” סביב התנסחותו של פוליטיקאי יהודי.

גם ברמת המדיניות הפדרלית נרשמה בתקופה האחרונה הקשחה כלפי ישויות ומדינות המזוהות עם העולם המוסלמי. בתוך כך דווח כי הממשל הפדרלי הרחיב צעדים מגבילים בתחום הכניסה למדינה, והוסיף לרשימותיו גורמים נוספים – מהלך שמבקריו טוענים כי הוא משתלב באקלים הציבורי שפיין מייצר ותומכיו טוענים כי הוא נובע משיקולי ביטחון לאומי. במקביל, הסנטור הרפובליקני מאלבמה טומי טוברוויל קרא גם הוא לצעדים גורפים נגד מוסלמים – קריאה שזכתה לגינוי מצד מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, הסנטור צ'אק שומר.

הביקורת על פיין אינה מגיעה רק מהשמאל. כבר ביולי, על רקע דיווחים שלפיהם ישראל מעכבת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, הוא כינה את הדיווחים “שקר”, וקרא: “שחררו את החטופים. עד אז – רעבו.” הוועד היהודי האמריקאי וקבוצות נוספות גינו את דבריו. פיין לא נסוג ואף שב והשתמש בביטוי “רעבו”, כולל בווריאציות ברשתות החברתיות גם כאשר גברה הביקורת. בהמשך, חברת הקונגרס הרפובליקנית מג'ורג'יה מרג'ורי טיילור גרין – המזוהה עם הימין הקיצוני ובתקופה האחרונה גם מבקרת את טראמפ – כתבה כי “נציג אמריקאי יהודי שקורא להמשך הרעבה של חפים מפשע וילדים – זה מחפיר”.

גם לורן ויצקה, פעילה המזוהה עם תנועת קיו־אנון ומועמדת לשעבר לסנאט בדלאוור, תקפה את פיין אישית במספר הזדמנויות. באחד הפוסטים הבטיחה לגייס כספים נגדו בפריימריז, וכינתה אותו בכינויי גנאי חריפים.

בתוך כל זה, פיין הפך את זהותו היהודית לרכיב מרכזי ומוצהר במיתוג הפוליטי שלו. הוא חובש כיפה במליאת בית הנבחרים, מציג את עצמו כתומך בלתי מתפשר בישראל, ותוקף גם חברים במפלגתו כאשר לדעתו הם חוצים את הקו לאנטישמיות. ברשתות החברתיות אימץ את הכינוי “הפטיש העברי”, ואף הציג כיפות ברוח תנועת “מאג"א” (ראשי תיבות של “להחזיר את אמריקה לגדולתה”) כחלק מן הדימוי שהוא מטפח. באחד מציוציו כתב: “אנחנו מתעוררים – או שמוסלמים מהזרם המרכזי יכבשו את המערב לתמיד.”

דבריו זכו להדהוד גם מצד קבוצות פרו־ישראליות קיצוניות. כך, למשל, “בית"ר ארצות הברית” פרסמה ציוץ שבו נאמר כי פיין “מדבר אמת לשלטון”, לאחר שהתבטאויותיו עוררו דיון ציבורי סוער.

השאלה האם פיין מייצג מגמה מתרחבת בפוליטיקה היהודית־אמריקאית – או שמדובר בסטייה מסוכנת שמעמיקה שסעים ומכשירה שיח של דה־הומניזציה – נותרת פתוחה. מה שכבר ברור הוא שהוויכוח סביבו אינו רק על אדם אחד, אלא על גבולות השיח, אחריות ציבורית, והמתח המתמשך בין הזדהות פוליטית עם ישראל לבין מחויבות לעקרונות דמוקרטיים בסיסיים בארצות הברית.