
על פי הדו"ח, פלורידה לבדה אחראית לכ־40% מכלל ההוצאות להורג שבוצעו בארצות הברית בשנת 2025 – 47 במספר. המדינה היחידה היחידה בהיסטוריה שהתקרבה להיקף כזה הייתה טקסס, שביצעה 18 הוצאות להורג בשנת 2009. לדברי רוברט דנהאם, מנהל פרויקט מדיניות עונש המוות, ללא פלורידה הייתה שנת 2025 נראית כ"שנה ממוצעת למדי", עם פחות מ־30 הוצאות להורג בכל המדינה.
“זו לא עלייה לאומית אמיתית”, אמר דנהאם. “זו שנת שיא שמונעת כמעט כולה על ידי מדינה אחת.”

העלייה החדה במספר ההוצאות להורג אינה מנותקת משינויים חקיקתיים עמוקים שעברה פלורידה בשנים האחרונות. בשנת 2023 חתם המושל רון דה־סנטיס על חוק המתיר למושבעים להמליץ על עונש מוות גם ללא הסכמה פה־אחד, אלא ברוב של שמונה מול ארבעה. המהלך הגיע בעקבות החלטת מושבעים לחוס על חייו של מבצע הטבח בתיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס בפארקלנד, שבו נרצחו 17 תלמידים ואנשי סגל.
נתוני ההוצאות להורג בפלורידה מצביעים גם על מאפיין בולט נוסף: גילם הממוצע של המוצאים להורג עמד על 60, ורוב העבירות בוצעו בשנות ה־80 וה־90. רק שניים מהמקרים היו קשורים לדרום פלורידה. בין המוצאים להורג השנה היו ויקטור טוני ג'ונס, בן 64, שהוצא להורג בספטמבר בגין רצח ממציא ואשתו, ומייקל טנזי, שהורשע ברצח ג'נט אקוסטה, עובדת מיאמי הראלד, והוצא להורג באפריל – הוצאה להורג שנצפתה על ידי עיתונאי העיתון.
העלייה החדה במספר ההוצאות להורג אינה מנותקת משינויים חקיקתיים עמוקים שעברה פלורידה בשנים האחרונות. בשנת 2023 חתם המושל רון דה־סנטיס על חוק המתיר למושבעים להמליץ על עונש מוות גם ללא הסכמה פה־אחד, אלא ברוב של שמונה מול ארבעה. המהלך הגיע בעקבות החלטת מושבעים לחוס על חייו של מבצע הטבח בתיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס בפארקלנד, שבו נרצחו 17 תלמידים ואנשי סגל.
בנוסף, חוקקה פלורידה חוקים המרחיבים את תחולת עונש המוות גם לעבירות שאינן רצח – ובהן סחר בבני אדם, עבירות מין חמורות ופשעים שבוצעו על ידי מהגרים חסרי מעמד חוקי. עם זאת, בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע כבר ב־2008 כי עונש מוות מותר אך ורק במקרי רצח – קביעה שמעמידה חלק מהחקיקה החדשה בסימן שאלה משפטי.
לפי הדו"ח, יותר מ־80% מהאסירים שהוצאו להורג בארצות הברית סבלו ממאפיינים חמורים: מחלות נפש קשות, פגיעה קוגניטיבית, נזק מוחי או טראומות קשות בילדות, כולל התעללות והזנחה. עורכת הדין מישל סוסקואר, נשיאה לשעבר של לשכת עורכי הדין של פלורידה, סבורה כי לא מעט מהמקרים לא היו מובילים לעונש מוות אילו נדונו כיום.
“המספרים קשים, אבל הסיפורים האישיים קשים עוד יותר”, אמרה.
כמה מהנידונים למוות טענו כי היו קורבנות להתעללות קשה בבתי ספר לרפורמה ממשלתיים בפלורידה – מוסדות שנסגרו לאחר שהתגלו בהם מקרי אלימות ועינויים. אחרים, ובהם נורמן גרים ובריאן ג'נינגס, טענו כי נותרו שנים ללא ייצוג משפטי הולם לפני החתימה על צווי המוות.
“זה העונש האולטימטיבי”, אמרה סוסקואר. “אם המדינה דורשת אותו – עליה לוודא שההליך היה הוגן לחלוטין, בכל שלב.”
דנהאם היה חריף אף יותר, וכינה את רצף ההוצאות להורג בפלורידה “טבח מתוזמן”. לדבריו, המושל התמקד באסירים הפגיעים ביותר – אלה ללא עורכי דין פעילים או עם ערעורים חלשים. “זה לא צדק”, אמר. “זה שימוש פוליטי במוות.”
המושל דה־סנטיס דוחה את הביקורת. לדבריו, הקצב החריג נובע מרצונן של משפחות הקורבנות לסגירה וצדק. “אני בוחן כל מקרה”, אמר בנובמבר. “אם הייתי חושב שמישהו חף מפשע – זה לא היה קורה.”
כיום ממתינים יותר מ־240 אסירים בתא המוות של פלורידה. רבים מהם מרוכזים במחוזות מיאמי־דייד ובראוורד. המקרה הוותיק ביותר בדרום פלורידה הוא של וויליאם תומפסון, בן 73, שהורשע ברצח בשנת 1976.
המגמה בפלורידה עומדת בניגוד חד למתרחש בשאר ארצות הברית, שם מדינות רבות מקפיאות, מצמצמות או מבטלות את עונש המוות. השאלה שנותרה פתוחה היא האם פלורידה תמשיך להאיץ את השימוש בעונש הקיצוני ביותר שבספר החוקים – או שתיאלץ לבלום בעקבות לחץ משפטי וציבורי גובר.