מהנאמנה הקולנית למורדת: כך התנפצה הברית בין מרג’ורי טיילור גרין לדונלד טראמפ — והכול סביב פרשת אפשטיין

אחד עשר ימים לאחר רצח צ’רלי קירק בספטמבר, מרג’ורי טיילור גרין, חברת הקונגרס מג’ורג’יה (כהונה שלישית), ישבה מול הטלוויזיה וצפתה בטקס האזכרה שנערך לזכרו. דמויות בולטות מן הימין השמרני ונציגים מממשל טראמפ התכנסו באצטדיון באריזונה כדי לחלוק כבוד לפעיל הצעיר.

מה שנותר חקוק בזיכרונה של גרין היו דווקא שני הנאומים האחרונים. תחילה עלתה לבמה אלמנתו של קירק, אריקה, לבושה לבן. מול הקהל שמילא את האצטדיון היא הרימה את עיניה הדומעות ואמרה כי היא סולחת לרוצח בעלה. אחריה עלה הנשיא דונלד טראמפ. הוא תיאר את קירק כ“מיסיונר בעל רוח נאצלה ומטרה גדולה”, ואז הוסיף משפט שעורר בגרין זעזוע: קירק, לדבריו, “לא שנא את יריביו ורצה להם את הטוב ביותר” — “וזה המקום שבו לא הסכמתי איתו”, אמר טראמפ. “אני שונא את היריב שלי, ואני לא רוצה להם את הטוב ביותר”.

“זו הייתה ההצהרה הכי גרועה שאפשר להעלות על הדעת”, כתבה גרין בהודעת טקסט חודשים לאחר מכן. הניגוד החד בין דבריה של אריקה קירק לבין דברי הנשיא הבהיר לה, לדבריה, “איפה הלב שלו נמצא”. היא טענה שהפער הזה חשף בעיניה גם משהו עמוק יותר: “עם אמונה נוצרית כנה כמו שלה, זה פשוט מוכיח שאין לו אמונה אמיתית”.

 

ב־15 בנובמבר כינה טראמפ אותה בפוסט ברשת החברתית שלו “מרג’ורי ‘הבוגדת’ גרין”. שישה ימים לאחר מכן הודיעה גרין בסרטון כי תתפטר מבית הנבחרים ב־5 בינואר — שנה לפני תום כהונתה.

 

אבל לא רק טראמפ עמד אז למבחן — גם גרין עצמה. בחמש השנים האחרונות, כאחת הדמויות המזוהות ביותר עם טראמפ בבית הנבחרים, היא אימצה את הסגנון הלוחמני והבלתי־מתנצל שלו כאילו היה חלק מאישיותה. “הצד שלנו אומן על ידי דונלד טראמפ לעולם לא להתנצל ולעולם לא להודות כשאתה טועה”, אמרה במשרדה בגבעת הקפיטול בתחילת דצמבר. “אתה פשוט ממשיך להלום באויבים שלך, לא משנה מה. אבל כנוצרייה — אני לא מאמינה בזה. אני מסכימה עם אריקה קירק: היא עשתה את הדבר הקשה ביותר, ואמרה את זה בקול רם”.

עמדתה הציבה אותה במיעוט בולט בקרב דמויות שמרניות משפיעות. כמעט מיד לאחר הרצח, רבים מאנשי הימין — בהם המיליארדר אילון מאסק, מגיש פוקס ניוז ג’סי ווטרס והפודקאסטר סטיב באנון — תיארו את ההרג כמעשה מלחמה של השמאל וקראו לקהל שלהם לחשוב במונחים דומים.

גרין, שבעבר לא היססה להשתמש ברטוריקה קיצונית במיוחד, טענה כי משהו נשבר בה. במשך שנים היא לא “נטלה מושב אחורי” מאיש בכל הנוגע להתבטאויות חריפות, ואף האשימה דמוקרטים — כולל יושבת ראש בית הנבחרים לשעבר ננסי פלוסי — ב“בגידה”, והזכירה שעבירת בגידה יכולה להיענש במאסר ואף במוות. אך הפעם, לדבריה, היא איבדה את התיאבון לנקמה. מאוחר יותר אמרה לחברה: “אחרי שצ’רלי מת, הבנתי שאני חלק מהתרבות הרעילה הזו. התחלתי באמת לבחון את האמונה שלי. רציתי להיות יותר כמו ישו”.

זה היה הרגע שבו סדק ארוך שהלך והתרחב בינה לבין מי שכינתה בעבר “האב הפוליטי” שלה — הפך לקרע שקשה לאחות. בהדרגה החלה גרין להתרחק מהקו של טראמפ ומהמשמעת הרפובליקנית: היא כינתה את המלחמה בעזה “רצח עם”; התנגדה למדיניות המטבעות הדיגיטליים והבינה המלאכותית שלטענתה מיטיבה בעיקר עם תורמים מיליארדרים על חשבון אמריקאים ממעמד הפועלים; ביקרה את ממשל טראמפ על אישור ויזות לסטודנטים זרים; תקפה חקיקת מכסים שלטענתה פגעה בעסקים במחוז שלה; והאשימה את המפלגה בכישלון להציע חלופה בת־קיימא לרפורמת הבריאות המוכרת בשם “אובמה־קר”.

אלא שהנושא שהצית את העימות הישיר ביותר היה פרשת ג’פרי אפשטיין. גרין התייצבה מול הנשיא ומול הנהגת הרפובליקנים בבית הנבחרים ודרשה שכל חומרי החקירה הנוגעים לאפשטיין ייחשפו לציבור. “המסמכים של אפשטיין מייצגים את כל מה שלא בסדר בוושינגטון”, אמרה בדצמבר. “אליטות עשירות וחזקות עושות דברים נוראיים ויוצאות מזה נקי. והנשים הן הקורבנות”.

כאשר גרין העלתה את דרישתה — תחילה בשיחות עם טראמפ ואנשיו ולאחר מכן בפומבי — היא בחנה, אולי לראשונה, את גבולות החיבה של האיש שתמך בה בעבר בפומבי וכינה אותה “לוחמת בקונגרס” ש“תמיד הייתה עם טראמפ”. אלא שכעת, כך נראה, רשימת “העבירות” שלה בעיני הנשיא הגיעה לשיא.

ב־15 בנובמבר כינה טראמפ אותה בפוסט ברשת החברתית שלו “מרג’ורי ‘הבוגדת’ גרין”. שישה ימים לאחר מכן הודיעה גרין בסרטון כי תתפטר מבית הנבחרים ב־5 בינואר — שנה לפני תום כהונתה.

בתחילת דצמבר, לקראת פרישתה, נפגשה גרין לשני ראיונות ארוכים שבהם תיארה בפירוט — ובכנות יוצאת דופן — את התסכול העמוק שלה מהנשיא ואת הזעם שהוא מפנה כלפיה. לדבריה, החילופים האחרונים ביניהם התרחשו בהודעת טקסט ב־16 בנובמבר. באותו יום, כך סיפרה, קיבלה הודעת דוא”ל אנונימית לחשבון הג’ימייל הפרטי שלה, ובה איום על בנה הסטודנט. כותרת ההודעה השתמשה בכינוי שטראמפ העניק לה יום קודם לכן: “מרג’ורי הבוגדת גרין”.

גרין העבירה את האיום לנשיא בהודעה. לפי מקור שמכיר את השיחה, תשובתו הארוכה לא התייחסה כלל לבנה — אלא כללה עלבונות אישיים נגדה. כאשר כתבה שילדים צריכים להישאר מחוץ לסכסוך, השיב טראמפ, לפי אותו מקור, שהיא יכולה “להאשים רק את עצמה”.

גרין טוענת שבשבילה “אפשטיין היה הכול”. במהלך קמפיין הבחירות של 2024, טראמפ רמז על נכונות לשחרר את המסמכים הקשורים לחברו לשעבר ג’פרי אפשטיין, שמת בכלא בשנת 2019 בעת שהמתין למשפט באישומים פדרליים של סחר בנשים למטרות מין.

בספטמבר, לדבריה, נפגשה לראשונה עם כמה מקורבנותיו של אפשטיין בפגישה סגורה של ועדת הפיקוח בבית הנבחרים. היא ידעה שחלק מהנשים שילמו מכיסן כדי להגיע לוושינגטון, וראתה חלקן רועדות ובוכות בזמן שסיפרו את עדויותיהן. מבחינתה, אמרה, דבריהן נשמעו אמינים לחלוטין.

לאחר השימוע ערכה גרין מסיבת עיתונאים שבה רמזה כי היא עשויה לחשוף את שמותיהם של חלק מהגברים שפגעו בנשים. לטענתה, טראמפ התקשר אליה כדי להביע אי־שביעות רצון. היא הייתה במשרדה בגבעת הקפיטול, ולפי עדות של איש צוות, צעקותיו נשמעו גם בחדרים סמוכים משום שהשיחה התנהלה ברמקול. גרין אמרה כי תהתה בפניו מדוע הוא מסרב להתקדם בנושא, וכי תשובתו הייתה קצרה ומטרידה: “החברים שלי ייפגעו”.

כאשר ניסתה לשכנע אותו להזמין חלק מהנשים למשרד הסגלגל, טענה, הוא השיב בזעם שהן לא עשו דבר שמצדיק “כבוד” כזה. לשיטתה, זו הייתה השיחה האחרונה ביניהם.

במקום לסגת, גרין עשתה צעד חריג מבחינתה כחברת קונגרס: היא שיתפה פעולה עם יריב פוליטי. היא חברה לדמוקרט רו חאנה מקליפורניה ולרפובליקני המורד תומאס מאסי, כדי לקדם מהלך חקיקתי שיאלץ את משרד המשפטים לשחרר את כל המסמכים הנוגעים לאפשטיין.

חאנה סיפר כי בתחילה היה לו “דימוי קריקטורי” שלה, כמו לרבים אחרים. “ראיתי אותה צועקת על הנשיא ביידן בנאום מצב האומה וחשבתי שהיא קיצונית”, אמר. “אבל זה השתנה לגמרי. היא אפילו לא ביקשה לנאום במסיבות העיתונאים. היא הייתה באמת מזועזעת מהסיפורים של הניצולות — עד כדי כך שהתחבקנו בזמן עדות של אחת מהן. מצאתי בה יושרה ואומץ”.

המאבק של גרין, חאנה ומאסי נתקע באוקטובר, כאשר משבר תקציב הוביל להשבתה של הממשל הפדרלי. גרין בילתה תקופה ארוכה בבית בג’ורג’יה. “במשך שמונה שבועות”, נזכרה, “אני זועמת. אני מאבדת את השפיות”.

היא החליטה לעבור למתקפה פומבית — אבל אפשרויות הבמה שלה היו מוגבלות. היחסים שלה עם התקשורת המרכזית נותרו קרירים, ובמקביל גם רשתות תקשורת שמרניות שמרו ממנה מרחק. לדבריה, זה נבע בין היתר מכך שהיא אינה “בעד המלחמות הזרות שלהם”, וכפי שניסחה זאת: “אני לא אגיד ‘להרוג את כולם בעזה’”.

ב־31 באוקטובר הופיעה בתוכנית “ריאל טיים עם ביל מאהר” בערוץ אייץ’־בי־או, בהנחיית הפרשן הביקורתי שלעג לה לא פעם. שם הסתייגה ממדיניות שונות של טראמפ — מחבילת סיוע כלכלית גדולה לארגנטינה ועד רעיון לחידוש ניסויים גרעיניים. כאשר תקפה את מפלגתה על כך שלא הציעה חלופה אמיתית ל“אובמה־קר”, הקהל פרץ במחיאות כפיים.

ארבעה ימים לאחר מכן התארחה ב“הנוף”, תוכנית הבוקר הפופולרית של רשת איי־בי־סי, המזוהה עם קו ליברלי. לדברי אדם שהיה באולפן, המנחות נערכו לעימות, אולם גרין טענה כי הרגישה איתן דווקא בנוח. “אלה נשים מהסוג שתמיד היו חברות שלי”, אמרה. “נשים משכילות מהפרברים האמידים — זה מי שאני. הייתי כל כך עייפה מהפוליטיקה הרעילה”.

בערב 14 בנובמבר, כשהייתה בביתה בעיר רומא שבג’ורג’יה עם בריאן גלן, הופיע הפוסט של טראמפ ברשת “טרות’ סושיאל” שבו ביטל את תמיכתו בה. בבוקר למחרת הגיע הפוסט שבו כינה אותה “בוגדת”. “בוגדת?”, אמרה שהגיבה. “בוגדים נשלחים לכלא או מוצאים להורג. זה מה שהוא קרא לי עכשיו”.

לאחר מכן, לדבריה, האיומים החריפו. איום פצצה התקבל בחברת הבנייה של משפחתה בעיר אלפרטה, ובהמשך נמסר לה על איום “מטען צינור” כלפי ביתה. לאחר שקיבלה את תגובתו העוינת של טראמפ לאיום על בנה, היא פנתה גם לסגן הנשיא. “הוא היה מאוד אמפתי ואדיב”, אמרה.

ב־16 בנובמבר הופיעה בתוכנית “מצב האומה” ברשת סי־אן־אן בהנחיית דנה באש, ותיארה את האיומים שקיבלה. באש הזכירה פוסט של גרין ברשת אקס, שבו טענה שטראמפ שחרר “מוקד איומים” נגדה — ואז הצביעה על ההיסטוריה הארוכה של התקפות טראמפ על אחרים. “ועם כל הכבוד”, אמרה המנחה, “לא שמעתי אותך מדברת על זה עד שזה הופנה אלייך”.

“דנה, אני חושבת שזו ביקורת הוגנת”, השיבה גרין. “ואני רוצה לומר בענווה: אני מצטערת שלקחתי חלק בפוליטיקה הרעילה”.

ב־21 בנובמבר, בשעה 20:01, פרסמה סרטון בן 14 דקות שבו הודיעה על התפטרותה. “אני צריכה הפסקה”, אמרה באמצע דצמבר. בה בעת היא המשיכה לפרסם ברשתות החברתיות על הגירה, חיסוני קורונה, מעורבות זרה והחשש מבחירות מזויפות — אך לדבריה, כעת היא מביטה בטראמפ בעיניים מפוכחות וציניות יותר.

“כולם אומרים ‘היא השתנתה’”, אמרה. “לא שיניתי את ההשקפות שלי. אבל התבגרתי. פיתחתי עומק. למדתי את וושינגטון, והבנתי עד כמה המקום הזה שברירי. אם אף אחד מאיתנו לא לומד לקחים, ואם אנחנו לא מסוגלים להתפתח ולהתבגר — אז איזה סוג של אנשים אנחנו?”