
בארדו, שנולדה בפריז בשנת 1934, נחשבה בשנות החמישים והשישים לאחד הסמלים הגדולים של הקולנוע הצרפתי ולדמות נשית ששינתה את דימוי האישה על המסך. תפקידה בסרט "ואלוהים ברא את האישה" מ-1956, בבימוי בעלה הראשון רוז'ה ואדים, הפך אותה לכוכבת בינלאומית ולסמל מין עולמי. המגזין 'טיים' כינה אותה אז "היצוא הנצפה ביותר של צרפת".

בריזיט בארדו הלכה לעולמה בגיל 91
לאורך הקריירה שלה השתתפה ב-47 סרטים והקליטה יותר מ-70 שירים, תוך שהיא בונה תדמית חופשית ונועזת ששברה מוסכמות. עם זאת, כבר בשנות השלושים לחייה החלה להתרחק מאור הזרקורים. בשנת 1973 פרשה ממשחק והקדישה את חייה למאבק למען בעלי חיים - תחום שבו הפכה לדמות מובילה ומעוררת השראה.
נשיא צרפת עמנואל מקרון ספד לה וכתב ברשת X כי "בריז'יט בארדו הייתה אגדה שהתגלמה בה חירות צרפתית וזוהר אוניברסלי. סרטיה, קולה ותשוקתה לבעלי חיים הפכו אותה לסמל של תקופה שלמה".
במהלך חייה נישאה בארדו ארבע פעמים - תחילה לואדים, אחר כך לשחקן ז'אק שרייה, ממנו נולד בנה היחיד ניקולא-ז'אק; לאחר מכן למיליונר הגרמני גינתר זאקס; ולבסוף לבעלה הרביעי, ברנאר ד'אורמל, עמו חייתה מאז 1992. למרות חייה הציבוריים הסוערים, בשנים האחרונות העדיפה הסתגרות בבית המשפחה בסן-טורפה.
מעבר להצלחותיה, בארדו עוררה גם מחלוקות בשל התבטאויות פוליטיות ותמיכתה במפלגות הימין הקיצוני בצרפת. היא נקנסה מספר פעמים בגין הסתה לשנאה גזעית, אך המשיכה לעמוד מאחורי עמדותיה. במקביל, הקרן שהקימה ב-1986 נחשבת עד היום לאחת המשפיעות באירופה בתחום ההגנה על בעלי חיים, ומימנה לאורך השנים מאות מבצעי הצלה, חקיקה ופרויקטים בינלאומיים.

האישה האייקונית הלכה לעולמה אחרי מחלה קשה ואשפוז בבית החולים
המורשת שהשאירה אחריה כוללת לא רק את סרטיה וסגנון המשחק החלוצי שלה, אלא גם את תרומתה לעולם האופנה. "מחשוף בארדו" וה"פוזת בארדו" הפכו למונחים מוכרים בזכותה, ותסרוקתה הגבוהה ממשיכה לשוב לאופנה שוב ושוב. היא עצמה נהגה לומר: "נתתי את נעוריי ויופיי לגברים - עכשיו אני נותנת את הניסיון שלי לבעלי חיים".
בצרפת ובעולם נפרדים היום מאישה שהייתה הרבה מעבר לכוכבת קולנוע: סמל של חופש, נשיות ורגישות יוצאת דופן, שבחרה לסיים את חייה בשקט, הרחק מאור הזרקורים, אך קרובה יותר מתמיד ללבבותיהם של מי שראו בה השראה.