הכתבה שנגנזה בדקה ה־90 — ודלפה לרשת: סי־בי־אס מול ממשל טראמפ

אחת החקירות המדוברות ביותר של העונה בתוכנית “60 דקות” עשויה להיות דווקא זו שלא שודרה כלל בטלוויזיה. רשת החדשות סי־בי־אס עוררה מחלוקת לאחר שביטלה בדקה ה־90 כתבה שהייתה אמורה לעלות לשידור ביום ראשון. הכתבה כללה עדויות של גברים מוונצואלה שגורשו מארצות הברית בתקופת ממשל טראמפ ונשלחו, לטענתם, לכלא אכזרי באל־סלבדור. אלא שהקטע, באורך 13 דקות — כפי שנערך במקור בידי צוות “60 דקות” — עלה זמן קצר לאחר מכן לרשת, במלואו, והפך לנפיץ עוד יותר.

המהלך המאוחר הצית מיד סערה פוליטית. ברי וייס, העורכת הראשית של סי־בי־אס, שנכנסה לתפקיד באוקטובר לאחר שניהלה את אתר החדשות העצמאי שלה “העיתונות החופשית”, וללא ניסיון קודם בשידור טלוויזיוני, טענה כי החליטה למשוך את הכתבה משום שהייתה לוקה בחסר ו”לא מוכנה”. מנגד, מבקריה — ובהם כתבת “60 דקות” שרין אלפונסי, שהובילה את התחקיר — ראו בהחלטה ניסיון לרצות את הממשל. סי־בי־אס נמצאת בבעלות דיוויד אליסון, יורש הון טכנולוגי, המבקש לרכוש את חברת “וורנר ברדרס דיסקברי” בעסקה התלויה באישור רגולטורי פדרלי.

כעת, הציבור יכול להתרשם בעצמו. לאחר שרשת טלוויזיה קנדית פרסמה לזמן קצר את הסרטון באפליקציית הסטרימינג שלה ביום שני, עותקים ממנו הורדו במהירות והופצו בהיקף רחב ברשתות החברתיות.

“60 דקות” זוכה בדרך כלל לכ־10 מיליון צופים בשבוע, ולא ברור אם הגרסה הבלתי־מורשית של כתבת אלפונסי תגיע לקהל דומה. עם זאת, עצם העובדה שהקטע נגיש לציבור בהיקף רחב הפכה מצב מתוח ממילא למורכב עוד יותר עבור וייס, המתמודדת עם ביקורת פנימית מצד אנשי חדר החדשות.

 

וייס אמרה בשיחה עם עובדי המערכת ביום שני כי דחתה את הקטע של “60 דקות” “כי הוא לא היה מוכן”, וכי בכוונתה לשדר גרסה חדשה. אולם מרגע שהגרסה המקורית כבר פומבית, כל שינוי צפוי להיבחן בזכוכית מגדלת — בניסיון לזהות הטיה פוליטית או אידיאולוגית — ועלול להצית מחדש את המחלוקת. חברת האם של סי־בי־אס, פראמאונט, שלחה הודעות “חדלו והימנעו” לפלטפורמות שונות, ובהן יו־טיוב, בטענה להפרת זכויות יוצרים.

 

וייס אמרה בשיחה עם עובדי המערכת ביום שני כי דחתה את הקטע של “60 דקות” “כי הוא לא היה מוכן”, וכי בכוונתה לשדר גרסה חדשה. אולם מרגע שהגרסה המקורית כבר פומבית, כל שינוי צפוי להיבחן בזכוכית מגדלת — בניסיון לזהות הטיה פוליטית או אידיאולוגית — ועלול להצית מחדש את המחלוקת. חברת האם של סי־בי־אס, פראמאונט, שלחה הודעות “חדלו והימנעו” לפלטפורמות שונות, ובהן יו־טיוב, בטענה להפרת זכויות יוצרים.

על פי המידע שפורסם, וייס דרשה שינויים מהותיים בתחקיר כבר ביום שבת, פחות מ־48 שעות לפני המועד המתוכנן לשידור. לבסוף החליטה לדחות את הקטע והצהירה כי הכתבה תשודר “כשתהיה מוכנה”. אך בשל הדחייה המאוחרת, סי־בי־אס כבר הספיקה להעביר לרשת ששידרה את “60 דקות” בקנדה — “גלובל טי־וי” — גרסה של הפרק שכללה את הקטע של אלפונסי.

דוברת סי־בי־אס מסרה כי עד אחר הצהריים של שבת עדכנה הרשת את “גלובל טי־וי” לצפות לקבל גרסה מתוקנת של הפרק, וכי בקנדה שודרה אכן גרסה מעודכנת ביום ראשון בערב. עם זאת, “גלובל טי־וי” פרסמה באפליקציית הסטרימינג שלה דווקא את הגרסה הישנה יותר של הפרק — זו שכללה את הקטע שנדחה — וכך נפתח הפתח להעתקות ולהפצה ברשת.

במקביל, צופים ועיתונאים משווים כעת בין ההערות של וייס לבין הכתבה שהודלפה. אחת מדרישותיה הייתה לנסות להשיג ראיון עם סטיבן מילר, סגן ראש הסגל בבית הלבן, שנחשב לאדריכל מדיניות ההגירה של טראמפ. “אנחנו צריכים ללחוץ הרבה יותר כדי להעלות את האנשים האלה על הפרוטוקול”, כתבה במזכר פנימי לצוות “60 דקות”, שהגיע לידי העיתון “הניו יורק טיימס”.

בגרסה המקורית אומרת אלפונסי לצופים כי המשרד לביטחון המולדת “דחה את בקשתנו לראיון והפנה את כל השאלות על סי־קוֹט לאל־סלבדור”. סי־קוֹט הוא קיצור של “המרכז לכליאת טרור” — בית הכלא באל־סלבדור שבו הוחזקו הגברים מוונצואלה.

אלפונסי והמפיק שלה ביקשו כבר בסוף נובמבר ראיון עם קריסטי נואם, השרה לביטחון המולדת, אך לפי גורם המעורה בשיחות הפנימיות בסי־בי־אס, לא קיבלו תשובה. צוות “60 דקות” פנה בהמשך גם ללשכת השרה, לבית הלבן ולמשרד החוץ, בניסיון לקבל תגובה מסודרת.

הבית הלבן אכן השיב לבסוף ביום חמישי בדואר אלקטרוני, ובו נכתב בין היתר כי “60 דקות” צריכה להשקיע את זמנה “בהבלטת הסיפורים של ‘הורים־מלאכים’, שילדיהם האמריקאים התמימים נרצחו באופן טרגי בידי זרים בלתי חוקיים אכזריים שהנשיא טראמפ מסלק מהמדינה”. התגובה הזו אינה מופיעה בגרסה המקורית של הקטע. במקום זאת, שולב בכתבה קטע קצר של קרוליין לוויט, דוברת הבית הלבן, מתוך תדרוך עיתונאים בחודש מרץ, שבו תיארה את הגברים הוונצואלים במילים קשות: “אלה מפלצות נתעבות… אנסים, רוצחים, חוטפים, תוקפים מיניים וטורפים… אין להם זכות להיות במדינה הזאת, והם חייבים להישפט”.

 

 

ביקורת נוספת מצד וייס נגעה לרצף בן כשתי דקות עם סטודנטים מהמרכז לזכויות אדם באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שחקרו את הכלא באל־סלבדור. במזכר שלה תיארה וייס את הרצף כ”מוזר”. שני גורמים המכירים את עמדתה אמרו כי היא התקשתה להבין מדוע הכתבה מעניקה נוכחות כה בולטת לקבוצת המחקר מברקלי.

בנוסף דרשה וייס מהצוות לאסוף מידע מפורט יותר על הרקע הפלילי של המגורשים. בכתבה נאמר כי “כמעט למחצית לא היה עבר פלילי”, וכי לפי רישומים ממשלתיים כ־3 אחוזים בלבד הורשעו בעבירה אלימה או בעבירה שעלולה להיות אלימה.

ואולם, לבו של התחקיר אינו סטטיסטיקה אלא עדויות על תנאי הכליאה. הגברים מתארים חוויה קשה: אזיקים, עינויים והתעללות מינית. שניים מהם מתראיינים בהרחבה מול המצלמה; אחד מספר כי סוהר היכה אותו ושבר לו שן. הוא נזכר שבשלב מסוים שמע את המשפט: “ברוכים הבאים לגיהינום… אני אדאג שלעולם לא תעזוב”.

במזכר הפנימי תיארה וייס את העדות הזו כ”עוצמתית”, אך טענה כי סי־בי־אס חייבת “לקדם” את הסיפור מעבר למה שכבר דווח בכלי תקשורת אחרים. “אנחנו משרתים את הצופים שלנו בצורה הטובה ביותר כשאנחנו נותנים להם את ההקשר המלא שהם צריכים כדי להעריך את הסיפור”, כתבה. “במילים אחרות, אני מאמינה שאנחנו צריכים לעשות כאן יותר דיווח”.