לפי כתב האישום וגזר הדין, לודג’ הפך את אחד המקומות הקדושים והרגישים ביותר ברפואה – בית מתים אקדמי – למוקד סחר אפל. בין השנים 2018 למרץ 2020 הוא גנב מוחות, עור, ידיים ופנים מגופות של תורמים, ושלח אותם לקונים בפנסילבניה ובמדינות נוספות, בתמורה לאלפי דולרים.
אשתו, דניז לודג’, שהייתה שותפה לפעילות הפלילית, נידונה ליותר משנה בכלא הפדרלי. בני הזוג התייצבו השבוע בבית המשפט הפדרלי בעיר ויליאמספורט שבפנסילבניה, שם נחשפו פרטים נוספים על היקף המעשים והאכזריות המוסרית שעמדה מאחוריהם.
דניס לודג', משמאל, מכסה את פניה עם תדפיס של כתב האישום נגדה כשהיא יוצאת מבית המשפט הפדרלי, 14 ביוני 2023, בקונקורד, ניו המפשייר, לאחר מעצרה באשמה הקשורה לתוכנית לכאורה לגניבה ומכירה של חלקי גוף שנתרמו.
התובעת הפדרלית, אליסן מרטין, תיארה את המעשים בלשון חריפה במיוחד. לדבריה, לודג’ “התייחס לחלקי גופות של בני אדם אהובים כאילו היו חרוזים למכירה”, והפך תרומות שנועדו לקדם מדע ולהציל חיים לסחורה בשוק שחור מקאברי. באחד המקרים, כך נמסר לבית המשפט, סיפק לודג’ עור אנושי שיועד לעיבוד כעור לכריכת ספר – תיאור שזעזע גם משפטנים ותיקים. במקרה אחר נמכרו פניו של אדם, בנסיבות שלא הובהר לשם מה נועדו, אך עצם המעשה הוגדר כ”מציאות מזעזעת עמוקות”.
לודג’, בן 58 מגופסטאון שבניו המפשייר, שימש מנהל בית המתים של הרווארד במשך 28 שנים – תפקיד שדרש אמון מוחלט, יושרה וכבוד למתים ולמשפחותיהם. על פי הנהלים, לאחר סיום השימוש בגופה שנתרמה למחקר או להוראה, היא מוחזרת למשפחה או נשרפת. לודג’ הודה כי נהג להסיר חלקי גוף מהגופות רגע לפני תהליך השריפה – ולהעבירם לרשת הסחר.
בבית המשפט הביע לודג’ חרטה, ועורך דינו, פטריק קייסי, הגדיר את מעשיו “בוטים וחסרי שיקול דעת”. לדבריו, מרשו מבין כיום את עומק הפגיעה שגרם – הן בכבוד המתים והן במשפחות האבלות שהאמינו כי תרומת יקיריהן תיעשה בכבוד ובחוקיות. אולם בבית המשפט הובהר כי החרטה אינה יכולה למחוק שנים של ניצול שיטתי של מערכת שנשענה על אמון.
הפרשה הטילה צל כבד על אוניברסיטת הרווארד – אחד המוסדות היוקרתיים והמשפיעים בעולם הרפואה. עם הגשת האישומים בשנת 2023, השעתה האוניברסיטה את תוכנית תרומות הגופות למשך חמישה חודשים, ופתחה בבדיקה פנימית מקיפה. המקרה עורר שאלות קשות בנוגע לפיקוח, בקרה ואחריות בבתי מתים אקדמיים, לא רק בהרווארד אלא ברחבי ארצות הברית.
החקירה חשפה כי לודג’ לא פעל לבדו. לפחות שישה בני אדם נוספים הורשעו בפרשה, בהם עובד קרמטוריום מארקנסו, כחלק מרשת בין־מדינתית של סחר בלתי חוקי בחלקי גופות. המעורבים התייחסו לחלקי גוף אנושיים כאל סחורה, תוך התעלמות מוחלטת מההיבט האנושי, האתי והחוקי.
עבור משפחות התורמים, הגילוי היה טראומה קשה. רבים מהם תרמו את גופות יקיריהם מתוך אמונה עמוקה בתרומה למדע, לרפואה ולהצלת חיים. הידיעה שחלקי גופות נמכרו בשוק שחור ערערה את האמון הבסיסי ביותר שלהם במוסדות הרפואיים. “זו בגידה באמון הציבור ברמה העמוקה ביותר,” אמרה התובעת מרטין. “אנשים סמכו על מוסד כמו הרווארד שינהג בכבוד. האמון הזה הופר בצורה הקיצונית ביותר”.
בעקבות השערורייה הודיעה הרווארד על שורה של שינויים מבניים: חיזוק מנגנוני הפיקוח, התקנת מערכות מעקב דיגיטליות, והגברת השקיפות בניהול תרומות גופות. גם מוסדות רפואיים אחרים החלו לבחון מחדש את הנהלים שלהם, והאיגוד הרפואי האמריקאי פרסם הנחיות מעודכנות המדגישות אחריות, בקרה וכבוד למתים.
עם שליחתו של לודג’ לכלא, מבקשות הרשויות להעביר מסר חד וברור: סחר בחלקי גופות אינו רק עבירה פלילית – אלא פשע מוסרי חמור, הפוגע בלב הערכים האנושיים והמדעיים גם יחד. עבור משפחות הקורבנות, אין סגירה אמיתית, רק תזכורת כואבת לכך שגם במוסדות הנחשבים ביותר, אמון הוא משאב שברירי – וכשהוא מופר, הנזק עמוק ובלתי הפיך.
