מחקר שנתי חדש של חברת ההובלות הבינלאומית אטלס ואן ליינס מעלה כי בשנת 2025 רק כ־50 אחוזים מהמעברים הקשורים לפלורידה הם של אנשים העוברים אל המדינה, לעומת כ־60 אחוזים בתקופת מגפת הקורונה. מדובר בשנה השנייה ברציפות של ירידה חדה, הממחישה היפוך מגמה ביחס לשנים שבהן פלורידה הובילה את טבלאות ההגירה הפנימית בארצות הברית.
בשיא הקורונה, כאשר עבודה מרחוק פרחה ואנשים חיפשו מרחב, חופש ומזג אוויר נוח, הייתה פלורידה בין המדינות הצומחות ביותר במדינה. לפי נתוני אטלס, באותה תקופה דורגה פלורידה רביעית בארצות הברית ביחס בין נכנסים לעוזבים. אך ב־2025 הנתון נשחק משמעותית, ומספר המעברים אל המדינה ירד לרמות מהנמוכות שנרשמו בה בעשור האחרון.
מחקר שנתי חדש של חברת ההובלות הבינלאומית אטלס ואן ליינס מעלה כי בשנת 2025 רק כ־50 אחוזים מהמעברים הקשורים לפלורידה הם של אנשים העוברים אל המדינה, לעומת כ־60 אחוזים בתקופת מגפת הקורונה. מדובר בשנה השנייה ברציפות של ירידה חדה, הממחישה היפוך מגמה ביחס לשנים שבהן פלורידה הובילה את טבלאות ההגירה הפנימית בארצות הברית.
לדברי צ’לסי פרקר, נציגת אטלס ואן ליינס, פלורידה עדיין נהנית משני יתרונות ברורים – אקלים חם והיעדר מס הכנסה מדינתי – אך אלה כבר אינם מספיקים כדי לאזן את הלחצים הכלכליים ההולכים וגוברים. עלויות דיור מזנקות, ביטוח יקר במיוחד, ועלייה בדאגות סביב שינויי אקלים ואירועי קיצון דוחפים יותר ויותר תושבים לשקול עזיבה.
המגמה אינה ייחודית לפלורידה בלבד. ברמה הארצית, שיעור המעברים בארצות הברית נמצא בשפל של עשרות שנים: רק כ־11 אחוזים מהאמריקאים עברו דירה בשנת 2024, לעומת יותר מ־14 אחוזים לפני עשור. הסיבה המרכזית, על פי אטלס, היא עלות הדיור הגבוהה שמקשה על משפחות וצעירים לבצע שינוי מקום מגורים.
בינתיים, מדינות אחרות מצליחות למשוך אוכלוסייה חדשה. ארקנסו, איידהו וצפון קרוליינה – מדינות עם מחירי דיור נמוכים יחסית ושווקי עבודה מתרחבים – דורגו בצמרת ההגירה הפנימית של אטלס בשנה החולפת, ועקפו את פלורידה, שנותרה במרכז הטבלה בלבד.
גם נתונים רשמיים מחזקים את התמונה. לפי נתוני לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, פלורידה רשמה בשנת 2022 גידול נטו של כמעט רבע מיליון תושבים בעקבות הגירה פנימית. אך כבר ב־2023 המספר צנח לכ־126 אלף בלבד – חזרה לרמות שקדמו למגפה, לפי דו״ח מגמות ההגירה של לשכת המסחר של פלורידה.
הירידה אינה פוגעת בכל קבוצות האוכלוסייה באותה מידה. צעירים בשנות ה־20 לחייהם עוזבים את פלורידה בקצב גבוה יותר מזה שבו הם נכנסים אליה, בעוד שההגירה נטו בקרב בני 50 ומעלה נותרת חיובית. מומחים מזהירים כי מדובר בשילוב מסוכן: הצטמצמות כוח העבודה לצד התרחבות אוכלוסיית הפנסיונרים עלולה לערער את היציבות הכלכלית של המדינה בטווח הארוך.
לב לבו של המשבר הוא שוק הדיור. מאז המגפה הפכה פלורידה לאחת המדינות היקרות ביותר למגורים ביחס להכנסה. דיור נחשב בר־השגה כאשר עלותו אינה עולה על 30 אחוזים מההכנסה החציונית של משק הבית, אך ברמה הארצית הנתון כבר חצה את רף 40 האחוזים, לפי מדד זמינות הדיור של הבנק הפדרלי של אטלנטה.
במטרופולין של מיאמי – הכולל את מחוזות מיאמי־דייד, בראוורד ופאלם ביץ’ – המצב חמור אף יותר. עלויות הדיור גוזלות כ־60 אחוזים מההכנסה החציונית. בעל בית ממוצע באזור משלם כמעט 4,100 דולר בחודש, הכוללים תשלום משכנתה, ביטוח יקר במיוחד ומסי רכוש גבוהים.
התוצאה ברורה בשטח: כמעט מחצית מתושבי פלורידה חיים ממשכורת למשכורת. סקר עדכני של האוניברסיטה האטלנטית של פלורידה מצא שכ־80 אחוזים מהתושבים סבורים שקניית בית הפכה קשה יותר בהשוואה לפני חמש שנים, וכי יותר משליש מהם רואים במחירים הגבוהים את החסם העיקרי. מחצית מהנשאלים אף הודו כי שקלו לעזוב את המדינה בשל יוקר המחיה.
כך הופכים אותם גורמים שבעבר משכו מיליונים אל פלורידה – צמיחה מהירה, ביקוש גבוה ונדל״ן לוהט – לכוחות שדוחפים החוצה. מומחי דמוגרפיה מזהירים מפני השלכות ארוכות טווח: אובדן צעירים משכילים לצד הזדקנות האוכלוסייה עלול להוביל להאטה כלכלית עמוקה.
בממשל המדינתי מנסים לבלום את המגמה, בין היתר באמצעות עידוד בנייה של דיור בר־השגה ודיון בהקלות מס ייעודיות לדור הצעיר. אך לעת עתה, המציאות ברורה: עבור אמריקאים רבים, פלורידה כבר אינה גן עדן – אלא מקום יקר מדי לחלום בו על עתיד.
