בפוסט שפרסם ברשת החברתית שלו, “טרות’ סושיאל”, האשים טראמפ את ריינר בלקות שהוא מכנה “תסמונת דחיית טראמפ”, ורמז כי הבמאי “גרם” למותו שלו ולמות אשתו בשל ביקורתו החריפה על הנשיא.
“דבר עצוב מאוד קרה אתמול בלילה בהוליווד,” כתב טראמפ. “רוב ריינר, אדם מיוסר ומתקשה — פעם במאי סרטים מוכשר וכוכב קומדיה — הלך לעולמו יחד עם אשתו, מישל, על פי הדיווחים כתוצאה מהזעם שעורר אצל אחרים, דרך מחלה מסיבית, בלתי ניתנת לריפוי, הידועה כתסמונת דחיית טראמפ, או בקיצור TDS.”
התגובה הייתה מיידית — וחסרת תקדים בעוצמתה גם מצד גורמים המזוהים עם טראמפ עצמו.
בפוסט שפרסם ברשת החברתית שלו, “טרות’ סושיאל”, האשים טראמפ את ריינר בלקות שהוא מכנה “תסמונת דחיית טראמפ”, ורמז כי הבמאי “גרם” למותו שלו ולמות אשתו בשל ביקורתו החריפה על הנשיא.
חברת הקונגרס מרג’ורי טיילור גרין, מהקולות הבולטים והנאמנים במחנה טראמפ עד לאחרונה, מיהרה לפרסם גינוי חריף. “זו טרגדיה משפחתית,” כתבה. “לא עניין לפוליטיקה או לאויבים פוליטיים. משפחות רבות מתמודדות עם התמכרות ובעיות בריאות נפשיות — זה קשה בצורה בלתי נתפסת, ודורש אמפתיה, במיוחד כשזה מסתיים ברצח.”
גרין, שנחשבה עד לאחרונה לאחת מתומכותיו הקולניות ביותר של טראמפ בקונגרס, נפרדה ממנו מוקדם יותר השנה בעקבות מחלוקת סביב חקיקה הנוגעת למסמכים הקשורים לג’פרי אפסטין.
גם חבר הקונגרס תומס מאסי, רפובליקני מהאגף הימני, הביע זעזוע. “בלי קשר לדעה שלך על רוב ריינר,” כתב ברשת X, “זה לא הולם, לא אנושי ולא מכבד לדבר כך על אדם שזה עתה נרצח באכזריות. אני מאתגר כל אחד לנסות להגן על זה.”
גינוי נוסף הגיע מג’נה אליס, לשעבר חברה בצוות המשפטי של קמפיין טראמפ ב־2020. “זו דוגמה מחרידה,” כתבה. “ובמיוחד צורמת, בהתחשב בכך שטראמפ עצמו שרד שני ניסיונות התנקשות. כל אדם עם מינימום יושרה צריך לגנות את זה.”
בניגוד מוחלט לרמיזות הנשיא, לא היה ולו סימן אחד לכך שפוליטיקה מילאה תפקיד ברצח ריינר ואשתו. לא עלה כל חשד שמניע אידאולוגי, עמדות ליברליות או פעילות פוליטית היו קשורים לאירוע. מדובר, על פי גורמי האכיפה, בטרגדיה משפחתית קשה, לא בפשע פוליטי.
התפרצותו של טראמפ אירעה בבוקר שלאחר מציאת הגופות באחוזת המשפחה בפרברי לוס אנג'לס, ורגעים לפני שהמשטרה הודיעה על מעצר בנם של בני הזוג, ניק ריינר, בן 32, שנאבק שנים בהתמכרות ובחוסר יציבות נפשית. הוא נעצר והועמד בערבות של ארבעה מיליון דולר. זהו סיפור מוכר וכואב של משפחה המתמודדת עם מחלה, התמכרות וקריסה — לא קונספירציה אידאולוגית.
כדי להבין עד כמה התגובה של טראמפ חרגה מכל נורמה, די להשוות אותה לדברים שפרסם הנשיא לשעבר ברק אובמה. בהודעתו כתב אובמה כי הוא ורעייתו “שבורי לב” מהטרגדיה, שיבח את תרומתו של ריינר לקולנוע ולטלוויזיה, והדגיש את מחויבותו לערכים, לאמונה בטוב שבאדם ולחיים של משמעות. הוא סיים בשליחת תנחומים כנים למשפחה ולכל מי שאהב אותם.
קשה לדמיין טקסט כזה יוצא מפיו של טראמפ. לא בשל סגנון בלבד — אלא משום שהוא אינו תואם את דפוס הפעולה שלו.
העיתונאי בילי גודיקונץ כתב בטור דעה כי מדובר ב“מעשה חולני, אפילו בסטנדרטים של טראמפ”. לדבריו, בכל פעם שהנשיא לשעבר חוצה קו חדש של גסות וחוסר הגינות, נמצא צבא קטן של תומכי MAGA שמוכן להצדיק אותו. “אבל איך מצדיקים דבר כזה?” שאל. “איך לוקחים מוות של אדם שתרם כל כך הרבה, והופכים אותו להתבכיינות פוליטית אגוצנטרית?”
המונח “תסמונת דחיית טראמפ” משמש זה שנים כנשק רטורי נגד כל מי שמעז לבקר את טראמפ או מסרב להלל אותו. בדרך כלל מדובר בהטחת עלבון ריקה, תחליף לטיעון. אך הפעם, אחרי השימוש בו כדי להאשים אדם שנרצח — רבים שואלים אם התסמונת הזו אינה מתארת דווקא את מי שאינו מסוגל לראות טרגדיה מבלי למרכז אותה סביב עצמו.
רוב ריינר ואשתו חיו חיים של יצירה, מעורבות אזרחית ותרומה מתמשכת לתרבות האמריקאית. מותם האלים, בנסיבות טראגיות של מחלה והתמכרות בתוך המשפחה, הוא אסון אנושי עמוק. הפיכתו לכלי במופע פוליטי אישי אינה רק חוסר רגישות — היא פגיעה בכבודם, בכאב של משפחתם, ובמוסד הנשיאות עצמו.
יש רגעים שבהם גם הפוליטיקה אמורה לשתוק.
טראמפ בחר לצעוק.
