
בלוס אנג'לס, הטלפון של הרב נח פרקס, נשיא הפדרציה היהודית של העיר, לא חדל לצלצל. תשובתו לכל הפונים הייתה נחרצת: לא לסגת.
“המטרה של טרור היא אחת — להפחיד יהודים מלהתאסף יחד,” אמר. “דווקא משום כך, אנחנו נמשיך להתכנס. חנוכה חל בלילות החשוכים ביותר של השנה, ודווקא אז אנחנו מוסיפים אור, ערב אחרי ערב.”

“המטרה של טרור היא אחת — להפחיד יהודים מלהתאסף יחד,” אמר. “דווקא משום כך, אנחנו נמשיך להתכנס. חנוכה חל בלילות החשוכים ביותר של השנה, ודווקא אז אנחנו מוסיפים אור, ערב אחרי ערב.” בתמונה: הדלקת הנרות בלוס אנג'לס.
בעיר, שבה צפויים מאות אלפי בני אדם להשתתף בהדלקות חנוכה קהילתיות, הוגברה האבטחה לרמה חריגה. בתי כנסת, מרכזים קהילתיים, בתי ספר יהודיים ואתרי הדלקה ציבוריים פועלים תחת כוננות גבוהה במיוחד, תוך שיתוף פעולה הדוק עם כוחות הביטחון. נוכחות משטרתית מוגברת נראית סביב מוקדי הפעילות, והמסר לקהילה חד: לחגוג — אך בזהירות.
אך לוס אנג'לס אינה לבדה. בניו יורק, העיר היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל, התקבלו החלטות דומות. למרות תחושת איום מוחשית, קהילות בברוקלין, במנהטן, בקווינס ובברונקס החליטו שלא לבטל הדלקות חנוכה ציבוריות. בכיכרות, מחוץ לבתי כנסת ובמרכזים קהילתיים, הוצבו אמצעי אבטחה נרחבים, מחסומים, מאבטחים וניידות משטרה — אך האירועים עצמם התקיימו כמתוכנן.
מנהיגי קהילה בניו יורק אמרו כי ויתור על המרחב הציבורי משמעו ניצחון לטרור. רבים הדגישו כי עצם הנראות היהודית, ההדלקה הפומבית והשירה המשותפת הם תשובה ישירה לניסיון להפחיד ולהשתיק.
גם בדרום פלורידה, ובייחוד במיאמי — עיר שבה קהילה יהודית גדולה ומגוונת — התקבלה החלטה דומה. למרות רגישות ביטחונית גבוהה, ולצד היערכות חסרת תקדים של כוחות הביטחון המקומיים, התקיימו הדלקות חנוכה המוניות בטיילות, בפארקים ובמרכזי ערים. מארגני האירועים הדגישו כי הם ערוכים לכל תרחיש, אך סירבו לבטל או לצמצם את החגיגות.
“אם נתחבא — הפסדנו,” אמר אחד ממנהיגי הקהילה. “האור צריך להיות גלוי.”
בחזרה ללוס אנג'לס, לחגיגות השנה מתווסף גם מטען רגשי מקומי. בפסיפיק פליסיידס, אזור שנפגע משריפות קשות בתחילת השנה, אמר הרב צבי קונין כי חנוכה השנה מסמל יותר מתמיד עמידה והתחדשות.
“אחרי אסון טבע, ואחרי טרור — אי אפשר לסגור את החיים,” אמר. “שמחה, אור ואהבה אינם מותרות. הם צורך קיומי.”
ההדלקה המסורתית באזור תתקיים כרגיל במרחב הציבורי, בליווי אבטחה מתוגברת. ההערכה היא כי הקהל יהיה גדול מהרגיל — לא למרות המצב, אלא בגללו.
ברקע כל האירועים הללו מרחפת מציאות מדאיגה: עלייה חדה ומתמשכת באנטישמיות. רבים בקהילות היהודיות מדווחים על תחושת איום יומיומית, על חשש לענוד סממנים יהודיים בפומבי, ועל פחד גובר סביב מוסדות חינוך ודת. התחושה הרווחת היא שהאנטישמיות חצתה קווים — והיא כבר אינה נחלת שוליים קיצוניים בלבד.
ראש עיריית לוס אנג'לס, קארן באס, הגדירה את הטבח בסידני כ”מעשה טרור אנטישמי מזעזע” וכ”תזכורת כואבת לכך שהשנאה הזו אינה נעלמת — אלא מתעצמת”. דברים דומים נשמעו גם מפי נבחרי ציבור בניו יורק ובפלורידה, שהתחייבו להגן על הקהילות היהודיות ולפעול בנחישות נגד גילויי שנאה.
הרב פרקס הדגיש כי לצד החוסן הקהילתי, יש צורך בפעולה רחבה יותר מצד החברה כולה.
“אנטישמיות אינה בעיה יהודית,” אמר. “זו בעיה של חברה שמאפשרת לשנאה להתפשט. האחריות להתמודד איתה אינה רק שלנו.”
ובכל זאת, בלוס אנג'לס, בניו יורק ובמיאמי, המסר דומה: הפחד קיים, האבטחה הדוקה, האיום נלקח ברצינות — אך החיים היהודיים אינם מוקפאים.
ההחלטה להתכנס, להדליק חנוכיות ולהוסיף אור אינה התעלמות מהסכנה, אלא הצהרה מודעת:
הטרור לא יקבע את סדר היום.
החושך לא ינצח.
האור — יגבר.