בעוד תשומת הלב התקשורתית הופנתה בעיקר להשפעת המהלך על תעשיית ההייטק, בקליפורניה מתהווה בימים אלה משבר אחר, חמור לא פחות – ואולי אף מסוכן יותר לטווח הארוך: פגיעה ישירה ביכולתם של מחוזות חינוך לאייש משרות הוראה קריטיות, בעיקר בתחומי החינוך המיוחד והחינוך הדו־לשוני. מאות מורים זרים, שהובאו במיוחד כדי למלא תפקידים שאזרחים אמריקאים לא רצו או לא יכלו למלא, מוצאים עצמם כעת מול שוקת שבורה – ומערכת החינוך כולה עומדת בפני מחסור שעלול להחריף במהירות.
מאות מורים זרים, שהובאו במיוחד כדי למלא תפקידים שאזרחים אמריקאים לא רצו או לא יכלו למלא, מוצאים עצמם כעת מול שוקת שבורה – ומערכת החינוך כולה עומדת בפני מחסור שעלול להחריף במהירות.
קליפורניה, המדינה המאוכלסת ביותר בארצות הברית, מפעילה מערכת חינוך ציבורית המשרתת כשישה מיליון תלמידים. כבר שנים היא מתמודדת עם מחסור חמור במורים, אך הנתונים מהשנים האחרונות ממחישים עד כמה המשבר העמיק. בשנת 2023 אוישו כמעט 47 אלף משרות הוראה בעובדים שהכשרתם לא תאמה את דרישות התפקיד, ולמעלה מ־22 אלף משרות נוספות נותרו פנויות לחלוטין, כך לפי נתוני הוועדה הקליפורנית להסמכת מורים. אלה אינם מספרים מופשטים: מאחוריהם עומדות כיתות עמוסות, תלמידים ללא מענה מתאים, ועומס הולך וגובר על מורים קיימים.
הפגיעה הקשה ביותר נרשמת בתחומים שבהם גם כך קיים מחסור כרוני. כ־28 אחוז מהמשרות שאינן מאוישות כראוי הן בהוראת אנגלית כשפה שנייה, וכ־12 אחוז בתחום החינוך המיוחד. מדובר באוכלוסיות תלמידים שזקוקות למענה מקצועי, מותאם ורגיש – מענה שלעתים קרובות פשוט אינו קיים ללא כוח אדם מיומן שמגיע מחו״ל.
על רקע המציאות הזו, מחוזות חינוך רבים בקליפורניה פנו בשנים האחרונות לגיוס מורים ממדינות אחרות, בעיקר מהפיליפינים, מספרד וממקסיקו. אלה אנשי חינוך מוסמכים, מנוסים, דוברי שפות רלוונטיות, שהסכימו להגיע לארצות הברית באמצעות ויזות אייץ’־ואן־בי – ויזות המזוהות אמנם עם עולם ההייטק, אך מיועדות גם למקצועות הדורשים התמחות אקדמית, ובהם הוראה.
מחוז החינוך המאוחד וסט קונטרה קוסטה, השוכן באזור מפרץ סן פרנסיסקו, ממחיש היטב את עומק התלות במורים בינלאומיים. בשנת 2023 בלבד נרשמו במחוז 381 משרות שאוישו שלא בהתאם להכשרה הנדרשת ו־711 משרות שנותרו פנויות. כדי להתמודד עם המצב, העסיק המחוז כ־88 מורים זרים באמצעות ויזות אייץ’־ואן־בי, רובם בתוכניות דו־לשוניות ובחינוך המיוחד. “במצב של מחסור חמור, הם התאימו באופן מושלם לצרכים של המחוז שלנו,” הסבירה סילביה גרינווד, סגנית המפקחת למשאבי אנוש. “שמנו דגש על גיוס מהפיליפינים כדי לתמוך בתלמידים עם צרכים מיוחדים – וזה עבד.”
אלא שהמצב רק מחמיר. בין השנים 2020 ל־2024 חלה ירידה של כמעט 600 במספר האישורים להוראת חינוך מיוחד ברחבי קליפורניה, בעוד מספר ההיתרים הזמניים והחריגים דווקא עלה. המשמעות ברורה: פחות מורים מוסמכים, יותר פתרונות זמניים ופחות יציבות לתלמידים. פרנסיסקו אורטיס, נשיא ארגון המורים המאוחדים של ריצ’מונד ומורה ותיק במחוז, מזהיר כי ללא האפשרות לגייס מורים בינלאומיים, העומס על המערכת יגדל עוד יותר. “זו פגיעה ישירה ביציבות של התלמידים,” הוא אומר. “החינוך המיוחד כבר על סף קריסה.”
אלא שכעת, עם הטלת אגרת ה־100 אלף דולר, מחוזות החינוך ניצבים בפני שאלה פשוטה אך הרת גורל: מי ישלם את המחיר? במחוז וסט קונטרה קוסטה מודים שעדיין אין תשובה. האם המחוז יישא בעלות? האם המורים עצמם? או שמא הגיוס פשוט ייפסק. שריל קוטון, מפקחת המחוז, אינה מסתירה את הדאגה: “אנחנו כבר מתמודדים עם גירעון מבני. העלות הזו פשוט בלתי אפשרית עבורנו – ולמען האמת, עבור רוב מחוזות החינוך.”
במחוז החינוך של פסדינה, המתמודד עם גירעון של 27 מיליון דולר, הוחלט כי מועמדים חדשים לוויזת אייץ’־ואן־בי יידרשו לממן בעצמם את ההליך, ללא סיוע משפטי או כספי מצד המחוז. בלוס אנג’לס, מחוז החינוך הגדול במדינה, מודים כי ההשלכות עדיין נבחנות, אך מורים ואיגודים מקצועיים מדווחים על חוסר ודאות מוחלט והיעדר הנחיות ברורות.
מעבר לשיקול הכלכלי, קיים גם ממד תרבותי וחברתי עמוק. מורים זרים הם עמוד השדרה של תוכניות חינוך דו־לשוניות, המאפשרות לילדים לרכוש שליטה בשתי שפות, לשמור על קשר עם המורשת המשפחתית ולהשתלב בעולם גלובלי. עבור משפחות רבות, מדובר לא בפריבילגיה אלא בצורך ממשי. קלין פקהאם, אם לשני ילדים במחוז וסט קונטרה קוסטה, בחרה לרשום את בתה לבית ספר יסודי עם תוכנית טבילה דו־לשונית בספרדית, למרות המרחק מהבית. “המשפחה של בעלי ממקסיקו, והסבתא מדברת רק ספרדית,” היא מסבירה. “זה חשוב לי שהילדים יוכלו לתקשר עם המשפחה שלהם.”
מעבר לשיקול הכלכלי, קיים גם ממד תרבותי וחברתי עמוק. מורים זרים הם עמוד השדרה של תוכניות חינוך דו־לשוניות, המאפשרות לילדים לרכוש שליטה בשתי שפות, לשמור על קשר עם המורשת המשפחתית ולהשתלב בעולם גלובלי. עבור משפחות רבות, מדובר לא בפריבילגיה אלא בצורך ממשי.
כעת, היא מודה, אם התוכנית תיסגר – היא תשקול להעביר את ילדיה לבית ספר אחר. “זו לא רק שאלה חינוכית, זו שאלה של זהות.”
המהלך עורר גם תגובת נגד משפטית רחבה. קואליציה של ארגוני עובדים, איגודים וארגונים דתיים הגישה תביעה נגד הממשל הפדרלי, בטענה שהאגרה פוגעת אנושות ביכולת לאייש משרות חיוניות בחינוך, ברפואה ובשירותים קהילתיים. “זה שלט ענק שאומר ‘הישארו בחוץ’,” אומרת עורכת הדין לורה פלורס־פרילה ממרכז הפעולה לצדק, המייצג את הקואליציה. גם לשכת המסחר האמריקאית הצטרפה למאבק המשפטי, וכמה מדינות – בהן קליפורניה – הודיעו על תביעות משלהן.
ובשטח, התחושה קשה. מורים בינלאומיים מדווחים על אווירה של חוסר רצון, אפילו עוינות. מורה פיליפיני בבית ספר יסודי במחוז וסט קונטרה קוסטה, העובד עם ויזת אייץ’־ואן־בי, אומר כי “זה מרגיש כמו אפליה. אנחנו נחוצים – אבל לא רצויים.” מורה אחר, שהיגר ממקסיקו עם משפחתו כדי לעבוד בחינוך גופני, מספר כי ייאלץ לשוב לארצו עם תום הוויזה. “כולם אומרים שצריכים מורים,” הוא אומר, “אבל אף אחד לא מוכן לעזור לנו להישאר.”
המדיניות הזו אינה עומדת לבדה. היא משתלבת בשורה של צעדים שמוביל ממשל טראמפ לצמצום ההגירה, גם החוקית: פשיטות של רשויות ההגירה, מתקפות על תוכניות הגנה למהגרים צעירים, והקשחת נהלים. התוצאה המצטברת היא אווירה של פחד, חוסר יציבות ונסיגה – גם במקומות שבהם מהגרים הם עמוד תווך של השירות הציבורי.
בטווח הארוך, השאלות קשות: כיצד תוכל קליפורניה למלא את המחסור במורים? מה יעלה בגורל תלמידים עם צרכים מיוחדים? האם תוכניות דו־לשוניות ייעלמו? ומה יקרה למערכת שכבר כעת מתבקשת לעשות יותר עם פחות?
דבר אחד ברור: אגרת ה־100 אלף דולר לוויזות אייץ’־ואן־בי אינה רק צעד בירוקרטי. היא מהלך שמטלטל מערכת שלמה, ופוגע לא רק במהגרים – אלא בילדים, בהורים ובחברה האמריקאית כולה. השאלה שנותרה פתוחה היא האם המחיר הזה, האנושי והחינוכי, הוא אכן המחיר שארצות הברית מוכנה לשלם.
