
הפרסומות, שנרכשו בכספים המוסטים, הוזרמו לטלוויזיה, למדיה החברתית ולתחנות רדיו בשבועות שלפני הבחירות. רובן קידמו את איסור ההפלות של פלורידה לאחר שבועות ספורים מההתעברות, והציגו טענות מוגזמות בדבר הסכנות של מריחואנה – מבלי להזכיר ששני הנושאים הופיעו כפרטי תיקוני החוקה שהובאו להצבעה בסתיו האחרון. לאורך כל התקופה, כך עולה מהרשומות ומהראיונות, ממשל דסנטיס כופף את חוקי ההוצאה הציבורית והסתיר מיליוני דולרים תחת כותרות שונות.

חלק ניכר מהכסף הציבורי שהוסט יועד במקור לסייע לפלורידים פגיעים, ובהם ילדים, מכורים לסמים וקורבנות אלימות במשפחה. במקום זאת, שימש למימון יועצים פוליטיים, שירותי משפט, ואלפי פרסומות שסייעו לדסנטיס ולתומכיו לנצח בקלפי.
תיקון מספר 3 הציע לאשר שימוש במריחואנה למטרות פנאי. תיקון מספר 4 נועד לבטל את איסור ההפלות לאחר שישה שבועות – חוק שדסנטיס עצמו הוביל. שני התיקונים נכשלו בהצבעה, בפער של כמה נקודות אחוז מתחת לרף של 60% הדרושים לאישור.
היבט מרכזי במסע הפוליטי היה השימוש בארגון "הופ פלורידה", גוף צדקה ממשלתי. כמעט 10 מיליון דולר מכספי הסדר שהתקבלו במסגרת תביעות מדיקייד הועברו לוועדה פוליטית בשליטת ראש צוות המושל. הממצאים החדשים מצביעים על כך שההיקף האמיתי של ההוצאה היה פי שלושה.
הסטת הכספים התרחשה בתקופה שבה מעגל התורמים של דסנטיס הלך והצטמצם בעקבות מסע הנשיאות הכושל שלו. בלי מקורות מימון פרטיים, פנה הממשל לכספי ציבור לצורך הפקת פרסומות שהוגדרו “הודעות שירות ציבורי”, אך בפועל יועדו להשפיע על תוצאות הבחירות.
בדרך כלל מודעות מסוג זה עוסקות בנושאים ניטרליים כמו חבישת חגורות בטיחות או הימנעות משליחת הודעות בזמן נהיגה – לא בעניינים הנמצאים במוקד מחלוקת פוליטית. אולם תיעוד של ספקים ומיילים פנימיים מצביע כי המסע הופנה דווקא לקבוצות מצביעים מועדפות וביקש לעורר חשש מפני “גורמים פדרליים מוושינגטון”.
ילדים משלמים את המחיר
מניתוח שערכו מיאמי הרלד וטמפה ביי טיימס, לפחות 21.2 מיליון דולר מתוך 36.2 מיליון הדולרים שהוציא הממשל הוסטו בין חמש סוכנויות ממשלתיות לכמה ספקים נבחרים. חלק גדול מההוצאות כלל לא נרשם במאגר החוזים הרשמי של המדינה. כתוצאה מכך נאלצו כתבי התחקיר לעקוב אחר העסקאות באמצעות הצלבת קודי חשבון בני 29 ספרות וקודי אובייקט בני 6 ספרות דרך שלושה מסדי נתונים שונים.
הרשומות שהצליחו להשיג מצביעות על כך שפקידים בממשל הפנו שוב ושוב כספים שנועדו לסייע לפלורידים פגיעים לטובת מסעות פרסום פוליטיים. המחלקה לילדים ולמשפחות, שבמשך שנים נאבקת להגן על קטינים במצבי סיכון, הקדישה 1.1 מיליון דולר מתוך תוכנית להגנת ילדים כדי לממן פרסומות. הכסף הגיע ממענקים פדרליים שאמורים היו להיתמך על ידי ארגונים המסייעים לילדים במצבי משמורת ולמשפחות בסיכון.
חשבונית פנימית ציינה כי המודעות שקשורות לכספים אלו עסקו ב“אמהות, תינוקות וילדים” – רמז ברור לכך שמדובר בפרסומות בנושא הפלות.
בנוסף, ממשל דסנטיס הפנה 4 מיליון דולר מקרן הנאמנות להסדרי אופיואידים – כספים שיועדו לסיוע למכורים – ישירות אל מסע הבחירות. המחלקה לבריאות הפנתה 970 אלף דולר מתוכנית לבריאות הציבור, אשר מחוקקים בכירים ביקשו לייעד לפרויקטים חיוניים דוגמת תוכנית לסיוע לילדים בלימוד אכילה ובליעה, ותוכנית באזור טמפה שנועדה להפחית אשפוזים מיותרים בחדרי מיון. דסנטיס הטיל וטו על ההקצאות הללו – והכספים שימשו את מסע הפרסום.
בסך הכול, 79% מה־36.2 מיליון הדולרים שהוצאו על המסע הגיעו מקרנות שיועדו לשירותי בריאות – לא לפוליטיקה.
"שחיתות על חשבון ילדים"
פרופסור אמריטוס קנת גודמן, מומחה לאתיקה רפואית מאוניברסיטת מיאמי, אמר כי השימוש בכספי רווחה למטרות פוליטיות מהווה “ערעור רצון הבוחרים על ידי הסטת משאבים המיועדים לאוכלוסיות פגיעות”.
“זו שחיתות על חשבון ילדים”, קבע גודמן.
חבר הקונגרס הרפובליקני אלכס אנדרייד, המפקח על תקציב הבריאות של המדינה, אמר כי לא עודכן על העברת הכספים, ולא ידע על כך עד שהתבקש להגיב לממצאים. אנדרייד האשים פקידים בכירים בהתנהלות “הקרובה לפלילית”, ובמיוחד במקרה של קרן הצדקה “הופ פלורידה”. לדבריו, נראה שהמדינה הפרה את כללי הרכש.
דסנטיס עצמו לא מסר תגובה. גם חמש הסוכנויות הכפופות לו לא הגיבו.
אלכס סינק, דמוקרטית ולשעבר מנהלת הכספים הראשית של פלורידה, שסייעה בבדיקת העסקאות, אמרה: “התשלומים האלה מפוקפקים מאוד, וסביר שלא היו צריכים לאשר אותם כלל”.