מרד רפובליקני באינדיאנה: טראמפ סופג סטירה פוליטית נדירה כאשר מפת מחוזות שנועדה להבטיח לו שליטה — קורסת

בסנאט של אינדיאנה התחולל השבוע אחד הרגעים החריגים ביותר בתקופת טראמפ השנייה בבית הלבן. מפה חדשה של מחוזות הקונגרס, שנועדה להעניק לרפובליקנים שליטה מוחלטת בכל תשעת המושבים של המדינה, נפלה באופן דרמטי לאחר ש־21 סנאטורים רפובליקנים הצטרפו לדמוקרטים והצביעו נגדה. זוהי לא רק תבוסה על מהלך טכני של חלוקת מחוזות. זו מכה פוליטית ישירה לטראמפ, סימן של התפוררות משמעת פנימית במפלגה וחשיפה נדירה של גבול — אולי ראשון מזה זמן — שבו גם רפובליקנים אדוקים אינם מוכנים להישמע לו.

החריגות של ההצבעה אינה מסתכמת בתוצאה בלבד, אלא בעיקר בעיתוי ובנסיבות. חלוקת מחוזות מחדש באמצע מחזור בחירות כמעט שאינה מתרחשת במדינות יציבות פוליטית, ובוודאי לא במדינה אדומה מובהקת כמו אינדיאנה. טראמפ הפעיל לחץ חריג: פגישות מיוחדות שיזם סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס עם מנהיגי הסנאט המקומי, שיחות ועידה אישיות, איומים בפריימריז נגד מתנגדים ואפילו מעורבות של יועצים פוליטיים מהבית הלבן שניהלו מעקב יומיומי אחר המחוקקים. חלקם אף קיבלו איומי אלימות, עד כדי דיווח על קריאת שווא על פצצה מחוץ לביתו של אחד הסנאטורים. למרות כל זה — הם הצביעו נגד טראמפ.

 

באינדיאנה, ההצבעה הזו נתפסת כבר היום כאחד האירועים הפוליטיים החשובים ביותר של השנה.

 

המשמעות הפוליטית ברורה. טראמפ ביקש להפוך את אינדיאנה לדוגמה לאומית: מדינה שבה הרפובליקנים לא רק שומרים על כוחם אלא מעבים אותו באמצעות מפת מחוזות שמוחקת את שני המחוזות הדמוקרטיים ופורסת את אינדיאנפוליס בין מחוזות כפריים שמרניים. אילו התוכנית הייתה עוברת, הרפובליקנים היו מבטיחים שליטה מוחלטת בייצוג המדינה בקונגרס לפחות עד סוף העשור. העובדה שהמהלך לא רק נעצר אלא הופל בידי מפלגתו שלו — מהווה מהלומה תדמיתית ואסטרטגית.

במקביל, הדמוקרטים יכולים לראות בהחלטה הזו המשך של המומנטום שלהם מהחודשים האחרונים. הם רשמו הצלחות מפתיעות בבחירות מקומיות, ביוזמות הצבעה ובמאבקים משפטיים נגד חלוקות מחוזות מפלות. ההתקוממות באינדיאנה — דווקא מדינה שנחשבת בטוחה לחלוטין לטראמפ — מחזקת את התחושה שבקרב מצביעים ומתווים במדינות רבות עולה התנגדות למהלכים שנתפסים ככוחניים או כמניפולטיביים. הבחירה של סנאטורים רפובליקנים להתייצב נגד מהלך כה מרכזי עבור טראמפ אינה מקרה בודד, אלא חלק מתזוזה פוליטית רחבה יותר.

ההשלכות לקראת בחירות האמצע של 2026 ניכרות. טראמפ זקוק באופן קריטי לשליטה בבית הנבחרים כדי לקדם את יומנו הפוליטי. מפת מחוזות נוחה הייתה מבטיחה לרפובליקנים יתרון משמעותי. כעת, לא רק שהמפה לא עברה — אלא שהמרד הפנימי חושף סדקים באחד הכלים החשובים ביותר של טראמפ: יכולתו לאיים, ללחוץ ולכפות צייתנות פוליטית. גם אם ינסה להעניש את המתנגדים בפריימריז, עצם העובדה שמספר כה גדול מהם העז להתנגד לו מרמזת על אובדן הדרגתי של שליטה מוחלטת בתוך מפלגתו.

הסנאטורים שהפילו את המפה ניסו להסביר את מניעיהם במונחים פשוטים: שמירה על מחוזות ברורים, הימנעות מפיצול קהילות, התנגדות ללחץ בלתי סביר, ובמקרים מסוימים אף תחושה שההתערבות הנשיאותית פוגעת במפלגה יותר משהיא משרתת אותה. חלקם אף אמרו כי לבוחריהם נמאס מ״מנטליות של הזוכה לוקח הכול״.

באינדיאנה, ההצבעה הזו נתפסת כבר היום כאחד האירועים הפוליטיים החשובים ביותר של השנה. ברמה הלאומית, היא מאותתת על כך שאפילו בתוך מפלגה שהפכה מזוהה לחלוטין עם טראמפ, יש גבולות. ייתכן שמדובר בפתיחה של עידן חדש שבו מחוקקים רפובליקנים, בעיקר במדינות שבהן אין סכנה לאבד את המושב הכללי, מרשים לעצמם לנהוג בעמדה עצמאית יותר — גם אם בזהירות.

לטראמפ, המסקנה מטרידה: אם אינדיאנה מורדת בו בנושא יסודי כמו חלוקת מחוזות — מה יקרה במדינות מתונות יותר, או בקרב מחוקקים שנמצאים במאבקי הישרדות פוליטיים? מבחינת הדמוקרטים, מדובר בהוכחה נוספת לכך שהציבור האמריקאי, כולל חלק מהימין, מראה סימנים של התנגדות למהלך שנתפסים ככוחניים מדי. מבחינת בחירות האמצע — מדובר באזהרה ממשית: היתרון שהרפובליקנים hoped לבנות עשוי להתמוסס.

המרד באינדיאנה לא שינה רק מפה — הוא שינה את האווירה הפוליטית. בפעם הראשונה זה זמן רב, טראמפ נתקל בחומה שלא נכנעה לו. והוא יצטרך לקחת זאת בחשבון בעודו מתקרב לקרב הגדול הבא על הקונגרס.