
הנתונים מבוססים על מדד עלות התעסוקה, שעוקב אחר מה שמעסיקים משלמים לעובדים ב־15 אזורים בארצות הברית, ובהם אזור חמישה המחוזות בדרום קליפורניה. המדד המקומי, המודד שכר ומשכורות במחוזות לוס אנג'לס, אורנג', ריברסייד, סן ברנרדינו וונצורה, מראה כי התגמול צמח ברבעון השלישי בקצב שנתי של 3.4% בלבד.
זוהי ירידה חדה בהשוואה ל־4.1% ברבעון השני ול־4.8% ברבעון השלישי של 2024. למעשה, מדובר בהעלאות השכר המקומיות הזעומות ביותר מאז הרבעון השלישי של 2020, אז שיבשה מגפת הקורונה את הכלכלה. מאז אותה שנה עמדו העלאות השכר באזור על ממוצע של 5.1%.
כאשר משווים את הנתונים הללו לאינפלציה, התמונה נעשית קשה עוד יותר. מדד המחירים לצרכן לחודש ספטמבר מצביע על עלייה שנתית של 3.5% ביוקר המחיה במחוזות לוס אנג'לס ואורנג', ועל 4% באזור האינלנד אמפייר. במילים אחרות: בחלקים נרחבים של דרום קליפורניה העלאות השכר אינן מכסות את העלייה במחירים – ובחלק מהאזורים אפילו מפגרות אחריה.

ברמה הארצית, התמונה מעט פחות קודרת אך גם שם ניכרת האטה. השכר והמשכורות בארצות הברית עלו ברבעון השלישי בקצב שנתי של 3.6% – עלייה קלה לעומת 3.5% ברבעון השני, אך ירידה לעומת 3.8% שנרשמו ברבעון השלישי של 2024.
עבור משפחות רבות המשמעות היא ששכרן הריאלי כמעט שאינו עולה, ולעיתים אף נשחק. אם המשכורת מתייקרת ב־3.4%, אך המזון, הדיור, הדלק ושאר ההוצאות עולות ב־3.5% או 4%, הרי שבסופו של דבר מצבן הכלכלי של משפחות רבות גרוע מאשר לפני שנה, גם אם על הנייר הן קיבלו "תוספת".
הצטננות העלאות השכר בסוף 2025 מתחברת למגמה רחבה יותר: מעסיקים באזור מצמצמים גיוסי עובדים. שכר גבוה יותר הוא בדרך כלל כלי מרכזי לשימור ולמשיכת עובדים, והעובדה שהעלאות מצטמצמות מרמזת על שוק עבודה חלש יותר ופחות תחרותי. בדוח התעסוקה המקומי האחרון, לחודש אוגוסט, נרשם כי מעסיקים בדרום קליפורניה גייסו עובדים בקצב שהוא כמחצית מן הממוצע ההיסטורי. הדוח הבא, לחודש ספטמבר, צפוי להתפרסם ביום שישי, 12 בדצמבר.
ברמה הארצית, התמונה מעט פחות קודרת אך גם שם ניכרת האטה. השכר והמשכורות בארצות הברית עלו ברבעון השלישי בקצב שנתי של 3.6% – עלייה קלה לעומת 3.5% ברבעון השני, אך ירידה לעומת 3.8% שנרשמו ברבעון השלישי של 2024.
הרבעון השלישי של השנה מסמן נקודת מפנה: זו הפעם הראשונה מאז הרבעון הראשון של 2023 שבה קצב העלאות השכר הארצי גבוה מזה של דרום קליפורניה. מאז 2006, השנה שבה החל המדד המקומי, נהנו עובדי דרום קליפורניה מעליות שכר ממוצעות של 3.2% לשנה, לעומת 2.9% בלבד בממוצע הארצי. העובדה שהמגמה התהפכה כעת מעידה על היחלשות יחסית של האזור.
גם בשאר חלקי המדינה ניכרת התקררות. מתוך 14 האזורים הנוספים שנבדקו, רק בשישה עלו העלאות השכר ברבעון השלישי על אלו של הרבעון השני, ורק בחמישה היו העלאות השכר גבוהות יותר מאשר לפני שנה.
ברשימת 15 שוקי העבודה, מיאמי בלטה בצמרת עם קצב העלאות שנתי של 5.9%, בעוד וושינגטון הבירה דורגה בתחתית עם 1.9% בלבד. דרום קליפורניה דורגה באמצע הטבלה, במקום התשיעי – מיקום הממחיש את מצבו הבינוני־מינוס של האזור: לא המשבר החמור ביותר, אך רחוק מאוד מהצמיחה שזוכרים מפעם.
עבור תושבי דרום קליפורניה המשמעות יומיומית מאוד: רבים מהם מרגישים שהם "עובדים יותר בשביל פחות". העלאות שכר שאינן מדביקות את קצב האינפלציה מאלצות משפחות לקצץ בהוצאות, לוותר על חופשות ורכישות גדולות, ולעיתים אף להיאבק בתשלומי שכר דירה, משכנתה ומזון.
הנתונים מעידים גם על שינוי ביחסי הכוחות בין עובדים למעסיקים. בתקופות של צמיחה חזקה ותחרות על כוח אדם, המעסיקים נוטים להציע העלאות נדיבות יותר כדי למשוך ולשמור על עובדים טובים. כעת, כאשר העלאות מצטמצמות, נראה שהלחץ הזה פוחת – סימן נוסף לכך שהכלכלה האזורית מאטה.
מבחינת קובעי המדיניות, המסר ברור: העובדים בדרום קליפורניה נתונים בלחץ כלכלי ממשי. בשילוב עם עלויות דיור גבוהות במיוחד ועלייה מתמשכת במחירי הבריאות והחינוך, העובדה שהשכר בקושי צומח במונחים ריאליים הופכת את המצב לשביר.
דרום קליפורניה, ששימשה במשך שנים כמנוע צמיחה מרכזי של כלכלת ארצות הברית, נראית כעת כמי שמאבדת גובה ביחס לאזורים אחרים. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, התושבים והעסקים באזור עשויים לעמוד בפני תקופה מאתגרת בהרבה מזו שהתרגלו אליה בעשורים האחרונים.