
ההסדר, שאושר בתחילת השבוע, מחייב את אוניברסיטת קולורדו אנשוץ (CU Anschutz) שבאורורה לשנות את מדיניותה באופן שווה בין עובדים לסטודנטים ולאפשר גם לאחרונים להגיש בקשות לפטור דתי באותם תנאים שבהם ניתן פטור רפואי. בנוסף, נאסר על האוניברסיטה לחקור או לערער על אמינות אמונתם של מבקשי הפטור - תהליך שלפי התביעה שימש בעבר לדחיית כל הבקשות באופן אוטומטי.

האוניברסיטה תשלם מיליוני דולרים בפיצויים לסטודנטים ועובדים שחוייבו להתחסן נגד הקורונה למרות אמונתם הדתית
התביעה הוגשה בשנת 2021 בידי 18 תובעים אנונימיים - רופאים, סטודנטים לרפואה, אחיות, חוקרים ועובדי מנהלה - שטענו כי חובת ההתחסנות שהוטלה עליהם באוגוסט אותה שנה הפרה את התיקון הראשון לחוקה האמריקאית, המגן על חופש הדת. בין התובעים הייתה מדיסון גולד, שאמרה כי "אף אדם לא צריך לעמוד בפני בחירה בין אמונתו לפרנסתו. ההתעלמות המוחלטת של האוניברסיטה מקריירות שלנו ומההשקעה ריסקה את השנים של לימודים והקרבה".
המדיניות השנויה במחלוקת נוסחה באביב 2021, לאחר התפרצות וריאנט הדלתא, וחייבה את כלל הסטודנטים בקמפוס אנשוץ להיות מחוסנים עד 1 בספטמבר של אותה שנה. בהודעה שפרסמה האוניברסיטה אז נכתב כי "יינתנו פטורים רפואיים או דתיים", אך בהמשך סירבו ראשי המוסד לאשר אף בקשה דתית.
בתגובה לטענות, הנהלת האוניברסיטה טענה כי ההחלטה נועדה להגן על מטופלים ועל סטודנטים במקצועות הבריאות, והצביעה על כך שחלק מהמבקשים התנגדו לחיסון בנימוקים שאינם תואמים את עמדות הכנסייה אליה הם משתייכים – בהם רופא קתולי שביקש פטור למרות עמדתו הפומבית של האפיפיור בעד התחסנות.
במהלך השנים 2021 עד 2023 נדחו בקשות התובעים לצווי מניעה על ידי שופט פדרלי בדנבר, אך ביולי 2024 הפכה ערכאת הערעור את ההחלטה וקבעה כי האוניברסיטה פעלה מתוך מניע של עוינות דתית ולא משיקולי בריאות הציבור. שלושת שופטי הערעור שמונו על ידי נשיאים רפובליקנים קבעו כי יש להחזיר את התיק להליך גישור, שהוביל להסדר הנוכחי.
בהסדר נקבע כי האוניברסיטה תפצה את התובעים על נזקים כספיים, הפסדי שכר ושכר לימוד, וכן תכסה את הוצאות עורכי הדין. עורך הדין מייקל מקהייל מארגון תומאס מור סוסייטי, שייצג את התובעים, אמר כי "שום סכום לא יוכל לתקן את הנזק שחוללו הקנצלר דונלד אלימן ואוניברסיטת אנשוטץ. הלקוחות האמיצים שלנו נלחמו למען חופש הדת של כל האמריקאים שנאלצו לבחור בין אמונתם לפרנסתם".
לדבריו, ההסדר מסמל ניצחון מאוחר אך חשוב: "המאבק הזה מוכיח שחופש הדת המעוגן בחוקה האמריקאית עודנו עומד בעינו, גם מול מוסדות שניסו למחוק אותו בשם מדיניות ציבורית".