בתיעוד נראים שוטרי תנועה רכובים על אופנועים כשהם מסתתרים מאחורי מגרש חניה ובין כלי רכב חונים, בסמוך לצומת עמוס על ונטורה בולוורד. בצד השני של הכביש נראים הולכי רגל שממתינים על המדרכה. ברגעים מסוימים, עוד לפני תחילת החצייה, ניתן לראותם מביטים לכיוון השוטרים, מקבלים מהם סימנים או הוראות – ורק אז יורדים למעבר החצייה.

בסרטון ניכר כי לא בכל המקרים מדובר בנהיגה פרועה או מסוכנת במיוחד. לעיתים המכונית פשוט ממשיכה בנסיעה איטית, כשהולך הרגל כבר נמצא בשלבי סיום החצייה. ובכל זאת, לפי החוק, גם במקרה כזה הנהג מחויב לעצור לחלוטין — וזו נקודה שאינה תמיד ידועה לציבור הרחב.
במקביל, כאשר רכב מתקרב ואינו עוצר באופן מלא, השוטרים מזנקים ממקום מחבואם, חוסמים את הנתיב ומורים לנהג לעצור בצד הדרך. הנהגים נתפסים מופתעים, חלקם אף מבולבלים, כשהם מבינים בדיעבד שהולך הרגל שחצה מולם היה למעשה חלק ממבצע משטרתי מתוזמן.
הגילוי הזה עורר סערה ברשתות החברתיות ובקרב תושבי האזור. רבים הגיבו בזעם וטענו כי מדובר לא רק באכיפה מחמירה, אלא בפיתוי אקטיבי של אזרחים להפר את החוק. “זו כבר לא אכיפה – זו מלכודת,” כתב אחד הגולשים. אחרים תהו האם נהג סביר יכול לזהות בזמן אמת חצייה שמתרחשת ביוזמה משטרתית ולא מתוך צורך טבעי של הולך רגל.
לפי חוקי התנועה בקליפורניה, לנהג חובה מוחלטת לעצור להולך רגל במעבר חצייה – גם אם החצייה בתחילתה או נדמית כמאוחרת. אולם מבקרי המבצע טוענים שהשימוש בהולכי רגל “מבויתים” שמונחים מתי להתחיל לחצות, במיוחד בציר סואן כמו ונטורה בולוורד, חורג מרוח החוק ופוגע בעקרונות של הוגנות ואמון הציבור.
ונטורה בולוורד עצמו הוא עורק תחבורה מרכזי ורב נתיבים, החוצה אזור עמוס בחנויות, מסעדות ומרכזים מסחריים. הנהיגה בו מאתגרת גם בימים רגילים, והציפייה מנהגים להבחין באופן מיידי בין הולך רגל אקראי לבין “פיתיון משטרתי” נראית, בעיני רבים, בלתי סבירה.
תומכי המבצע, מנגד, מזכירים כי הולכי רגל הם מהמשתמשים הפגיעים ביותר בכביש. נתוני מחוז לוס אנג'לס מצביעים על עלייה מתמשכת בפגיעות הולכי רגל ובתאונות קטלניות. לטענתם, מבצעי אכיפה ממוקדים—even אם הם כוללים תיאום עם הולכי רגל—נועדו להעביר מסר חד וברור: מעבר חצייה אינו המלצה, אלא חובה מוחלטת.
לצפייה בסרטון:
https://www.instagram.com/reel/DSEfB7pkYhC/?utm_source=ig_web_copy_link
אלא שהשאלה המרכזית אינה רק בטיחותית, אלא מוסרית וציבורית. האם משטרה אמורה להרתיע באמצעות נוכחות גלויה והסברה, או שמותר לה “לביים” סיטואציות כדי ללכוד מפרי חוק? ומה קורה לאמון הציבור כאשר אזרחים מגלים שהתרחיש שבו נענשו נוצר ביוזמה משטרתית יזומה?
משטרת לוס אנג'לס, נכון לעכשיו, לא פרסמה תגובה רשמית המאשרת או מכחישה שימוש בהולכי רגל מתואמים במבצע. עם זאת, בעבר הודתה המשטרה כי היא משתמשת לעיתים ב”מבצעי פיתוי” באכיפת עבירות תנועה, כחלק מניסיון להפחית תאונות באזורים מועדים.
עבור הנהגים שתועדו ונקנסו, ההבחנה הזו דקה ולא מנחמת. מבחינתם, הם לא סיכנו הולך רגל ממשי אלא נפלו למלכודת מתוזמנת. עבור הולכי הרגל האמיתיים, לעומת זאת, כל נהג שלא עוצר מסכן חיים – ללא קשר למי יזם את החצייה.
הסרטון מונטורה בולוורד בוודלנד הילס חושף, אם כן, לא רק שיטת אכיפה, אלא שבר עמוק יותר ביחסי משטרה־ציבור. במרחב שבו האמון הציבורי גם כך מתערער, אכיפה שנראית כתחבולה עלולה לגבות מחיר כבד – גם אם כוונתה המוצהרת היא הצלת חיים.
השאלה שנותרת פתוחה היא לא אם החוק נאכף, אלא איך. האם המטרה – הגנה על הולכי רגל – מקדשת כל אמצעי, או שיש קו אדום שבו אכיפה הופכת ממנגנון בטיחותי לפעולה שנתפסת כהפעלה צינית של אזרחים נגד אזרחים. במקרה הזה, התשובה הציבורית רחוקה מלהיות חד־משמעית.





















