פריירה, אזרחית ברזילאית בת 33, היא אם לילד בן 11 מאחיו של לוויט. לאורך השנים, לדבריה, שמרה על קשר הדוק וידידותי עם משפחת לוויט — עד כדי כך שבחרה בקרולין עצמה להיות הסנדקית של בנה. היא אישרה את השתתפותו של הילד באירוע חגיגי בבית הלבן, דאגה שיוכל להגיע לחתונתה של לוויט בינואר האחרון, ועשתה, כהגדרתה, “הכול כדי לשמור על משפחה אחת מתפקדת למען הילד”.
לדבריה, שמרה על קשר הדוק וידידותי עם משפחת לוויט — עד כדי כך שבחרה בקרולין עצמה להיות הסנדקית של בנה. היא אישרה את השתתפותו של הילד באירוע חגיגי בבית הלבן, דאגה שיוכל להגיע לחתונתה של לוויט בינואר האחרון, ועשתה, כהגדרתה, “הכול כדי לשמור על משפחה אחת מתפקדת למען הילד”
אלא שב־12 בנובמבר נעצרה פריירה על ידי המשרד לאכיפת ההגירה והמכס של ארצות הברית ונכלאה במתקן מעצר למהגרים. הסיבה הרשמית: שהייה בלתי חוקית במדינה — הפרה אזרחית שנובעת מכך שנשארה מעבר לאשרת שהייה שהונפקה לה בילדותה. לדבריה, אין לה כל עבר פלילי.
מאז מעצרה הציג הבית הלבן, באמצעות הצהרות רשמיות, תיאור חריף ושנוי במחלוקת של פריירה: אם נעדרת, כזו שלא הייתה בקשר עם משפחת לוויט במשך שנים, שמעולם לא גרה עם בנה ואף תוארה כ”פושעת”. משרד ביטחון המולדת אף רמז להרשעה בתקיפה — אך לא הציג מסמכים התומכים בטענה.
לטענת פריירה, מדובר בנרטיב שקרי ומכפיש. “ביקשתי מקרולין להיות הסנדקית של הבן שלי במקום אחותי היחידה,” אמרה בראיון וידאו לעיתון וושינגטון פוסט. “עשיתי טעות כשסמכתי. הדרך שבה מציירים אותי עכשיו חורגת מכל דמיון”.
לדבריה, רשומות בתי משפט, תמונות משפחתיות וראיות מתועדות מציגות סיפור אחר: היא ומייקל לוויט, אחיה של דוברת הבית הלבן, הכירו, התאהבו, התארסו ואף גרו יחד בניו המפשייר לפני שנפרדו ב־2015. מאז, כך עולה ממסמכים רשמיים, קיימו הסדרי הורות משותפת, כאשר בנם מחלק את זמנו בין שני הוריו.
עורכה דינה, טוד פומרלו, מדגיש כי לפריירה אין רישום פלילי. האירוע היחיד שאליו רומזות הרשויות התרחש בשנת 2008, כאשר פריירה, אז קטינה בת 16, זומנה לבית משפט לנוער בעקבות קטטה זניחה מחוץ לסניף דאנקן דונאטס. התיק נסגר, לא הוגש כתב אישום, ומדובר בהליך שאמור היה להישאר חסוי.
פריירה הגיעה לארצות הברית בגיל שש, לאחר שגדלה בברזיל אצל סבתה, והצטרפה להוריה במסצ’וסטס. בשנת 2012 קיבלה מעמד מוגן במסגרת התוכנית הפדרלית לדחיית גירוש מהגרים שהגיעו כילדים, אך תיק הגירוש שלה נפתח מחדש לאחרונה, כחלק ממדיניות ההגירה המחמירה של ממשל טראמפ.
מעצרה, ימים ספורים לפני חג ההודיה, עורר תשומת לב ציבורית רחבה בעיקר בשל הקשר המשפחתי לבית הלבן — אך גם העלה שאלות קשות על אכיפה סלקטיבית, שימוש בנרטיבים פוגעניים והיחס לאימהות ללא עבר פלילי.
הרגע הקשה ביותר עבורה, לדבריה, היה הדאגה לבנה. “הורדתי אותו לבית הספר בבוקר, ובצהריים כבר הייתי אזוקה בדרכי למעצר,” סיפרה בדמעות. “המחשבה שהוא חיכה לי באותה שורת מכוניות ולא ידע איפה אני — זה לא מרפה ממני”.
מאז הועברה פריירה בין מתקני כליאה שונים בוורמונט, בפנסילבניה ובטקסס, עד שהגיעה ללואיזיאנה. שם היא שוהה עם מאות נשים נוספות, כולן ממתינות להכרעות שגורלן תלוי בהן.
“הבן שלי לא צריך אותי בעוד עשרים שנה,” אמרה. “הוא צריך אותי עכשיו — שתכניס אותו למיטה, שתיקח אותו לקנות בגדים לחג, שתהיה שם. זה כל מה שאני מבקשת”.
הבית הלבן ומשרד ביטחון המולדת סירבו להגיב לפערים בין ההצהרות הרשמיות לבין המסמכים המשפטיים והראיות שהוצגו. בינתיים, סיפור אחד ממשיך לעורר אי־נוחות: לא רק של אם הכלואה על לא־עוול בכפה, אלא של ילד שנשאר בלי אמו — על רקע פוליטי שגדול משניהם.
